תע"א
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
|
2276-10
17/09/2013
|
בפני השופט:
אסנת רובוביץ - ברכש
|
- נגד - |
התובע:
לאה משיח
|
הנתבע:
גסטטנרטק בע"מ
|
|
החלטה
1.לפני בקשת הנתבעת לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן ביום 8.8.2013 ושבו חויבה לשלם לתובעת פיצויים בסך 40,000 ₪ מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח – 1988 (להלן: "חוק שוויון הזדמנויות בעבודה") וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.
2.הנתבעת הודיעה כי טרם הגישה ערעור לבית הדין הארצי אולם בכוונתה לעשות כן שכן לטענתה, בפסק הדין הרחיב בית הדין את תחולת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה ובכך נעשה עוול לנתבעת וכן, אין בפסק הדין התייחסות לחלק מהטענות שהעלתה בתיק, וביניהן בין היתר טענות בנוגע לאופן ניהול ההליך וחוסר מהימנות עדות התובעת.
כן טענה הנתבעת, כי היא חוששת כי מצבה הכלכלי של התובעת אינו שפיר, לנוכח העובדה שבתצהיר עדותה הראשית מסרה כי אינה עובדת ולנוכח העובדה שהוצאות בסך של 2,500 ₪ שבהם חוייבה לטובת הנתבעת שולמו לנתבעת רק לאחר שנפתח על ידה תיק הוצאה לפועל. לבקשה צורף תצהיר מטעם מנהל בנתבעת שמסר כי מצבה הכלכלי של הנתבעת איתן וכי אין כל חשש שהסכומים לא ישולמו לתובעת במקרה של דחיית הערעור.
3.התובעת לא הגישה תגובתה לבקשה, על אף חלוף המועד שקבעתי לתגובה.
לאחר שנתתי דעתי לבקשה, החלטתי לדחותה:
4.על פי הפסיקה, ככלל, הגשת ערעור לא תעכב ביצועו של פסק הדין. נטל השכנוע כי קיימת הצדקה לחרוג מכלל זה מוטל על המבקש ונסמך על שני תנאים מצטברים: סיכויי הערעור להתקבל גבוהים ומאזן הנוחות נוטה לטובתו, בין היתר במובן זה כי ביצועו המיידי של פסק הדין יקשה מאד על השבת המצב לקדמותו ועלול לגרום למבקש העיכוב נזק בלתי הפיך, במקרה שיתקבל הערעור (ע"א 8777/08 מריסאת – מריסאת, מיום 8.2.2009). כאשר פסק הדין מטיל חיוב כספי, הנטייה הינה שלא לעכב את ביצועו אלא אם כן יוכח שהמבקש לא יוכל לגבות את כספו חזרה אם יזכה בערעור (ע"ע 15929-07-12 דחן בע"מ – PETER EBUKA, מיום 1.8.2012). כן נפסק כי טענה בדבר מצבו הכלכלי של הזוכה וחוסר נכונותו להשיב את אשר שולם לו ככל שהערעור יתקבל, אינה יכולה להיטען בעלמא אלא צריכה להיות מבוססת בראיות.
5.בכל הנוגע לסיכויי הערעור – מטבע הדברים, מאחר שפסק הדין ניתן על ידי מותב בראשותי, הרי שאין בידי לנקוט דעה בנוגע לסיכויי הערעור.
6.באשר לטענת הנתבעת כי ייתכן כי יקשה על התובעת להשיב לידיה את הכספים שישולמו לה, ככל שיתקבל הערעור בבית הדין הארצי – על פי הפסיקה, טענה בדבר היעדר יכולת כלכלית או קיום קושי ממשי להיפרע מן הזוכה באם יתקבל הערעור, מחייבת הנחת תשתית עובדתית מפורטת ומבוססת, ככל הניתן תוך תמיכתה בתצהיר, ולא ניתן להסתפק בטענות כלליות בעניין זה (ע"ע 4641/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ. עזבון המנוח חנא כרכבי ז"ל, מיום 26.7.06; ע"א 9721/07 איסכור שירותי גילוון בע"מ נ. גוזלן, מיום 10.1.08).
בענייננו לא הוגשה מטעם הנתבעת ראיה של ממש אודות מצב כלכלי קשה של התובעת ומדובר על הנחה בלבד של הנתבעת. בכל הנוגע להוצאות שנפסקו, הרי שבפועל התובעת שילמה אותם בסופו של יום וכן הנתבעת לא הוכיחה כי התובעת לא עובדת היום ובכל מקרה אין בכך כדי להעיד על מצב כלכלי קשה.
7.אשר על כן הבקשה נדחית.
ניתנה היום, י"ג תשרי תשע"ד, (17 ספטמבר 2013), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.