לוי ואח' נ' גדליה

פסק דין

לפניי בקשה לביטול פסק דינו של הבורר עו"ד יגאל חברוני מיום 25.10.10, או, לחלופין, להעברתו מתפקידו כבורר (במידה ויוחלט להחזיר את הפסק לבורר להשלמות או תיקונים כלשהם).

ואלה עובדות המקרה הצריכות לענייננו:

המבקש 1 (להלן: "אורי") והמשיב (להלן: "גדליה") ניהלו במשך כ- 20 שנה במשותף, חברה העוסקת בתחום עבודות האבן והשיש, הרי היא המבקשת 2 (להלן: "החברה"). תחילתה של פרשת הבוררות נעוצה בהחלטת הצדדים לפרק את השותפות ביניהם. בעקבות קבלת החלטה זו פנו הצדדים לעו"ד יגאל חברוני, אשר באותה עת ומשך שנים רבות לפני כן ייצג את החברה ואף את הצדדים עצמם בענייניהם האישיים, על מנת לקבל את עזרתו המקצועית בהסדרת דרכי הפירוד. לאחר התייעצויות בין הצדדים בעזרתו והכוונתו של עו"ד חברוני, ולאחר ששקלו הצדדים אופציות שונות למימוש הפירוד, לרבות פירוק החברה, מכירתה לצד ג', או יציאתו של אחד השותפים מהעסק ומכירת מניותיו לשותף הנשאר, הגיעו הצדדים להסכמה שגדליה יצא מהעסק וימכור את מניותיו לאורי. בהקשר זה הציע עו"ד חברוני לצדדים שייערך הסכם פורמאלי לביצוע מכירת המניות של גדליה לאורי כפי שסוכם; ולאחר שהצדדים הסכימו לכך, ניסח עו"ד חברוני הסכם קצר ופשוט בכתב ידו לביצוע פירוק השיתוף, אשר נחתם על ידי הצדדים ב- 6.7.09.

בהסכם האמור קבעו הצדדים כי בתמורה להעברת מניותיו של גדליה לאורי, יקבל בגין המניות סך של 280,000₪. כמו כן נקבע כי השותפות תסתיים פורמאלית ביום 31.7.09, וכי תאריך זה יהווה המועד הקובע לצורך ההתחשבנויות אשר נקבעו אף הם בהסכם. בהקשר זה קבעו הצדדים מספר נושאים ספציפיים אשר לגביהם ברור היה כי יהיה צורך בהתחשבנות, לרבות תקבולים אשר יתקבלו בחברה לאחר המועד הקובע בגין עבודות אשר בוצעו לפניו, וכן קביעות ספציפיות לגבי חלוקת נכסים המפורטים בהסכם, כגון רכב, ועוד. בנוסף לתנאים אלה, נכלל בהסכם סעיף בוררות דלהלן, לפיו מונה עו"ד חברוני כבורר דן יחיד:

מוסכם בזה כי כל סכסוך, מחלוקת, חלוקי דעות מכל מין וסוג שהוא בנוגע להסכם זה, קיומו, הפרתו ו/או כל דבר ועניין הנובע ממנו יובא להכרעתו של עו"ד יגאל חברוני כבורר דן יחיד. הבורר יהיה מוסמך להכריע לדין ו/או לפשרה. הבורר יהיה פטור מדיני הראיות והפרוצדורה אך יהיה כפוף לדין המהותי. הבורר יהיה משוחרר מלנהל פרוטוקול ו/או מלנמק את פסק דינו והחלטותיו. מוסכם בזה כי הצדדים מוותרים על כל זכות ערעור על החלטות הבורר בפסק דינו. כל עניין שלא הובא בהסכם זה ומי מהצדדים יהא סבור שהיה מקום להביאו במסגרת הסכם זה, יובא אף הוא להכרעת הבורר.

לאחר עריכת ההסכם, נתגלעו חלוקי דעות בין הצדדים באשר לפרטי ההתחשבנות שביניהם, והצדדים הפנו את מלוא טענותיהם לבורר להכרעתו. בין היתר פרטו הצדדים בפני הבורר סכומים אשר לטענת כל אחד חייב לו הצד השני: לטענת אורי, יש לחייב את גדליה, בגין התקופה שלפני מועד הקובע, בהשתתפות בהוצאות שהוציאה החברה, כגון תשלומים לעובדים, תביעות המתנהלות נגד החברה, תשלום חובות, החזר משיכות בעלים ותשלומי מס בגין אותן משיכות בעלים, בסכום של כ- 2 מליון₪; בעוד שלטענתו של גדליה, חייבים לו אורי והחברה בגין הכנסות של החברה שיש לייחסן לתקופה שלפני הפירוד, וכן הוצאות שהוציא מכיסו, סך של למעלה מ- 2.5 מליון₪. על מנת לברר ולהכריע במלוא טענותיהם של הצדדים, קיים הבורר מספר ישיבות ומגעים עם הצדדים, אשר השתרעו על פני תקופה של כ- 18 חודש, וכאמור, הבורר נתן את פסק הבוררות ביום 25.10.10. לפי הפסק, בו פירט הבורר את כל טענות הצדדים תוך שציין מול כל טענה וטענה, אלו טענות הוא מקבל ואלו הוא דוחה, מזה ומזה, הגיע הבורר למסקנה שאורי והחברה חייבים לגדליה סך של 995,358₪, כשמלוא חיוב המס בגין תשלום זה יחול על גדליה. כמו כן חייב הבורר את גדליה להסדיר לאלתר מול רשויות המס את תשלום המס המתחייב ממנו בגין חלקו בדיבידנד ששולם לו על ידי החברה נכון ליום 31.12.08.

על אף שבעצם הכריע הבורר במלוא טענותיהם של הצדדים כפי שהונחו על שולחנו עד למועד מתן הפסק, הגדיר הבורר את הפסק שנתן כ"פסק בוררות חלקי", מאחר שבפסק שנתן נקבעו מנגנונים לביצוע חישובים נוספים, כפי שנקבע בסוף הפסק כי הצדדים "רשאים לשוב ולפנות לבורר בבקשה לקבל השלמות לפסק בוררות זה, בכל אותם עניינים לגביהם נדרשת השלמה כמפורט בפסק בוררות זה לעיל".

בבקשתם עותרים המבקשים לביטולו של פסק בוררות זה.

טענות הצדדים:

לטענת המבקשים, קיימות מספר עילות לביטול פסק הבורר לפי סעיף 24 לחוק הבוררות, תשכ"ח – 1968 (להלן: "החוק"), ולהלן יפורטו טיעוני המבקשים אחד לאחד יחד עם התייחסותי לכל אחת מהטענות.

סעיף 24(1) לחוק: "לא היה הסכם בוררות בר תוקף"

אם כי המבקשים אינם מציינים מפורשות את הסעיף האמור כבסיס, מעלים המבקשים בבקשתם טענה נגד תוקפו של הסכם בוררות עצמו, וזאת ממספר נימוקים:

ראשית, טוען אורי כי ההסכם נחתם על ידו במצב של לחץ וכורח, מאחר שבאותה עת הודיע גדליה על כוונתו לנסוע לחו"ל לשלושה שבועות, ויחד עם זאת הודיע כי לא יסכים שהחברה תוציא שיקים כלשהם ללא חתימתו. אילו היה נשאר מצב זה ללא שיסדירו הצדדים מנגנון באופן מיידי אשר יאפשר המשך ביצוע תשלומים שוטפים לעובדים ולספקים גם בהעדרו של גדליה, כי אז הייתה נקלעת החברה למצב חמור, אשר יכול היה אף להביא לשיתוק החברה ופגיעה חמורה בתפקודה. מסיבה זו, טוען אורי כי לא נשארה לו כל ברירה אלא להסכים לתנאים של ההסכם כפי שנערך, ובעיקר בכל הקשור למינויו של בורר אשר הוסמך להכריע בין הצדדים.

שנית, מציין אורי כי ההסכם נערך ונחתם על ידו ללא ייצוג משפטי עצמאי, וללא שהוסבר לו משמעות סעיף הבוררות, וכתוצאה, מצא עצמו בהמשך ההליכים מול מנגנון בוררות מחייב, ללא שיהיה הבורר חייב בהנמקה וללא שתעמוד לאורי זכות ערעור. לטענתו, אילו היה מבין מראש מהי המשמעות של מינוי בורר בתנאים אלה, על כל המשתמע מכך, מעולם לא היה נותן את הסכמתו לכך.

טענות אלו אין לקבל. כפי שצוין לעיל, הליך הבוררות נמשך על פני תקופה של שנה וחצי, וכפי שמציין ב"כ המשיב בתגובתו לבקשה, משך כל אותה תקופה היה יכול אורי לפנות לייעוץ משפטי עצמאי על מנת לבחון את משמעות סעיף הבוררות שבהסכם עליו חתם. חרף כך, בחר אורי להמשיך ולהתדיין בפני הבורר, תוך שהעלה את טענותיו הענייניות במספר רב של דיונים אשר התקיימו עם הבורר ועם הצד שכנגד, ללא שיעורר כל היסוס באשר לעצם מחויבותו להסכם במלואו, כולל גם קביעת סמכויותיו של עו"ד חברוני כבורר.

זאת ועוד. האילוץ הנטען, אשר נוצר בעקבות הודעתו של גדליה אודות כוונתו לנסוע לחו"ל, תוך כדי שאסר על ביצוע תשלומים בשקים של החברה ללא חתימתו, אכן "אילוץ" הוא, ואין ספק בכך שאורי היה חייב לטפל בנקודה זו באופן מיידי. ברם, אין באילוץ כזה כדי לאיין את תוקפה של חתימתו על הסכם הבוררות, והוא אינו שונה מאילוצים רבים אחרים בהם נתקלת חברה פעילה כחלק מתפקודה השוטף. חזקה על החברה, ועל אורי אישית, כי ההחלטה שהתקבלה להסכים להליך של בוררות התקבלה לאחר שיקול האלטרנטיבות שעמדו לרשותה של החברה לפתרון הצרכים המיידיים של החברה, וביניהם אף היתרונות של הסמכת הבורר על פני בחירת אופציות אחרות מורכבות יותר. אמנם, לטענת ב"כ המבקש לא הבין אורי כלל מהי משמעות סעיף הבוררות, ברם לא שוכנעתי כי אכן חתם על ההסכם ללא שיבין על מה מדובר ומהי משמעותו של הסעיף האמור. לפי עדותו של עו"ד חברוני, הסביר לו הסבר מקיף ומלא אודות המשמעות וההשלכות של כל סעיפי ההסכם, לרבות סעיף הבוררות, ופרט להכחשה בעלמא מצד אורי, לא הוכח אחרת, וזאת, כאשר התנהגותו משך כל הליך הבוררות מצביעה על הבנה מלאה של ההליך ושל משמעותו. מסקנתי היא כי אורי הבין את משמעות סעיף זה כפי שללא ספק הבין את יתר סעיפי ההסכם בהם נקבעו הסדרי פירוק השותפות.

אי לכך, אין לקבל את הטענה שהצעדים אשר נאלצה החברה לנקוט בהם כדי למצוא פתרון למצב שנוצר, ננקטו במצב של כפייה ולחץ, שבכוחם להביא לביטול התחייבותה של המבקשים להשתתף בהליך של בוררות בהתאם להסכם עליו הם חתומים.

כמו כן יש לציין כי אורי מעולם לא העלה טענה זו בפני הבורר עצמו, ואף לא הגיש כל בקשה לבית המשפט לביטול הליכי הבוררות לפני שהחלו או כשעוד היו בעיצומם, על בסיס עילה זו. אני מפנה בזה לדבריה הבאים של פרופ' אוטולנגי, בוררות דין ונוהל (מהדורה רביעית מורחבת (להלן: "אוטולנגי"), כרך א', עמ' 30):

ההסכמה [להליכי בוררות – ב.ג.] צריכה להיות מרצון חופשי. הושגה ההסכמה במרמה – הרי ברגע שגילה הצד המרומה את דבר המרמה, זכאי הוא לבקש מבית המשפט לשחררו מהסכם הבוררות, וזאת בין אם הבוררות החלה ובין אם לאו. הוא הדין בהתנהגות אחד הצדדים שלא בתום לב, שהתגלתה על ידי הצד האחר, או באילוץ ולחץ שהופעלו על החותם, או בכל טענה אחרת שיש בה כדי לשלול את הרצון החופשי. אלא, שטענה ממין זה צריכה להיות מועלית מיד, בפניה יזומה לביהמ"ש לפסק דין הצהרתי בדבר בטלות ההסכם, או בישיבת הבוררות הראשונה. המתנה עד קבלת הפסק, ורק בשלב זה העלאת הטענה בדבר "לחץ" לחתום על הסכם הבוררות, תביא לדחיית הטענה בשל מניעות. בענין אחד אף העיר בית המשפט כי – "טענת המשיב בדבר לחץ וחתימה על השטר שלא מרצון הינה המצאה מאוחרת, שאין ליתן בה כל אמון".