לוי ואח' נ' גרר דני ואח'

פסק דין

בקשה מטעם נתבעת 1 לביטול פסק דין שניתן ביום 15/12/2010, במעמד התובעים והנתבעות 2 ו-3, שלפיו נתבעת 1 חויבה לשלם לתובעים סך של 10,000 ₪ ונמחקה התביעה נגד נתבעת 2.

לטענת נתבעת 1, היא לא קיבלה כל זימון למשפט, ומשום כך נבצר ממנה להתייצב לדיון. בנסיבות העניין החלטתי לבטל את פסק הדין ולדון בתביעה לגופה.

לטענת התובעים, ביום 17/5/2009 נגנב רכבם; הרכב נמצא באותו יום על ידי משמר הגבול בכפר ג'בל מוכאבר שליד ארמון הנציב בירושלים; מהמקום שבו אותר, נגרר הרכב על ידי נתבעת 1 אל מגרש השייך לה, הנמצא בגבעת המטוס בירושלים.

לאחר מכן, קיבלו התובעים אישור מהמשטרה לשחרור הרכב ; הם ניגשו אל מגרש הנתבעת 1, נטלו חפציהם האישיים מהרכב והודיעו לנתבעת 1 כי הרכב ייגרר על ידי נתבעת 2 אל מוסך תלפיות בירושלים.

לטענת התובעים, כשהם ניגשו לראות את הרכב במוסך, הופתעו לגלות כי נגרמו לרכב נזקי פח חיצוניים ממשיים; נמסר להם על ידי בעל המוסך כי הרכב הגיע למוסך בגרירה, כשנזקי הפח החיצוניים כבר הופיעו עליו; בעקבות כך הם פנו אל הנתבעות על מנת לפצותם בגין נזקי הפח שנגרמו לרכבם, אולם אלו דחו אותם תוך שכל אחת משליכה את האחריות על השנייה.

לאחר שנתתי את דעתי למכלול החומר שבתיק, לרבות העדויות מטעם הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי נתבעת 2 היא זו שנושאת באחריות לנזקי הפח שנגרמו לרכבם של התובעים.

בכתב תביעתם ובעדויות שלהם בביהמ"ש נמסר על ידי התובעים כי, כשהם הגיעו למגרשה של נתבעת 1 על מנת לקחת את חפציהם האישיים מהרכב, לא היו ברכב נזקי הפח נשוא כתב התביעה (ראו סעיף 3 לכתב התביעה; עמ' 3 לפרוטוקול הדיון, ש' 22-23; עמ' 4 לפרוטוקול הדיון, ש' 6-10).

התובעת 1 תיארה במדויק ואף שרטטה בתשריט את המקום שבו חנה רכבה במגרשה של נתבעת 1; נהג הגרר מטעם נתבעת 2, מר שיפרוט, אישר בעדותו כי הוא מצא את הרכב באותו מקום שהתובעת תיארה בעדותה (ראו עמ' 8 לפרוטוקול הדיון, ש' 22-30).

דברים אלה משמיטים את הבסיס לגרסתה של נתבעת 2, שלפיה הנזק ברכב התובעים נגרם כתוצאה מהעברת הרכב באמצעות מלגזה במגרשה של נתבעת 1, שכן, כאמור, מעדותם של התובעת ושל מר שיפרוט עולה כי הרכב לא הועבר ממקומו במגרשה של נתבעת 1 מאז שנגרר אליו.

זאת ועוד, בעדותו של נציג נתבעת 1, מר חדד, נמסר כי הוא ראה את נהג הגרר של נתבעת 2 כשזה העמיס את הרכב על הגרר. לדבריו, הרכב הועמס בצורה לא נכונה, כאשר חצי ממנו בלט החוצה מהפלטה, דבר שעלול היה לגרום נזקי פח לרכב (ראו עמ' 5 לפרוטוקול הדיון, ש' 25-30; עמ' 6, ש' 1-7).

צירופם של מכלול העדויות והנסיבות כפי שתוארו לעיל, מוביל למסקנה משפטית שלפיה אחריותה של נתבעת 2 לנזקים שנגרמו לרכב התובעים הוכחה מעבר למאזן ההסתברויות.

אשר לשיעור הנזקים: התובעים צירפו חוו"ד שמאי מטעמם, שלפיה עלות תיקון הרכב לנזקים שנגרמו לרכב מגיעה לכך 4,701 ₪, שכ"ט השמאי סך של 462 ₪. בנסיבות העניין, אני מאשר סכומים אלה.

התובעים ביקשו פיצוי נוסף בגין טרדה ועוגמת נפש בסך של 1,837 ₪. בנסיבות העניין, אני פוסק לתובעים הוצאות בסכום כולל של 500 ₪.

סוף דבר, אני מחייב את נתבעת 2 לשלם לתובעים סך של 5,663 ₪.

התביעה כנגד נתבעת 1 נדחית בזאת.

בקשה לרשות ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש בבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 15 יום.

ניתן היום, י"ג תשרי תשע"ב, 11 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.