לבני גולן נ' סהר ואח'

פסק דין

מבוא

1.בפניי תביעה לתשלום סך של 1,309,000 ₪ בגין הפרת זכות יוצרים של התובעת, הודעה לצד שלישי שהגישו הנתבעים ותביעה שכנגד שהגישה הצד השלישי נגד הנתבעים.

2.התובעת, שרונה לבני גולן (להלן: "שרונה") היא בעלת עסק בשם "איזיפרינט" אשר מספק שרותי עיצוב הזמנות לחתונות ולאירועים שונים.

3.הנתבעים הם בני זוג שמנהלים בית דפוס. כמו כן, הם מפעילים אתר אינטרנט בו הם מפרסמים את העסק שלהם.

4.הצד השלישי והתובעת שכנגד, שרי אמיתי (להלן: "אמיתי") עסקה במועד הרלבנטי לתביעה בתחום האנימציה הממוחשבת.

5.שרונה טוענת בתביעתה כי היא היוצרת של הזמנה ייחודית לחתונה, הכוללת ארבעה ציורים, שני איורים וטקסט המספרים את סיפור הנישואין. לציור הראשון נלווה הכיתוב "הבקשה"; לציור השני נלווה הכיתוב "ההסכמה"; לציור השלישי נלווה הכיתוב "ההכרזה"; לציור הרביעי נלווה הכיתוב "החתונה"; בתחתית ההזמנה, לצד המילים "נשמח לראותכם" מופיעים איורים של אישה ושל גבר (הכל ביחד להלן: "היצירה").

אין חולק כי היצירה על כלל מרכיביה היא שילוב של יצירה אומנותית ויצירה ספרותית הראויים להגנה של זכות יוצרים.

6.שרונה טוענת כי ביום 3.3.2005 העלתה את תבנית היצירה לאתר האינטרנט שלה יחד עם סרט אנימציה שנוצר כמוצר משלים וחדשני בתחום של הזמנות לאירועים.

7.ביום 28.2.2007 גילתה שרונה כי באתר האינטרנט של הנתבעים מוצגת היצירה כאילו היא שלהם, ובתור שכזו הוצעה לציבור הרחב לשם הדפסת הזמנות חתונה. ביום 11.3.2007 רכש איש קשר מטעמה של שרונה 150 הזמנות המבוססות על היצירה, מאת הנתבעים.

8.שרונה טוענת כי הנתבעים הפרו את זכות היוצרים שלה ביצירה, הן הכלכלית והן המוסרית. לדידה, מדובר בשבע הפרות, שכן כל אחד מבין הציורים, האיורים והטקסט מהווה יצירה העומדת בפני עצמה. מכאן התביעה.

9.הנתבעים טענו להגנתם כי ביום 9.3.2005 פגשו בתערוכה מקצועית את אמיתי, שהציגה עצמה כאנימטורית העוסקת בעיצוב הזמנות כסרטון, וסיכמו עימה כי תשלח אליהם בדואר אלקטרוני דוגמאות של עבודתה, על מנת שאלה יוצגו ללקוחות הנתבעים. בעקבות כך שלחה אליהם אמיתי שתי דוגמאות לסרטי אנימציה. הנתבעים בחנו את הדוגמאות והגיעו למסקנה כי אינן מתאימות לצרכיהם, ולכן ביקשו כי תשלח דוגמא על בסיס האנימציה אשר ניתן יהיה להדפיס אותה. לאחר מכן שלחה להם אמיתי דוגמא הניתנת להדפסה, וזו קוטלגה בקטלוג העסק עד להעלאת אתר האינטרנט בחודש מרץ 2006. לטענתם, זוהי היצירה נשוא התביעה. הנתבעים מוסיפים וטוענים כי אמיתי הודיעה להם מפורשות כי הדוגמאות ששלחה אליהם שייכות לה, ובכך יצרה בפניהם מצג שווא לפיו היצירה היא יצירתה. מכאן ההודעה לצד שלישי ששלחו הנתבעים לאמיתי.

10.אמיתי טוענת כי מעולם לא שלחה לנתבעים את היצירה וכי מעולם לא נתנה להם הרשאה להשתמש בה. אמיתי מציינת כי בחודש ינואר 2005 נוצר קשר עסקי בינה לבין שרונה, במסגרתו הוסכם על שיתוף פעולה מסחרי בין השתיים, כך שהיא תכין סרטי אנימציה המבוססים על היצירה, ובמידה ולקוחותיה של שרונה יבקשו לרכוש הזמנות לחתונה בדרך של סרט האנימציה שתפיק אמיתי, היא ושרונה תתחלקנה בהכנסות. במסגרת מיזם זה, העבירה שרונה לאמיתי ביום 27.1.2005 תבנית של היצירה. ביום 6.3.2005 עלו לאתר של שרונה קישורים להזמנות באנימציה שהכינה אמיתי. אמיתי מאשרת כי פגשה את הנתבעים אך לדבריה, הללו ביקשו ממנה לשלוח להם דוגמאות של שתי הזמנות מודפסות אותן תגזור מסרטי האנימציה שלה. בעקבות כך היא שלחה אליהם בימים 22 ו- 23 לחודש מרץ 2005 דוגמא של שתי הזמנות שהופקו מתוך סרטי אנימציה שלה, אך לדבריה, היא שלחה דוגמא המבוססת על סרטי אנימציה שכלל אינם קשורים ליצירה שבמחלוקת. מעבר לכך לא שלחה לנתבעים חומר כלשהו. ממילא, טענות הנתבעים כאילו היא העבירה להם את היצירה ואף נתנה להם הרשאה להשתמש בה הן טענות שקריות וזדוניות.

במסגרת התביעה שכנגד טוענת אמיתי כי ההליך המשפטי שנקטו נגדה הנתבעים במסגרת ההודעה לצד שלישי גרם לה נזק ממון רב, טרדה ועוגמת נפש, ומכאן התביעה שכנגד לתשלום סך של 70,000 ₪.

11.השאלה המרכזית הטעונה הכרעה בתיק זה היא האם אכן אמיתי היא שהעבירה לנתבעים את היצירה ואף הרשתה להם להשתמש בה, כנטען על ידי הנתבעים, או שמא הנתבעים העתיקו את היצירה מאתר האינטרנט של שרונה, ובצר להם, העלילו על אמיתי כי היא זו שהעבירה להם את היצירה ואף הרשתה להם להשתמש בה.

כמו כן, מתעוררת השאלה מהו הפיצוי שיש לפסוק לשרונה בנסיבות הענין, והאם יש בסיס להעמדת התביעה על סכום של 1,309,000 ₪ כנטען על ידה וכמפורט בתחשיב הנזק שלה.

דיון

12.הכלל הוא שכל בעל דין חייב להוכיח את טענותיו. מכאן נובע הכלל לפיו מי שמעלה טענת הגנה, עליו הנטל להוכיח את טענתו. ראה ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, תק-על 2006(4), 64 , 68 (2006):

"השאלה על מי רובץ נטל השכנוע, נקבעת על-פי הדין המהותי. נטל השכנוע להוכחת טענה מסוימת מוטל על הצד שהטענה מקדמת את עניינו במשפט כאשר הכלל הבסיסי הינו "המוציא מחברו - עליו הראיה" (קדמי, חלק שלישי, בעמ' 1508-1509). על התובע הנטל להוכיח את כל יסודותיה של עילת התביעה, החיובים והשליליים, ואילו על הנתבע הנטל להוכיח את כל רכיביה של טענת ההגנה שהוא מעלה (שם, בעמ' 1512)."

במקרה דנן, לאחר ששמעתי את עדויות בעלי הדין ועיינתי בחומר הראיות, באתי לכלל מסקנה כי לא עלה בידי הנתבעים לבסס את טענת ההגנה שלהם מפני התביעה, שהיא גם הטענה העומדת בבסיס ההודעה לצד שלישי שהגישו נגד אמיתי, והכל מן הטעמים שיפורטו להלן.