לא ניתן לדון פעם נוספת בפלוגתא שניתן בגינה פסק דין בהעדר הגנה

נתוני רקע :

1.         התביעה שלפניי היא תביעה כספית על סך 503,000 ש"ח שהוגשה על ידי לווים נגד הבנק המלווה, הבנק הבינלאומי הראשון למשכנתאות בע"מ (להלן - "הבנק"), להשבת כספים ששילמו לו ביתר בגין החזר הלוואה שנטלו ממנו לשם רכישת דירה וכן לתשלום פיצויים בגין עוגמת נפש שנגרמה להם עקב כך במרוצת השנים.

2.         אפתח בתיאור העובדות שאינן שנויות במחלוקת בין הצדדים: התובעים נטלו מאת הבנק הלוואה לרכישת דירת מגורים ברח' בורלא 36/12 בעכו (להלן - "הדירה"), עפ"י חוזה הלוואה שנחתם ביניהם ביום 26.12.82. להבטחת החזר ההלוואה, מושכנה הדירה לטובת הבנק, וכן ערבו מספר ערבים לפרעונה.

3.         תחילה עמדו התובעים בהחזרי ההלוואה להם התחייבו, אולם מקץ תקופה קצרה הם פיגרו בתשלומים, והבנק העמיד לפרעון מיידי את יתרת ההלוואה שלא סולקה. בגין אלה הוגשו שתי תביעות נגד התובעים ותביעה נוספת נגד הערבים והסתיימו במתן פסקי דין נגדם בהעדר הגנה בשנת 1984 ובשנת 1985.

4.         מייד לאחר שניתנו פסקי הדין, פתח הבנק בהליכי הוצל"פ נגד התובעים והערבים לגביית החוב הפסוק, ואכן האחרונים שילמו תשלומים שונים במסגרת הליכי ההוצל"פ, ובשלב מסויים אף מכרו התובעים את הדירה באופן יזום.

5.         בשנת 1994 ובהתאם להחלטת הועדה הבין-משרדית, הגיעו הצדדים להסדר שקויים, לפיו כנגד תשלום סכום מסויים, הופטרו התובעים מתשלום יתרת החוב (להלן - "ההסדר").

                עד כאן העובדות שאינן שנויות במחלוקת. אמשיך בסקירת העובדות והטענות הצריכות לעניין.

6.         בשנת 1999 הוגשה התביעה המקורית נשוא תיק זה ע"י התובעים יחד עם תובע נוסף הוא אביו המנוח של התובע 1, מר דני עבדי ז"ל, שהלך לעולמו אחרי הגשת התביעה (להלן - "המנוח"). המנוח היה אחד הערבים ששילמו לבנק כספים בסכומים שונים מכח ערבותו, והיה הרוח החיה מאחורי הגשת התביעה.

7.         אחרי שהגיעו הצדדים להסדר הנ"ל, החל המנוח במסע בירורים ובדיקות כדי לבחון את נכונות הסכומים שגבה הבנק, עד שבירורים אלה הסתיימו בהגשת התביעה.

8.         עיקר הטענות שהועלו מפי התובעים מתמקדות בכך שהבנק התרשל והפר חובות סטטוטוריות כלפיהם מאחר ולא העמיד לזכותם הלוואה עומדת במימונו של משרד השיכון על סך 120,000 שקל (ישן) שאמורה היתה להפוך למענק במידה והתגוררו בדירה משך  5 שנים לפחות מיום נטילת ההלוואה. עוד טענו התובעים, כי הבנק ערך חישובים מוטעים וגבה ריבית בשיעורים אחרים מאלה שהיה זכאי להם, באופן שהגדילו את ההחזרים ויתרת החוב הכוללת. התובעים טענו בנוסף, כי חשבונם לא זוכה כלל ולחלופין לא זוכה במועד, בתשלומים שונים ששולמו במסגרת תיקי ההוצל"פ.

9.         לטענתם, התנהלות זו של הבנק גרמה להם להפר את הסכם ההלוואה בכך שלא עמדו בהחזרים החודשיים, ואילצה אותם לשלם לבנק כספים ביתר. זאת ועוד, לטענת התובעים התנהלות הבנק כנטען לעיל, הסבה להם עוגמת נפש מרובה עקב ההליכים שננקטו נגדם ונגד הערבים, ונוכח העובדה כי מכרו את הדירה כדי להקטין את החוב.

10.        במהלך ניהול המשפט הלך המנוח לבית עולמו והוא נמחק מהתביעה לאחר שעזבונו הודיע, כי אין לו עניין בהמשך ההליכים נגד הבנק.

11.        לאחר חקירת התובע ועד נוסף, הוא נציג מוסמך מטעם משרד השיכון, הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו יכריע בית המשפט קודם בטענות המקדמיות שהעלה הבנק, כגון: חוסר סמכותו של בית המשפט לדון בתובענה, שאלת ההתיישנות, השיהוי בהגשת התביעה, קיומו של מעשה בית דין, ולבסוף בשאלה האם הוכח כי התובעים היו זכאים לקבל הלוואה עומדת מהבנק.

12.        לפי האמור אדון בשאלות הדורשות הכרעה בהתאם להסדר הדיוני הנ"ל. טענות הבנק יפורטו במסגרת הדיון בכל שאלה ושאלה.

סמכות עניינית ומקומית :

13.        לטענת הבנק, בית משפט זה נעדר סמכות עניינית ומקומית לדון בתובענה. לשיטתו, מקומן של טענות התובעים להתברר בפני ראש ההוצל"פ שבסמכותו להכריע בשאלה, האם גבה מהם הבנק כספים מעבר לסכום שנפסק לטובתו. באשר לסמכותו המקומית של בית המשפט, טען הבנק כי התובעים מלכתחילה לא פרטו מכח מה מוקנית סמכות מקומית לבית המשפט השלום בעכו, ומכל מקום הסכם ההלוואה כולל תניית שיפוט לפיה מוקנית הסמכות המקומית לבית המשפט בתל-אביב.

14.        אני דוחה עמדת הבנק על שני רבדיה. ראשית כל אבהיר, כי טענות התובעים אינן מתמצות בגביית יתר לאחר מתן פסקי הדין, אלא בחיובים לא נכונים מלכתחילה תוך שלילת זכאותם לקבל הלוואה עומדת. טענות הנסמכות על עילות מכח דיני החוזים והנזיקין - כגון הטעייה, חוסר תום לב, רשלנות והפר חובה חקוקה - הן טענות שאינן בסמכותו של ראש ההוצל"פ לדון בהן.

15.        גם הטענה בדבר חוסר סמכות מקומית דינה להידחות. יהיה זה אבסורד לגרוס אחרי שנים כה רבות בו מתנהל ההליך כאן, כי אין לבית משפט זה סמכות מקומית לדון בתביעה. ערה אני לטענות הבנק כי הוא מעולם לא ויתר על טענותיו המקדמיות, ברם דומה כי ההלכה שנפסקה בע"א 1049/94 דור אנרגיה (1983) בע"מ נ' חאג' ואח', פ"ד
נ (5) 820, שדנה בקורלציה בין האופן בו מתנהלים ההליכים בבית המשפט לבין שאלת הסמכות יפה לענייננו בנוגע לסמכות העניינית, ומקל וחומר, לעניין הסמכות המקומית.