לוונטהל נ' מרובקה

פסק דין

לפני תביעה בגין לשון הרע מכוח חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק").

א. העובדות הצריכות לעניין ועיקר טענות הצדדים .

1.התובע, עורך דין במקצועו, המשמש בתפקידים ציבוריים, בין היתר, חבר הנהלה בחברה קדישא גחש"א תל-אביב ובארגון לה"ב, הגיש תביעה בגין הוצאת לשון הרע נגד הנתבע, חבר בהנהלת עמותת בית במברגר שבבני-ברק, העוסקת בפעולות תרבות תורנית חברתית דתית ברוח הציונות הדתית והפעלת בית הכנסת שברחוב יהודה הלוי 7 בבני ברק (להלן: "העמותה").

2.במרץ 2010, הוגשה על ידי העמותה, תביעה (ת.א. 44588-03-10), נגד ארבעה המתפללים בבית הכנסת ברח' יהודה הלוי 7, בני-ברק, בקשר לשימוש בבית במברגר. התובע הוא בא כוחם של הנתבעים בתיק 44588-03-10.

3.לטענת התובע, ביום 15.9.10, עת התפלל בבית הכנסת הגדול בבני ברק, השמיץ והכפיש הנתבע את שמו בפני ציבור המתפללים, כאשר כינה אותו "גנב" ואמר כי לא ניתן לצרף התובע ל"מניין". לטענתו, דבריו אלה של הנתבע, גרמו לפגיעה קשה בשמו הטוב.

3.הנתבע טוען כי דבריו נאמרו לאחר שקבוצת מתפללים חדשים בבית הכנסת בבית במברגר, יוצאי ישיבת עטרת ישראל, לא הגיעו עם העמותה להסדר תשלום חלקה של הקבוצה החדשה, בהוצאות בית הכנסת וכיוצ"ב, ולמרות זאת החלו לנהוג בבית הכנסת ובאולם הסמוך, כבעלים ללא נטילת רשות.

לטענת הנתבע, בשל חוסר היענות מצד נציגי עטרת ישראל לפניות העמותה בדרישה לתשלום חלק מההוצאות, לאחר שהעמותה הגישה תביעה לבית דין הרבני האזורי בת"א במסגרת בוררות, ולאחר שנציגי עטרת ישראל לא הגיעו לדיונים למרות שזומנו אליהם, ניתנה לעמותה רשות להגיש תביעה נגדם.

4.עוד טוען הנתבע כי התובע הוא שמכוון את צעדיהם של קבוצת המתפללים יוצאי ישיבת עטרת ישראל, והוא גם נמנה על המתפללים יוצאי ישיבת עטרת ישראל בבית הכנסת שבבית במברגר.

5.התובע פנה אל הנתבע בדרישה כי יתנצל על אמירותיו שלעיל, אולם הנתבע סרב להתנצל, והשיב לו כי כינויו "גנב", מתאר מצב קיים. הנתבע לא מכחיש זאת אך טוען כי אמירותיו חוסות תחת ההגנות של "דברים של מה בכך" כאמור בסעיף 4 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], "אמת הפרסום", לפי סעיף 14 לחוק, והיותו פרסום מותר כאמור בסעיף 13 לחוק, שנעשה בתום לב כאמור בסעיף 15 לחוק.

6.התובע טוען כי האמירה של הנתבע נאמרה בכוונה לפגוע, ולפיכך הגיש תביעתו על סך של 100,000 ₪ על-פי סעיף 7א(ג) לחוק.

7.מאחר והמחלוקות שבין הצדדים חורגות מהמחלוקת שלפני, ומהצדדים שלפני, טוב היה אילו הצליחו להגיע להסדר בתובענה שבכותרת וכן בת.א. 44588-03-10, אולם למרבה הצער, לא כך היה.

ב. דיון והכרעה .

1.מחומר הראיות והעדויות שבאו לפני עולה כי הדברים שנאמרו על ידי הנתבע ביחס לתובע מהווים לשון הרע, על-פי החוק.

2.הנתבע אמר לפני המתפללים כי התובע גונב את כספי העמותה, וכי אסור להתפלל איתו במניין (עמ' 7, שורות 18-21 לפרוטוקול).

3.המחלוקת בין הצדדים היא האם דברים אלה מהווים פרסום ואם עומדות לנתבע הגנות על אמירתם.

4.סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע קובע:

"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –

(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם.