לוח - מדיה בע"מ נ' מור

החלטה

לפני בקשה לדחיית מועד שמיעת הראיות.

בבקשה טען הנתבע כי לא עלה בידו לבצע את הזימון לדיון לידי העד מטעמו וזאת ככל הנראה בשל העובדה כי העד נמצא בחו"ל.

התובעת התנגדה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה באתי לכלל מסקנה שאין להורות על דחיית מועד הדיון.

שאלת זימונו של העד הייתה ידועה לנתבע מזה חודשים ארוכים. כבר בדיון שהתקיים ביום 23.11.12, טען הנתבע כי בכוונתו לעתור לזימון העד.

ביום 6.2.12 ניתנה החלטתי על פיה נעתרתי לבקשה לזימון העד כנגד הפקדת פיקדון.

סכום הפקדון הופקד, אך הזימון לא בוצע. זה המקום לציין כי נתקבלו בתיק בית המשפט פניות שונות בעניין זה על ידי משרד ב"כ הנתבע, ואולם מקום בו נתבקש זימונו של עד באמצעות מסירה אישית, מוטלת האחריות על המבקש לוודא ביצועה.

במסגרת הבקשה טען המבקש כי ביום 30.4.12, ביקש לבצע את המסירה של הזימון לידי העד ואז התברר כי העד אינו בביתו וגם אינו משיב לפניות טלפוניות.

אין די בביקור בודד בבית העד על מנת להקים הצדקה לביטולו של מועד שמיעת ראיות אשר נקבע לפני כחצי שנה.

למעלה מכך, לא ברור לי כיצד מחד, בהודעה המוגשת לבית המשפט ביום 1.5.12, נטען כי הזימון לא נשלח על ידי בית המשפט, ומאידך להעלות טענה כי כבר ביום 30.4.12, ביקש הנתבע לבצע את המסירה אך העד לא היה בכתובת שנמסרה על ידו.

הטעם היחיד אותו מציג המבקש לדחייה הוא סברה כי העד נסע לחו"ל למשך כחודש ימים. לא ברור מדוע סבור המבקש כי העד נסע לחו"ל, ומהיכן המידע כי נסיעתו זו מוגבלת לחודש ימים בלבד. לכאורה, יכול והעד עזב לצמיתות או לחילופין שהוא כלל לא נסע. אין בנתונים שהוצגו על ידי המבקש כדי לפרוס בפני בית המשפט תמונה עובדתית אשר יש בה ממש.

בבואו של בית המשפט לבחון שאלת ההצדקה לדחיית מועד הדיון הוא מחוייב למגוון שיקולים לרבות מהות ההליך שבפניו, משמעות דחיית מועד הדיון ויכולתו של בעל הדין להגיע לדיון במועד שנקבע.

במקרה שבפני דחיית מועד הדיון משמעותה דחייה של חודשים ארוכים, ובשל נסיבות שאינן ברורות.

בהתחשב בפרק הזמן לדחיית מועד הדיון, והתייחסותי לנתוני הבקשה כפי שפורטו לעיל, אני מוצאת כי אין מקום לדחיית מועד הדיון.

עיון בהלכת בית המשפט העליון, בפני כב' השופט לוין ברע"א 3136/00 סלמאן נ' שוקייר (טרם פורסם) , מלמדת כדלהלן :

"בקשת דחייה המוגשת לבית המשפט, בין כערכאה ראשונה ובין כערכאת ערעור, מחייבת שיקול ואיזון בין אינטרסים שונים:ו של המבקש, של המשיב ושל הציבור, ולענין זה הסכמת בעלי הדין אינה, בהכרח, מועילה, כשם שהתנגדות אחד מבעלי הדין, אינה, בהכרח, מונעת היעתרות לבקשה. האינטרסים של בעלי הדין תלויים בנסיבות הענין, במשקל הנימוק המשמש עילה לבקשת הדחיה (למשל מחלה פתאומית בה חלה פרקליטו של בעל דין) ובשלב שבו מוגשת בקשת הדחיה, יחסית לנימוק הדחייה. אינטרס הציבור הוא שהמשפטים יתבררו במהירות ראויה ויתקיימו במועד שאליו הם נקבעו. בדחיית דיון למועד אחר יש כדי לשבש את המהלך התקין של עבודת בית המשפט והארכת תור המשפטים כשאין אפשרות לשלב ביום הדיונים תיק אחר במקום התיק נשוא בקשת הדחיה. יש בה גם להוסיף נטלים מיותרים על עבודת הדרג המנהלי של בית המשפט ולהאריך את משך בירורו של הענין נשוא ההתדיינות, דבר שמנקודת הראות של האינטרס הציבורי יש למנוע ככל האפשר. מי שמנתח את הסיבות להימשכות הבלתי ראויה של ההליכים בבית המשפט ולעינוי הדין שנגרם עקב כך אינו יכול להתעלם מהגורם (התלוי כמעט אך בבתי המשפט) של דחיית משפטים מהמועד שאליו נקבעו למועדים אחרים מטעמים שאינם ראויים. בין טעמים אלה אפשר למנות גם שימוש ביד קלה מדי בהיעתרות לבקשות דחייה שהטעם היחיד או העיקרי להגשתן הוא הסכמת בעלי הדין או פרקליטיהם."

זאת ועוד, לכאורה אין כל מניעה לקיום ישיבת שמיעת הראיות ולו לצורך שמיעת עדותו של התובע והנתבע גם יחד.

אני מודעת לחשיבותו אותה מייחס הנתבע לעדותו של העד הנוסף, ואולם אין בנתונים שסופקו כדי הבהרה מספקת לצורך דחיית מועד הדיון בכללותו.