ב"ל
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
|
5410-08
26/08/2010
|
בפני השופט:
הדס יהלום
|
- נגד - |
התובע:
לבל ישראל
|
הנתבע:
בטוח לאומי
|
|
החלטה
1.החלטתי זו ניתנת על ידי מותב דן יחיד, זאת על פי הסכמת הצדדים בפרוטוקול הדיון מיום 11/4/10.
2. התובע הגיש תביעה בעקבות דחיית תביעתו להכיר באוטם בשריר הלב, שבו לקה ביום 26/4/07, כפגיעה בעבודה.
3.התובע נחקר על ידי חוקר המל"ל ביום 16.9.07 (נספח לכתב ההגנה).
כך אמר:
"בסוף יום העבודה כשהגענו לשופרסל דיל לפרוק הסחורה, ב- 20/4/07 בשעה 14:00 או 15:00, נשאלתי על ידי המעביד יצחק מס' שאלות והתשובות שנתתי לו, לא סיפקו אותו באותו רגע.
היתה התפרצות מצידו עם צעקות, התלהמות גדולה שלוותה באיומים על פיטורי.
אני גם החזרתי.
בתוך התקופה שעבדתי עם יצחק, הוא היה המעסיק, היה זה שהשקיע את הכסף במשאית קניית הקו. אני הייתי מנהל את העסק, המקצועי. לאורך התקופה היו ביננו פה ושם ויכוחים, אך לא הגענו לרמה שהיתה באותו יום.
שנינו היינו 2 גושי עצבים, זה התפרץ, הגענו למצב של אי נעימות.
היה לידינו מחסנאי בשם רוני שהיה עד, שמע את כל הצעקות האלה, הויכוח נמשך להערכתי כ- 4 או 5 דקות ההתלהמות המאוד גבוהה הזאת, זה היה בעיצומה של פריקת הסחורה.
בסיום הפסקה יצחק נשאר שם לסדר את הסחורה בסופר ואני נסעתי לכיוון המחסן ע"מ לפרק את המשאית מהסחורה שנשארה, לנקותה, מה שעושים תמיד.
כו"כ כבר בדרך לכיוון המחסן, הרגשתי לא היתה כל כך טובה, היו לי מחשבות על מה שהיה ולמה זה הגיע, מועקות על כל מה שקרה פה. הגעתי הבית ב- 16:00 בערך רגיל..".
ההדגשות הוספו
4. כך נאמר בתצהיר התובע:
"1.עבדתי עבור מר לוי יצחק (להלן: "המעסיק") כנהג משאית בחלוקת מוצרי מחלבות גד.
2.ביום 26/4/07 במהלך פריקת סחורה ביחד עם מעסיקי בסופר דיל, ארע דין ודברים מילולי בין המעסיק וביני. כמה שזכור לי, המעסיק שאל אותי שאלות והתשובות שלי לא סיפקו אותו. הוא התפרץ עלי ואיים עלי בצעקות בפיטורים. אני חשבתי שהצעקות אינם מוצדקות והרגשתי שהמעסיק רוצה בכונה להשפיל אותי. לידינו היה מחסנאי של הסופר.
3.הצעקות של המעסיק גרמו גם לי להגיב בכעס רב ובצעקות ונכון יהיה לאמר שהיינו 2 גושי עצבים.
4.במהלך הארוע ולאחריו חשתי ברע אך החלטתי להמשיך ולראות איך ארגיש בהמשך כשארגע.
5.המעסיק נשאר בסופר ואני נסעתי לכוון המחסן של מחלבות גד כדי לפרוק מעט סחורה שנשארה ולנקות את המשאית בסיום המשמרת של אותו יום כפי שהיה מקובל. המשכתי להרגיש רע והתחלתי להבין שמשהו קורה לי כתוצאה מהעצבים והלחץ שיצרו העימות החריף עם המעסיק...".