להפצת משקאות בע"מ נ' סושי פקטורי ראשון לציון בע"מ ואח'

פסק דין

לפניי תביעה כספית שתחילתה בהגשתו לביצוע של שטר חוב בלשכת ההוצאה לפועל.

רקע

התובעת הגישה לביצוע שטר חוב על סך 19,080.23 ₪. השטר נחזה להיות חתום בידי עושיו, ה"ה לימור פרץ (להלן: לימור) אורי בולוריאן (להלן: אורי) וכן חברת סושי פקטורי בע"מ (להלן: החברה).

לימור הגישה התנגדות לביצוע שטר. ההתנגדות נתמכה בתצהירי לימור, אורי ובעלה של לימור, מר אהרון פרץ. הגרסה שהועלתה על ידי לימור בתצהירה הייתה כי החתימה הנחזית להיות חתימתה – אינה חתימתה. אורי הודה בתצהירו כי הוא חתום על שטר החוב אולם לטענתו הצדדים התנו מחוץ למסגרת השטר על קיומו של הסדר המבוצע ובנסיבות אלה לא היה מקום להגשת השטר לביצוע. אורי, ראוי לציין, לא התייחס בתצהירו לטענתה של לימור בתצהירה כי לא הייתה חתומה על שטר החוב. מר אהרון פרץ, בעלה של לימור, ציין כי הוא ניהל את החברה וטיפל בענייניה. כן נאמר כי בין מר פרץ לנציג התובעת הושג הסדר שמר פרץ פעל על פיו.

ב"כ הצדדים הסכימו כי בית המשפט יכריע בתובענה על דרך הפשרה. הנתבעת 2, לימור, העידה לעצמה וכן העיד אורי. מטעם התובעת העיד מר אסייב אשר על פי הנחזה בשטר החוב, הוא שאישר כי לימור חתמה לפניו על שטר החוב.

ניתוח העדויות

מר אסייב ציין כי מעמד חתימת שטר החוב אינו זכור לו, מפאת הזמן שחלף, אולם הוא עמד על כך שאם נרשם שאורי ולימור חתמו על שטר החוב לפניו כי אז כך היה. מר אסייב לא זכר אם היה הבדל במראה של לימור בין מועד חתימה למועד מסירת העדות בבית המשפט שכן לדבריו הוא מחתים מספר רב מאוד של שטרי חוב בשנה. עם זאת, ראוי לציין כי קודם לכן ידע מר אסייב לומר כי על השטר שכונה על ידו "השטר של הסדר החוב" חתום אורי וכעולה מפרוטוקול הדיון, ידע מר אסייב להצביע על אורי (פרו' 1.1.2012 עמ' 4 שו' 8-12).

לימור העידה כי בעלה "רשם את העסק על שמה" בשל בעיות שהיו לו שהקשו עליו לעמוד בחזית הפורמאלית של החברה. פירושו של דבר, לטענתה, כי היא לא הייתה מעורבת בניהולה השוטף של החברה אלא מילאה את תפקידה בחתימה על מסמכים כאלה ואחרים עליהם צריכה הייתה החברה לחתום. לימור הודתה, כי כאשר דרש הבנק כי תחתום על מסמכים בשם החברה היא הייתה מתייצבת בבנק. לגבי חתימה על שקים נאמר כי לימור הייתה חותמת על שקים על החלק ואורי, מורשה חתימה נוסף מטעם החברה, היה מוסיף את חתימתו על השיק.. ללימור הוצגה חשבונית מיום 28.6.2010 שם נרשם כי "לימור פינטו" (שם נעוריה של לימור) היא אשת הקשר בין החברה לתובעת. לשאלה מדוע נרשם שמה כאשת קשר מול התובעת למרות שהיא לא הייתה מעורבת בניהול החברה השיבה לימור "זה מה שהיה רשום בניירת. אני מעולם לא ניהלתי דברים" (עמ' 7 שו' 18-20). בהמשך, ולשאלת בימ"ש, השיבה לימור כי "ייתכן שנתנו את שמי כדי שיהיה עם מי לדבר" (עמ' 8 שו' 5).

אורי, בעדותו, ציין בין היתר כי לימור הייתה שותפה לא פעילה בניהול העסק. עם זאת ציין אורי כי "מי שעסק בנושאים החשבונאיים זו לימור ובעלה שהעבירו זאת להנהלת חשבונות" (שם, 30-31).

בתום הדיון סיכמו ב"כ הצדדים טענותיהם בעל-פה.

דיון וההכרעה

כאמור, ב"כ הצדדים הסמיכו את בימ"ש לפסוק בהליך על דרך הפשרה (סעיף 79א לחוק בתי המשפט). לפיכך, לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים והתרשמתי במישרין מגרסת העדים בהליך זה, אני מחייב את הנתבעת 2, לשלם לתובעת סך של 10,000 ₪. אין צו להוצאות.

ניתן היום, ד' ניסן תשע"ב, 27 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.