לוגסי נ' סול תורג'מן - יצור ושיווק רהיטים בע"מ

פסק דין

לפני תביעה להחזר כספי בגין רכישת כסא משרדי.

בתאריך 29 ינואר 2010 רכש התובע כיסא משרדי מהנתבעת. בהתאם לכתב התביעה הכסא שנרכש היה מתצוגה. התובע בדק את הכסא במעמד הרכישה ואולם לטענתו לא היה בטוח אם הישיבה עליו תהיה לו נוחה. לדבריו, במעמד הרכישה הובטח לו כי יהיה רשאי להחזיר את הכסא במידה ולא יהיה מרוצה. כ- 6 ימים לאחר מכן שב התובע לחנות וביקש להחזיר את הכסא אולם הנתבעת סרבה לקבלו בחזרה.

בכתב ההגנה נטען כי המדובר בכסא מתצוגה לכן הוענקה לתובע הנחה מיוחדת. עוד נטען כי לתובע הוסבר שבנסיבות אלו לא ניתן יהיה להחזיר את הכסא או להחליפו. עוד הפנתה הנתבעת לטופס ההזמנה החתום על ידי התובע על גביו צויינו אותם תנאי רכישה במפורש (נספח א' לכתב ההגנה). בנוסף, נטען כי התובע פנה לחנות לאחר מספר שבועות ולגופו של ענין היות והמדובר בטענה ולפיה הכסא אינו נח לתובע אין המדובר באי התאמה המזכה בביטולה של העסקה.

לפני העידו התובע, הגב' מרגלית שירזי – המוכרת, מר מיכאל תורג'מן – בעלים של הנתבעת.

התובע חזר על טיעוניו והוסיף כי את הכסא מכרה לו הגב' שירזי וכן מר תורג'מן וכי השניים אמרו לו במפורש כי יהיה רשאי להחזיר את הכסא לחנות במידה ולא יהיה מרוצה ממנו. לשאלה מדוע לא צויין נושא זה במפורש על גבי ההזמנה לא ידע התובע להשיב. עוד התובע טען כי לא הבחין בשילוט בחנות המציין והמבהיר את מדיניות החזרת המוצרים. כן לא היה לתובע הסבר לטענתו ולפיה תנאיי הרכישה שונים בפרט מהותי מאלו המצויינים על גבי ההזמנה אשר עליה הוא חתום. התובע הודה כי במועד ששב לחנות לא הביא עימו את הכסא אלא הגיע על מנת לברר אם יוכל להשיב את הכסא או להחליפו.

הגב' שירזי חזרה על טענת הנתבעת ולפיה הובהר לתובע במפורש כי לא יוכל להחזיר את הכסא. מר תורג'מן הכחיש את הטענה שהיה מעורב במכירת הכסא או במו"מ עם התובע. מר תורג'מן זכר את התובע וטען כי סייע רק בפירוקו והובלתו של הכסא לרכבו של התובע.

במהלך הדיון הצעתי לצדדים להגיע להבנה ולפיה ינתן לתובע זיכוי לרכישה חוזרת אצל הנתבעת אולם הנתבעת לא הסכימה להצעתי.

עיינתי בכתבי הטענות ושקלתי טיעוני הצדדים. החלטתי היא כי דין התביעה להדחות.

איני מקבלת גרסתו של התובע כי הובטח לו שיוכל להחזיר את הכסא במידה ולא ימצא אותו מתאים לצרכיו. הכסא הינו מוצר שנמכר לתובע מתצוגה, במחיר מיוחד. על גבי טופס ההזמנה צויין במפורש כי לא ניתן יהיה להחזיר את המוצר או להחליפו. גרסת עדי הנתבעת נתמכת בטופס ההזמנה. עוד מצאתיה תואמת את התנהלותו של התובע, גם כפי שתיאר אותה בעצמו ולפיה לא הגיע לחנות אם הכסא אלא הגיע לאחר כמה ימים כדי לבדוק את האפשרות להחזיר את הכסא.

בנוסף, התובע לא טען לפגם כל שהוא בכסא או לאי התאמה כאמור בסעיף 11 לחוק המכר, תשכ"ה-1965. התובע רק טען כי מצא את הכסא לא נח. יודגש כי אי הנוחות הורגשה על ידי התובע במעמד המכירה, לדבריו שכנעה אותו המוכרת ביתרונות המשענת הקשיחה לישיבה. מכאן גם שלא מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 14 ו- 15 לחוק החוזים, חלק כללי התשל"ג-1973. התובע לא הוטעה וגם לא הוסתר ממנו דבר.

סוף דבר, הרי שמצאתי כי בשעה שסוכם בין הצדדים כי נוכח העובדה שהכסא הינו כסא מתצוגה ונמכר לתובע מבחיר מיוחד, לא ניתן להחזירו. עוד לא התקיימו התנאים המזכים התובע בביטול העסקה.

מכל האמור לעיל אני דוחה את התביעה.

התובע ישא בהוצאות הנתבעת בסך של 150 ₪. התשלום יבוצע בתוך 30 יום מהיום.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 יום לבית המשפט המחוזי.

ניתן היום, י"ב אב תש"ע, 23 יולי 2010, בהעדר הצדדים.