פסק דין
תביעה על סך 100,000 ₪ שעילתה הפרת זכויות יוצרים.
מהומה על לא מאומה.
ראוי היה לה למחלוקת שבפני להיפתר מחוץ לכותלי ביהמ"ש בהבנה וברוח טובה, והגם שיש להצר על כי בעלי הדין, או מי מהם, לא השכילו לעשות כן, יש לשבחם על הסכמתם למתן פסק דין על דרך הפשרה לאחר טיעונים כבר בישיבה הראשונה.
1. על העובדות נשוא התובענה אין חולק.
לתובע, סוכן נסיעות במקצועו, תחביבים נוספים, ביניהם, צילום ורכיבה על אופניים. גם התובע, וגם מי שהיה מנהל השיווק של הנתבעת במועדים הרלוונטיים, מר טל קלם (להלן: "קלם") השתתפו בטיול רוכבי אופניים שהתקיים בחודש אפריל 2008, אשר נערך במסגרת הרשת החברתית הוירטואלית "דה מרקר קפה". במסגרת אותו טיול, ובמהלך הרכיבה, צילם התובע, בין יתר צילומיו, את קלם כשהוא רוכב על אופניו ומנתר מעל סלע (להלן: "הצילום"), צילום נאה לכל הדעות.
התובע העלה את צילומיו, גם את הצילום המדובר, לאתר האינטרנט "פיקאסה", ושלח קישורית ("לינק") לכל המשתתפים בטיול, בהזמינו אותם לצפות בצילומים. קלם העתיק את הצילום בו הוא מככב למחשבו הפרטי.
לימים, פרסמה הנתבעת עלון מידע הנושא את הכותרת "למאבק על איכות החיים של כולנו ולשמירה על השטחים הפתוחים יש כתובת אחת: החברה להגנת הטבע. יחד נהפוך את ישראל למקום שטוב לחיות בו לנו ולדורות הבאים" (להלן: "העלון"), ובו הופיעו מספר צילומים, וביוזמת קלם, אף הצילום נשוא ענייננו, בו הוא נצפה, כאמור, רוכב על אופניו בחיק הטבע.
2. אין חולק כי משלא נתבקשה רשותו של התובע לפרסום הצילום, אף לא ניתן לו הקרדיט, נפגעה זכות היוצרים שלו, הן מן הפן הכלכלי והן מן הפן המוסרי.
יחד עם זאת, מוסכם על הכל, התובע אף מודה בכך בסעיף 9 לכתב התביעה, כי התובע שלח את הקישורית לצילום לכל הרוכבים, וגם למר קלם הנצפה בצילום.
מנספחי ההגנה אף מצטיירת תמונה לפיה סבר קלם כי בהינתן העובדה שהוא עצמו נשוא הצילום, ובהינתן העובדה שהתובע צילם את התמונות כצלם חובב עת השתתף בעצמו כרוכב מן המניין בטיול האופניים, ואף שלח לכל הרוכבים קישורית לצילומים, הרי מותר לו לעשות שימוש בצילום ולפרסמו, מבלי ליטול קודם לכן את רשותו של התובע, מה גם שמדובר בפרסום שלא למטרת רווח.
3. עוד הוברר כי משנתבררה לנתבעת התקלה, היא הסירה את הצילום מהעלון בגרסתו המקוונת שהתפרסמה באתר האינטרנט שלה, חדלה מהדפסתו ואף השמידה את העותקים שנותרו ברשותה.
הנתבעת אף פנתה לתובע על מנת להסביר לו את השתלשלות העניינים, ואת מקור הטעות, אף הציעה לקיים פגישה משותפת על מנת ליישב את אי ההבנה ברוח טובה ובדרך מכובדת.
למרבית הצער, לא הבשיל המשא ומתן בין הצדדים לכדי הסדר, וכך נולדה התביעה שבפני.
4. אין חולק כי בנוסף לזכות היוצרים הכלכלית, עומדת ליוצר גם הזכות המוסרית, כמשמעותה בסעיפים 45, 46 לחוק זכויות יוצרים, תשס"ח-2007, (להלן: "החוק") ומקובל על הכל כי אף צילום הינו יצירה המקנה זכות יוצרים.
בענייננו, אכן לא נתבקשה רשותו של התובע לשימוש בצילום, אף לא ניתן לו הקרדיט המתבקש, אך יחד עם זאת, יש להתבונן על הנסיבות המיוחדות המאפיינות את המקרה, במובחן ממקרי ההפרה השגרתיים. יש להבדיל בין הפרה מודעת שנעשתה לצרכים כלכליים, לבין הפרה בתום לב שנעשתה למטרה חברתית. יש להבחין בין מפר הממשיך להשתמש ביצירה לבין מפר המתקן את המעוות מיד עם היוודע דבר התקלה.
5. אף ב"כ התובע איננו מטיל ספק בתום ליבו של קלם, אשר יזם את הכללת הצילום בעלון, בשים לב לעובדה שקיבל את הקישורית מאת התובע, ובשים לב לעובדה שהוא עצמו מככב בצילום כרוכב שמדלג עם אופניו מעל מהמורה. וכפי שאישר ב"כ התובע, כעולה מפרוטוקול הדיון "אני מאמין שיש כאן תום לב, אבל מעורבב באותו חשש שאולי טעיתי ובוא נראה איך נקטין את הנזק. אני לא חושב שהבן אדם התכוון ביודעין ללכת ולהפר כי הוא איש רע מטבעו. זה לא מפר סדרתי."
משהמחוקק מנה, בין יתר השיקולים שעל בית המשפט לשקול, גם את טיב היחסים שבין הצדדים ואת תום לבו של הנתבע, לא היה מקום להגיש תביעה על סכום הפיצוי הסטטוטורי המקסימאלי הקבוע בחוק.
6. יש לסיים את הסכסוך בפסיקת פיצוי כלשהו, ההולם את הנסיבות, ואשר יש בו גם לאזן בין האיטרסים המתנגשים: מחד גיסא- לשמור על זכויותיו החוקיות של היוצר, ומאידך גיסא- לא לעודד התדיינות מקום שאין בה צורך ומקום שניתן ליישבה בהבנה וברוח טובה.
המפר צריך להכיר בזכותו של היוצר לקבל פיצוי בהינתן פגיעה בזכויותיו, והיוצר צריך להבין כי לעיתים הזכות מופרת בתום לב, אולי אף בתרומה כלשהי מצידו לטעות.