1. התובעת הגישה נגד הנתבעים תביעה לביטול פסק דין שניתן על יסוד הוראת סעיף 79א לחוק בתי המשפט. בכתבי ההגנה העלו הנתבעים טענה מקדמית כי יש לסלק את התביעה על הסף. ב"כ הצדים סיכמו בכתב את טענותיהם בעניין זה.
רקע דיוני ועובדתי
2. התובעת הינה חברה קבלנית והנתבעים התקשרו עימה בהסכמי רכישת דירות בשכונת רכס חלילים ביישוב מבשרת ציון.
ביום 13.11.05 ניתן פסק דין בבית משפט זה על ידי כב' השופט בועז אוקון (ה.פ. 3183/04). ביסוד פסק הדין עמדה בקשת הנתבעים ודיירים נוספים (37 משפחות) למתן פסק דין הצהרתי בנוגע להסכמים לרכישת דירות שנחתמו בינם לבין התובעת. הסעד ההצהרתי כלל סדרה של עניינים ובהם הצהרה על הפרה ועל ביטול הסכמים שלא כדין, אך עיקר הסעד נגע לחישוב מחירי הדירות.
במהלך הדיון בפני השופט אוקון הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו יכריע בית המשפט בשאלת סכום התמורה הנותרת שהנתבעים חייבים לתובעת, אם הם חייבים, או סכומים שהנתבעים זכאים להם, וקביעתו תהפוך לחלק מההסכם ביניהם. על פי ההסדר הדיוני מונה מומחה, רואה חשבון, על מנת שיבדוק את התשלומים ששולמו על ידי הנתבעים, לפי משתנים שהוגדרו בהחלטה. נקבע שהפסיקה תיעשה על יסוד חומר זה בלבד, והצדדים יוכלו ברשות בית המשפט להוסיף ראיות בכתב, אך לא להשמיע עדים. לבעלי הדין ניתנה רשות להגיש שאלות בכתב למומחה, ובהמשך אף הוסכם כי התובעת תוכל להגיש חוות דעת מטעמה. מתוך 37 דיירים, הגיעו שניים להסדרי פשרה עם התובעת ושניים נוספים נמחקו מההליך. באשר ל- 33 הדיירים שנותרו, קבע בית המשפט כי החשבון של 10 מהם מאוזן, 8 זכאים לכספים מאת התובעת ו- 15 חבים כספים לתובעת.
3. היות ופסק הדין התבסס על חוות דעת המומחה שנערכה נכון ליום 25.1.05, פנה ב"כ הדיירים לבית המשפט וביקש להפחית מהסכומים שנקבעו בפסק הדין סכומים ששולמו לתובעת אחרי יום 25.1.05. בית המשפט קבע בהחלטה מיום 24.1.06 כי באופן מקרי נשמט מפסק הדין מועד עריכת ההתחשבנות בין הצדדים, ומכיוון שפסק הדין התבסס על מצב חשבונות הדיירים, יש לנכות מהסכומים הנקובים בפסק הדין סכומים ששילם מי מהדיירים לתובעת אחרי המועד האמור. עקב כך, קבע בית המשפט כי 9 דיירים אשר חובם היה מאוזן זכאים להחזר כספי מאת התובעת, 3 נוספים אשר חבו לתובעת כספים זכאים להחזר כספי ממנה ולגבי דייר נוסף הקטין בית המשפט את חובו. באשר לנתבעים בתיק שלפני נקבע כי הם זכאים לכספים מאת התובעת (אם בפסק הדין המקורי ואם בתיקון לפסק הדין), לגבי נתבעים 8 נקבע כי חובם מאוזן וקביעה זו לא שונתה בתיקון (להלן: "פסק הדין המקורי"). בקשות לתיקון פסק הדין המקורי כנגד נתבעים אחדים, אשר הוגשו על ידי התובעת, נדחו על ידי השופט אוקון בנימוק שטענות התובעת אינן מתייחסות לטעות טכנית אלא לטענות לגוף הדברים.
על פסק דינו של כב' השופט אוקון הגישה התובעת ערעור לבית המשפט העליון. התובעת לא הסתפקה בערעור, והגישה התביעה שלפני לביטול פסק דין מחמת טעות, וכן תביעה נוספת לביטול פסק דין מחמת מרמה לבית משפט זה (ת.א. 8237/06), אשר זכרה בא רק בסיכומיה.
על רקע זה נטענו טענות הסף של הנתבעים.
טענות הצדדים
4.
לטענת הנתבעים, דין התביעה להידחות על הסף ממספר סיבות: הראשונה - לאור הכלל של הליך תלוי ועומד, שכן התובעת הגישה ערעור לבית המשפט העליון לקבלת אותו סעד בגין אותן טענות. השנייה - מן הטעם של שימוש לא נאות בהליך, כאשר התובעת הגישה מספר תובענות לבית המשפט לקבלת אותו סעד בגין אותן טענות, והן לגופו של עניין בהיעדר עילה כלשהי. על אף שמדובר בתובענה חדשה, בפועל מדובר בהליך של ערעור שכן התובעת אינה מבקשת לבטל את פסק הדין
במלואו אלא רק באופן חלקי. החלטת בית המשפט מיום 24.1.06 נועדה רק להבהיר כי סכומים ששולמו לאחר ה- 25.1.05 יופחתו מהסכומים שנקבעו בפסק הדין. קביעה זו מתייחסת לכלל הנתבעים, ואין בה כדי לבדל נתבע זה או אחר. בפועל, התובעת ציינה במפורש כי השלימה עם תוצאות פסק הדין, ועיקר טענותיה הופנו כנגד שינויו בעקבות החלטת בית המשפט מיום 24.1.06. משכך, יש לדחות את התביעה לפחות בכל הנוגע לנתבעים לגביהם לא שונה דבר בהחלטה המתקנת, ומנגד, אם טענת התובעת אינה מושתתת רק על תיקון פסק הדין, לא ברור מדוע לא הוגשה התביעה כנגד כל הדיירים.
בכל מקרה, הטענה לטעות בפסק דין אינה יכולה להוות עילה לביטול פסק דין. תובענה לביטול פסק דין לא נועדה לפתוח אפיק משפטי נוסף לערעור על פסק הדין, אלא היא יוחדה למקרים מיוחדים בהם שיקולים של צדק עדיפים על פני שיקולים של מעשה בית דין. במקרה שלפנינו, התובעת לא הצביעה על נסיבות חריגות, שבהן שיקולים של צדק גוברים על שיקולים של מעשה בית דין. מעבר לכך, במקרה זה פסק הדין התקבל בהסכמת הצדדים על פי סעיף 79א והתובעת לא יכולה לחזור בה מהסכמתה מבלי שהצביעה על נסיבות חריגות המצדיקות זאת.
5.
לטענת התובעת, על בית המשפט לנקוט משנה זהירות בטרם יורה על דחיית התובענה על הסף, לאור העובדה כי זכות הגישה לערכאות הוכרה כזכות יסוד. יש לדחות את טענת הנתבעים לפיה התביעה אינה מגלה עילה. בפסק הדין נפלו טעויות מהותיות שכן, חלק מהנתבעים זכו בסכומים כספיים גדולים ובהפרש גבוה ממה שנתבע על ידם. כתוצאה מהשינוי המהותי בפסק הדין לאחר תיקונו, נוצר עיוות בלתי סביר החורג באופן קיצוני מסדר גודל של טעויות סבירות, ואשר מגדיל עד מאד את קיפוחה. התוצאה המתקבלת על פי פסק הדין היא, כי הנתבעים שילמו לתובעת סכומים הנמוכים בהרבה ממחיר הקרן של הדירה באופן החורג מהסכמת הצדדים. בנסיבות מיוחדות אלה לבית המשפט ישנה סמכות טבועה לבטל פסק דין סופי, היות ושיקולים של צדק עדיפים על פני שיקולים של מעשה בית דין. באשר לערעור שהוגש לבית המשפט העליון, הרי שהוא דן בעילות ערעוריות לשינוי פסק הדין והתובענה שבתיק זה דנה בעילות לביטול פסק דין בשל שיקולים של צדק, ועל-כן לא חל הכלל בדבר קיומו של הליך תלוי ועומד.
דיון
6. שתי שאלות עולות במקרה זה. שאלה מקדמית הינה השאלה האם ההליך בו נקטה התובעת הינו הליך מתאים בנסיבות העניין. והשנייה נוגעת לגופה של הבקשה והיא בשאלה האם טענת התובעת לטעות יכולה להוות עילה לביטול פסק דין.
7. שאלת ביטולו של פסק דין חלוט נדונה בע"א 4682/92
עזבון המנוח סלים עזרא נ' בית טלטש בע"מ ואח', תק-על 2003 (2) 233. הסדר חקיקתי לקיומו של משפט חוזר שבגדרו ניתן להעמיד לדיון מחדש עניין שהוכרע בפסק-דין חלוט, הוכר גם במשפט האזרחי חרף היעדרו של הסדר חקיקתי, המקביל להסדר שבהליך פלילי, וזאת מכוח סמכות טבועה לבטל פסק-דין חלוט, בהתקיים נסיבות שבהן שיקולים של צדק עדיפים על פני שיקולים של מעשה-בית-דין (
שם, בפיסקה 5). אלא מאי, הליך ביטול פסק דין נוגע לפסק דין סופי שאין עליו עילת ערעור עוד. כמו כן, עילת "המשפט החוזר" בעניינים אזרחיים קיימת מטבעה רק מקום שבעל דין אינו יכול למצות את זכויותיו במסגרת ההליכים הרגילים (בר"ע 58/89
משה"ב משכנות פאר בע"מ נ' מקור הנפקות, פ"ד מג (1) 414, פיסקה 4).
8. במקרה שלפנינו, לא ניתן עדיין לבקש ביטולו של פסק הדין היות ופסק הדין לא הפך לחלוט, ומתנהל הליך מקביל של ערעור בבית המשפט העליון. אין לקבל את טענת התובעת לפיה יש להבחין בין עילות ערעוריות לבין עילות לביטול פסק דין. אכן מדובר בשני הליכים נפרדים ושונים, אך לא בלתי תלויים. ככל שמתגבשות נסיבות שיכולות לכאורה להוות עילה לביטול פסק-דין, בטרם מיצה בעל דין את זכויותיו במסגרת ההליכים הרגילים, ובהן זכות הערעור, ידונו טענות אלה במסגרת ההליך המתנהל. עילות לביטול פסק-דין נועדו במהותן למצבים בהם לא ניתן עוד לדון בהם במסגרת ההליך המתנהל. כך למשל, הכירה הפסיקה באפשרות לבטל פסק דין חלוט במקרים בהם נתגלו עובדות חדשות לאחר מתן פסק הדין, שבכוחן לשנות את ההכרעה מיסודה ואשר לא ניתן היה להשיגן בשקידה סבירה קודם למתן פסק-הדין, או ביטול בעילות נוספות כגון תרמית, ואין מדובר ברשימה סגורה (
פסק דין סלים, פיסקה 5). משכך, בעוד ההליך העיקרי תלוי ועומד ובטרם הפך פסק הדין לחלוט, הכיצד יכולות לקום עילות הנוגעות לביטול פסק דין ושיש בהן כדי לקעקע את הבסיס של פסק הדין שטרם הוכרע סופית, ונדון בו זמנית בבית משפט של ערעור?! אין זאת, אלא שההליך בו נקטה התובעת אינו ממין העניין. טענות התובעת לטעות יסודית בפסק הדין מקומן להידון בבית משפט של ערעור, וככל שיסבור בית המשפט של ערעור כי יש צורך בבירור עובדתי נוסף יוכל הוא להשתמש בסמכותו להחזיר הדיון להמשך בירור לערכאה הדיונית.
אכן, בית המשפט לא ימהר למחוק תביעה מחמת היעדר עילה. יחד עם זאת, במקרה זה ברור כי אף אם התובעת תוכיח את העובדות הכלולות בתביעה, היא לא תהיה זכאית לקבל את הסעד המבוקש על ידה (א. גורן
"סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה שביעית, תשס"ג - 2003), בעמ' 136). ויודגש, לא רק שההלכה אינה מאפשרת היעתרות לסעד שהתבקש בתביעה, אלא שסעד זה אינו מעשי כל עוד פסק הדין טרם הוכרע סופית.
9. משזו המסקנה אליה הגעתי, אין עוד לבחון האם טענות התובעת גופן מקימות לכאורה עילה לביטול פסק דין. כך באשר לשאלה האם טענת טעות יכולה להוות עילה לביטול פסק דין כאשר לא נתגלתה עובדה חדשה כלשהי לאחר מתן פסק הדין, וכך באשר לטענת הנתבעים כי ביטול פסק דין אינו יכול להתייחס רק לחלקו. מטעם זה, אין גם נפקות להחלטות שניתנו בהליך הקודם בבקשות לתיקון פסק דין. גם טענת הנתבעים לפיה מדובר בפסק דין שניתן על דרך הפשרה הינה טענה שנוגעת לגופו של עניין, ואין היא נוגעת לשאלה האם ההליך הוגש כדין.
התוצאה