לא תתקבל בקשה להוספת פרטים אשר יש בה משום הרחבת חזית

1.      בפני בקשת מר אברהם צימרינג, המשיב בתיק העיקרי (להלן- המשיב), להורות ל- Wells Fargo Bank, המבקשת בתיק העיקרי (להלן- המבקשת), להוסיף פרטים, על פי תקנה 65 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן- התקנות) בנוגע לתקבולים שקיבלה המבקשת בחודש אוקטובר 2001 ממכירת נכסי נדל"ן של חברת Lee Hall במסגרת הליך של כינוס נכסים (להלן- התקבולים).

2. נשוב ונזכיר, כי ההליך העיקרי, ה"פ 4052/05, עוסק בבקשת המבקשת להכריז על פסק חוץ שניתן בבית המשפט המחוזי בוירג'יניה, ארה"ב, כפסק אכיף בישראל. נושא פסק החוץ, בתמצית, מתייחס לחבותו של המשיב כערב לחובה של חברת Lee Hall, לאחר שזו כשלה בהשבת הלוואה בסך 17 מליון דולר שקיבלה מחברת Wexford (כיום חברת U.B.S). חובם של חברת Lee Hall וערביה הומחה על ידי הנושה למבקשת, וזו הגישה תביעה לבית המשפט המחוזי בוירג'יניה, אשר נתן ביום 18.2.03, את פסק החוץ מושא ההליך העיקרי בו חויב המשיב לשלם למבקשת סך של כ-6.6 מליון דולר, בתוספת ריבית, כפי שנקבע שם.

3.      הפרטים המבוקשים בבקשה שבפני הם שבעה גופי מסמכים, המתארים את התנועות הכספיות בחשבונות המבקשת ביחס להלוואת חברת Lee Hall, ממועד נטילתה ועד בכלל. לטענת המשיב, סכום של כ- 11.5 מליון דולר מתוך התקבולים לא נזקף על חשבון ההלוואה לה ערב, ולכן פסק החוץ אותו מבקשת המבקשת לאכוף בהליך העיקרי ניתן במרמה, תוך הטעיית בית המשפט בוירג'יניה.

לתמיכה בטענתו מפנה המשיב בעיקר לדוח חשבונאי שיצא תחת ידי המבקשת, ממנו ניתן ללמוד, לפי הטענה, כי עובר למתן פסק החוץ, ביום 16.1.02, זיכתה המבקשת את חשבון ההלוואה של חברת Lee Hall בסכום של 2,116,922 דולר בלבד, במקום לזכותו במלוא סכום התקבולים בסך של 13,792,000 דולר (נספחים ג' ו-ה' לבקשה). עוד מוסיף המשיב, כי בשני מועדים בשנת 2004, היינו, לאחר שניתן פסק החוץ, זיכתה המבקשת את חשבון ההלוואה הנ"ל בסכומים שונים, אשר מקור חלקם, לפי הטענה, ביתרת כספי התקבולים, כך שבסופו של יום חשבון ההלוואה חברת Lee Hall אופס (נספחים ד', ו', ז' לבקשה).

4.      המבקשת מתנגדת לבקשה מטעמים דיוניים וכן לגופו של עניין. מן הפן הדיוני טוענת המבקשת, כי אין המדובר בבקשה להוספת פרטים לפי תקנה 65 לתקנות, אלא בבקשה לגילוי ולעיון במסמכים, לגביה מחוייב היה המשיב להקדים פנייה למבקשת בטרם הגיש בקשתו לבית המשפט. עוד נטען, כי בקשת המשיב מהווה ניסיון פסול ונעדר תום לב להרחבת חזית המחלוקת בין הצדדים, באשר המשיב לא העלה בתשובתו להמרצת הפתיחה (התנגדות לבקשה לאישור פסק חוץ) כל טענה בדבר אי זיכוי חשבון הלוואת Lee Hall במלוא כספי התקבולים עובר למתן פסק החוץ. כמו כן, אף בפרק הזמן של ששה חודשים שחלף מיום שהמבקשת הגישה את תצהירי העדות הראשית מטעמה לא העלה המשיב את הטענה האמורה.

לגופו של עניין נטען, כי המסמכים המבוקשים על ידי המשיב אינם רלוונטיים להליך העיקרי, שכן יתרת חשבון החוב של חברת Lee Hall, לאחר ניכוי כספי התקבולים ממכירת נכסי הנדל"ן, נקבעה בהסכמת המשיב ובאי כוחו בדיונים שהתקיימו בעניין זה בבית המשפט בוירג'יניה. דיונים אלה התקיימו לאחר שהסתיימו כל הליכי כינוס הנכסים ומכירת נכסי הנדל"ן של חברת  Lee Hall, ולכן  - לו הייתה בפי המשיב טענה אמיתית בעניין זה - היה בוודאי מעלה אותה באותם דיונים בהם הוגדר, בהסכמה, סכום החוב לאחר ניכוי התקבולים על חשבון ההלוואה. המבקשת מדגישה, כי המשיב לא חלק על יתרת חשבון ההלוואה של חברת Lee Hall - לא בפני בית המשפט המחוזי בוירג'יניה שנתן את פסק החוץ, לא בפני בית המשפט העליון בוירג'יניה, בפניו הוגש ונדחה ערעור שהגיש המשיב על פסק החוץ, ולא בתשובתו להמרצת הפתיחה. למעלה מן הנדרש מוסיפה המבקשת, כי בניגוד לטענת המשיב, זיכתה המבקשת את חשבון הלוואת חברת Lee Hall במלוא סכום התקבולים, בניכוי הוצאות, עובר למתן פסק החוץ. אשר לטענות המשיב בנוגע לזיכוי חשבון החוב בשנת 2004, מבהירה המבקשת כי אין מדובר בפירעון החוב, אלא בייחוס כספים שהתקבלו ממקורות שונים, מטעמים חשבונאיים.

5.      5.      דין הבקשה להידחות. להלן אבאר עמדתי.

ראשית, צודקת המבקשת בטענה, כי ההליך הדיוני הנכון בו היה על המשיב לנקוט הוא הליך של בקשה לגילוי ולעיון במסמכים, על פי סימן ג' לפרק ט' לתקנות, ולא הליך של בקשה להוספת פרטים, על פי תקנה 65 לתקנות. בפסיקת בתי המשפט נקבע, כי בקשה להוספת פרטים על פי תקנה 65 לתקנות נועדה לשרת שתי מטרות: האחת, צמצום השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין על ידי הגדרה מפורטת ומדויקת של טענה כללית או סתמית המופיעה בכתב טענות. השנייה, הבהרת עמדת בעל דין על מנת לאפשר לצד שכנגד לכלכל צעדיו ולהשיב לה (ראה: בשג"צ 365/86 שרה קסטלניץ (טאוב) ו-2 אח' נ' שמעון טאוב, תק-על 86(3), 442; זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית 1995), בעמ' 370-373). " ...הבקשה לפרטים נוספים במסגרת ההליך האזרחי היא רק מכשיר אחד מיני כמה - לגילוי העובדות הנדרשות לצורך הכרעה בעניין. כיוון שבהליך אזרחי קיימים שלושה מכשירים מקדמיים לבירור העובדות נקבע תפקיד שונה לכל אחד מהליכים אלו. השאלונים נועדו לפירוט עובדות נוספות שאין זכרן בא בכתבי הטענות; גילוי המסמכים נועד לחשיפת ראיות המצויות בידי אחד מבעלי הדין ואילו מטרת הפרטים הנוספים היא גיבוש והבהרת הפלוגתאות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין (לפרוט ראה א' גורן, תקנות סדר הדין האזרחי, מהד' 1998, סימן 118-105, כן ראה י' זוסמן, לעיל, שם)" (בג"צ 3330/97 עירית אור יהודה נ' ממשלת ישראל ו-9 אח', תק-על 98(3), 760, מפי כבוד הרשמת, השופטת מ' אגמון).

בענייננו, נראה כי תכלית הבקשה שהגיש המשיב אינה לצמצם ולהבהיר את השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים, אלא דווקא להרחיבן אל מעבר לגדר המחלוקת שהותוותה בכתבי הטענות. כך, מהתנגדות המשיב לבקשה לאישור פסק החוץ עולה, כי המשיב אמנם טוען לכך שפסק החוץ הושג במרמה (על פי הוראות סעיף 6(א)(1) לחוק אכיפת פסקי-חוץ, תשי"ח-1958). ואולם, בפירוט טענותיו בנושא המרמה לא נמצא זכר לטענה, אותה מעלה המשיב לראשונה בבקשה שבפני, בדבר אי זקיפת מלוא כספי התקבולים על חשבון הלוואת חברת Lee Hall לפני מתן פסק החוץ. בנסיבות אלה, היענות לבקשת המשיב משמעה, הלכה למעשה, הרחבת גדר המחלוקת בין הצדדים ולא צמצומה. כמו כן, נראה גם, כי בקשת המשיב לא נועדה לשרת את תכלית ההבהרה שבתקנה 65 לתקנות, שכן המשיב אינו טוען כי טענות המבקשת אינן בהירות, אלא הוא מבקש לקבל מן המבקשת מסמכים לאישוש טענה חדשה שבפיו, בדבר אופן קביעת גובה חובו בהליך שהתקיים בוירג'יניה.

מכאן, שבקשת המשיב במהותה היא בקשה לגילוי ולעיון במסמכים המחייבת, על פי הוראת תקנה 120 לתקנות, הקדמת פנייה לבעל הדין שכנגד וסירוב מצדו למסור את המסמכים, בטרם תעשה הפנייה לבית המשפט. פנייה כזו לא נעשתה בענייננו ודי בכך כדי לדחות את הבקשה.

להשלמת הדיון בעניין זה אעיר, כי גם באשר לבקשה להוספת פרטים על פי תקנה 65 לתקנות נשמעה הדעה, לפיה " זהו 'נוהג טוב מאוד' הראוי לעידוד" כי בעל דין המבקש תוספת פרטים יקדים ויפנה לבעל הדין שכנגד בבקשה לקבלם, בטרם יפנה בבקשה לבית המשפט (זוסמן, שם, בעמ' 369). ואולם, כאמור, נוהג זה אינו בעל תוקף מחייב.

שנית, טענת המשיב העומדת ביסוד הבקשה שבפני מהווה הרחבת חזית אסורה המצדיקה, כשלעצמה, את דחיית הבקשה. כלל הוא, כי כתבי הטענות מגדירים את היקף הפלוגתאות המובאות להכרעתו של בית המשפט, וכי משנקבעה רשימת הפלוגתאות העומדת לדיון "... גודרת רשימה זו את הסוגיות שבהן ידון בית המשפט, ואין להרחיב את הדיון לשאלות משולבות של עובדה ומשפט שלא נכללו באותה רשימה" (א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית, סיגא 2005), בעמ' 91). משכך, על הנתבע (המשיב בענייננו) להקפיד לנסח את תשובתו לכתב התביעה כך שלא יישאר ספק מהן השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים (וראה תקנה 89 לתקנות, המחייבת בעל דין לפרש בכתב טענותיו כל טענה לסתור וכל טענה שיש בה כדי להפתיע).

בענייננו, טענת המשיב לפיה עובר למתן פסק החוץ לא זקפה המבקשת את מלוא כספי התקבולים על חשבון הלוואת חברת Lee Hall היא טענה עובדתית חדשה, אשר הועלתה על ידי המשיב לראשונה בבקשה שבפני. טענה זו לא הועלתה קודם לכן, כמצופה וכנדרש, בתשובה להמרצת הפתיחה (התנגדות לאכיפת פסק חוץ) ובתצהיר התומך בה, ואף לא בתצהיר העדות הראשית הכולל שהוגש מטעמו ביום 9.3.06. בעניין זה יוזכר גם, כי בקשת המשיב שבפני הוגשה ביום 19.11.06, היינו בחלוף למעלה מחצי שנה לאחר שהמבקשת הגישה את תצהירי העדות הראשית מטעמה (ביום 7.6.06), וכשבוע ימים לפני המועד שנקבע לחקירת עדי המבקשת (בימים 29.11.06-1.12.06). עתה קבוע הדיון בהליך העיקרי לסיום פרשת התביעה (חקירת מצהיר אחד מטעם המבקשת) ולשמיעת פרשת ההגנה. בנסיבות אלה, יש להניח כי מתן היתר למשיב להרחיב את חזית המריבה בין הצדדים, תחייב לתת למבקשת הזדמנות להתגונן בפני הטענה החדשה, בין השאר, על ידי תיקון תצהירי העדות הראשית מטעמה וזימון המצהירים, שמקום מושבם בארה"ב, להיחקר מחדש בבית המשפט. תוצאה זו אינה סבירה, ואין לה הצדקה בנסיבות העניין.

יש להדגיש, כי לנוכח טיבה וחשיבותה של טענת המשיב לגבי שאלת גובה חובה של חברת Lee Hall וערבותו של המשיב לחוב זה, מן הראוי היה כי טענה זו תועלה על ידו בהזדמנות הראשונה, היינו, במסגרת ההליכים שהתקיימו במדינת וירג'יניה בנושא פסק החוץ, ולכל המאוחר בכתבי הטענות שהוגשו מטעם המשיב בהליך העיקרי (התנגדות לאכיפת פסק חוץ). ואולם, מתברר, כי כך לא נעשה על ידי המשיב עד עתה. זאת, מבלי שניתן היה למצוא בפיו, גם עתה, כל הסבר מדוע בחר להשהות את מועד העלאת טענותיו.

יתרה מכך, בנסיבות העניין שבפנינו נראה, כי לא ניתן היה לקבל טענה אפשרית של המשיב, לו נטענה, לפיה הוא לא ידע, או שלא יכול היה לדעת, מהי יתרת חוב ההלוואה של חברת Lee Hall לאחר סיום הליך כינוס הנכסים ומכירת נכסי הנדל"ן, לפני שניתן פסק החוץ. המשיב היה אחד משני בעליה של חברת Lee Hall, אשר נטלה את ההלוואה בסכום ידוע של 17 מליון דולר, לו ערב המשיב באופן אישי; המשיב היה מודע היטב לקיומם של הליכי כינוס הנכסים, שבמסגרתם נמכרו נכסי נדל"ן של חברת Lee Hall; והמשיב היה מודע היטב לסכומים שהתקבלו ממכירתם של אותם נכסים. הראייה לכך מצויה בסעיף 10.6 לתצהיר המשיב התומך בהתנגדות לאכיפת פסק החוץ (תצהיר מיום 11.8.05), בו מציין המשיב, ברחל בתך הקטנה, את פרטיהם של נכסי הנדל"ן שנמכרו בהליך כינוס הנכסים, את גובה השמאות שבו הוערכו הנכסים לפני מכירתם, את המחיר שבו נמכרו הנכסים בפועל, ואת זהות רוכשי הנכסים. לתצהיר זה צירף המשיב מסמכים, הכוללים פירוט של כל הנתונים הרלוונטיים להליך מכירת נכסי הנדל"ן (נספחים טז'1- טז'4 לתצהיר המשיב); עוד יש להזכיר, כי בהתנגדות לאישור פסק החוץ שהגיש המשיב נטענו במפורש טענות בדבר מעשי מרמה שנעשו בקשר להליך כינוס הנכסים ומכירת נכסי הנדל"ן (על טענות אלו חזר המשיב בסעיף 8 לתצהיר עדותו הראשית הכולל מיום 3.3.06). ואולם, כאמור, טענת המשיב בדבר אי זקיפת מלוא כספי התקבולים על חשבון הלוואת חברת Lee Hall לא נמנתה על טענות אלה - לא במפורש ובמישרין ולא במשתמע ובעקיפין.

עוד יש להוסיף, כי מתצהירי העדות הראשית של עדי המבקשת ומחקירתם בבית המשפט עולה, כי עד לעת הגשת הבקשה שבפני לא חלק המשיב כלל על גובה הסכום אותו נותרה חברת Lee Hall חייבת למבקשת, ולמעשה סכום זה נקבע בהסכמת ב"כ המשיב בבית המשפט בוירג'יניה (ראה עדות הגב' קימברלי טיילור בעמ' 19 לפרוטוקול; עדות מר ג'ון דינן בעמ' 41 ו-48; וראה גם סעיפים 29-37 לתגובת המבקשת לבקשה שבפני וההפניות המופיעות שם).

6. 6.      עוד נציין, כי ככלל ניתן "להכשיר" הרחבת חזית שנעשתה על ידי בעל דין בדרך של הסכמה מפורשת או משתמעת של בעל הדין שכנגד (ראה, למשל, ע"א 1270/02 עיריית רמת-גן נ' מנחמי בוני מגדלי דוד רמת-גן בע"מ, פ"ד נח(2) 7, 10). " כאשר חורג בעל דין ממסגרת הפלוגתאות ללא מחאה מטעם הצד שכנגד, חל הכלל בדבר 'שינוי חזית', שלפיו רואים כאילו הוספו לדיון פלוגתאות או הורחבו פלוגתאות... רק כאשר שוכנע בית המשפט שהצדדים הסכימו, במפורש או מכללא, לנהל את המשפט שלא בהתאם לכתבי הטענות, בין שהתעלמו מטענה שנטענה שם ובין שהתדיינו על טענה שלא נטענה בהם, כי אז לא ישמש הנימוק הפורמאלי של סטייה מכתבי הטענות עילה לפסילת הדיון" (א' גורן, שם, בעמ' 92; ראה גם: ע"א 3199/93 יוסף קראוס נ' ידיעות אחרונות בע"מ ואח', פ"ד מט(2) 843, 875).

ואולם, בענייננו, המבקשת העלתה את התנגדותה המפורשת להרחבת החזית מטעם המשיב כבר בתגובתה לבקשה שבפני (ראה סעיף 57 לתגובת המבקשת; כן ראה סעיף 43 לתגובת המבקשת). כמו כן, התנגדות המבקשת להרחבת חזית הועלתה גם בעת חקירת המצהירים מטעמה בדיון מיום 29.11.06, בעת שב"כ המשיב הפנה למצהירים שאלות בנושא זקיפת כספי התקבולים, שחרגו מכתבי הטענות שהיו מונחים בפני בית המשפט. כך, בהמשך לשאלות ב"כ המשיב שהופנו לעד ג'יימס קיפלי בדבר זקיפת כספי התקבולים על חשבון החוב, התנגד ב"כ המבקשת, עו"ד ברץ, כדלקמן: " מתנגד לקו החקירה הזה. אנו באנו לבית המשפט בישראל על-מנת לאכוף פסק דין שניתן בבית המשפט בוירג'יניה. ככל שיש לנתבע או לחייב על-פי פסק הדין הזה הסתייגויות מגובה החוב המקום להעלותם זה בוירג'יניה. זה פסק דין בהסכמה" (בעמ' 27 שורות 16-19). יוער, אמנם, כי בתגובת המבקשת לבקשה שבפני וכן במהלך הדיון בו נחקרו מצהירי המבקשת, השיב ב"כ המבקשת, עו"ד ברץ, גם לגופן של טענות המשיב, תוך הפניה לדברי המצהירים ולמסמכים התומכים בטענה, כי יתרת החשבון של חברת Lee Hall, לאחר שהליך כינוס הנכסים הסתיים, היה ידוע למבקש ומוסכם. ואולם, ניכר כי דברים אלו הובאו על ידי ב"כ המבקשת למעלה מן הנדרש, וכי אין בהם כדי להוות הסכמה משתמעת להרחבת חזית מטעם המשיב. יתרה מכך, בתשובת המשיב לתגובת המבקשת לבקשה, לא טען המשיב כי המבקשת הסכימה, באופן כלשהו, להרחבת החזית על ידו ואף לא טען כי מהדברים הנ"ל של ב"כ המבקשת ניתן ללמוד על הסכמה משתמעת להרחבת חזית.

7.      אשר לטענות המשיב בבקשה שבפני, בדבר זיכויים שביצעה המבקשת, לפי הטענה, בשנת 2004 בחשבון ההלוואה של חברת Lee Hall, לא ראיתי לבחון טענות אלה במסגרת הבקשה שבפני, המתייחסת למסמכים בנוגע לזקיפת כספי התקבולים בשנת 2001. ככל שבפי המשיב טענות המתייחסות לגובה החוב בשנת 2004, מקומן להתברר בהליך העיקרי.