פסק דין
1.בפניי תביעה ותביעה שכנגד.
במסגרת התביעה העיקרית התובעים מבקשים לחייב את הנתבעים בתשלום סך של 323,245 ש"ח ליום הגשת התביעה בטענה להפרת הסכם שכירות דירת מגורים אשר נחתם בין הצדדים וביטול ההסכם טרם עת.
במסגרת התביעה שכנגד התובעים מבקשים לחייב את הנתבעים בתשלום סך של 82,210 ש"ח בטענה לנזקים אשר גרמו הנתבעים שכנגד למושכר.
התובעים בתביעה העיקרית, הם הנתבעים בתביעה שכנגד, יקראו להלן: "התובעים".
הנתבעים בתביעה העיקרית, הם התובעים בתביעה שכנגד, יקראו להלן: "הנתבעים".
2.הנתבעים הם בעלי זכויות במשק 55 בכרם מהר"ל, הכולל ארבע יחידות דיור. אחת מהיחידות הנ''ל, היא הדירה נשוא התביעה, כוללת 5 חדרים אליה צמודה נחלה והיא בנויה לצד יחידת מגורים נוספת בה מתגוררים הנתבעים (להלן: "הדירה"). בשתי יחידות המגורים הנוספות מתגוררים בנם ובתם של הנתבעים יחד עם בני משפחתם.
3.ביום 1.4.12 נחתם בין התובעים לבין הנתבעים הסכם שכירות (להלן: "הסכם השכירות" או "ההסכם"). לפיו שכרו התובעים את הדירה לתקופה של חמש שנים, מיום 1.8.12 ועד ליום 31.7.17, עם אופציה להארכת תקופת השכירות לשנה. בהסכם נקבעו דמי שכירות מופחתים בסך של 4,500 ש"ח לחודש, וזאת כנגד התחייבות התובעים בסעיף 10 להסכם: "לסדר את המטבח, חלונות, ארונות קיר, מקלחת + שירותים". בסעיף 19 להסכם נקבע כי "חשמל ישולם לפי צריכת מונה, מים ישולם חצי מהסכום המופיע במונה משותף לשני הבתים הצמודים, ארנונה ע"ח המשכיר, גז ישולם מחצית סכום הבלון".
4.התובעים קיבלו את החזקה בדירה ביום 20.6.12 וביצעו בה שיפוץ. עד לחודש 12/2012 שילמו התובעים את חשבונות המים והחשמל בהתאם לסכומים שנדרשו מהם על ידי הנתבעים. בחודש 01/2013 התקינו התובעים מונה חשמל לדירה ובעקבות זאת התגלע סכסוך בין הצדדים באשר לחיובי החשמל והנתבעים הגישו תביעה לפינוי התובעים מהדירה (להלן: "ההליך הקודם"). במסגרת ההליך הקודם הגיעו הצדדים להסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין (להלן: "פסק הדין") בו נקבע כדלקמן:
א.התובעים יפנו את הדירה עד ליום 31.10.13.
ב.הנתבעים יפקידו בחשבון נאמנות משותף של ב"כ הצדדים סכום מוסכם כתנאי לפינוי הדירה וזאת לצורך הבטחת קיום פסק הדין שיינתן בתביעה דנן. בהסכמת הצדדים, הסכום האמור לא גולה לבית המשפט.
ג.הנתבעים יגישו תביעה כספית בצירוף תצהירים, חוות דעת, תמונות ואסמכתאות משפטיות לעניין טענותיהם הכספיות. הנתבעים יגישו כתב הגנה מפני התביעה ולתובעים תינתן זכות תשובה לכתב ההגנה.
ד.פסק הדין בתביעה שתוגש, היא תביעה דנן, יינתן על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 79 א' לחוק וכתבי הטענות מטעם הצדדים יהוו סיכומי טענותיהם.
5.לאחר שהצדדים קיימו את חלקם בפסק הדין, הגישו התובעים תביעה דנן והנתבעים הגישו תביעה שכנגד, שגם ביחס אליה סוכם כי פסק הדין ינתן על דרך הפשרה.
6.לטענת התובעים, יש לדחות את התביעה שכנגד על הסף מאחר והיא הוגשה בניגוד להוראות פסק הדין לפיו זכות הגשת התביעה עומדת לתובעים בלבד. לחילופין, התובעים טענו כי אין לנתבעים כל עילת תביעה וכי לא היתה כל הפרה של ההסכם המזכה את הנתבעים בסעד הפינוי. התובעים לא הפרו את ההסכם אלא קיימו אותו במלואו. התובעים העתיקו את מרכז חייהם מהעיר למושב מהר"ל, השקיעו ממיטב כספם וביצעו שיפוץ יסודי נרחב בדירה שהיתה מוזנחת ולא ראויה למגורים, וזאת בעלות של 89,500 ₪ וזאת כעולה מחוות דעת מומחה שהוגשה בתביעה.
הנתבעים נהגו בחוסר תום לב בקיום ההסכם ולחילופין ניהלו מו"מ שלא בתום לב, הפרו את ההסכם, הטעו את התובעים, הציגו בפניהם מצג שווא ורימו אותם, והעמיסו עליהם חיובים פיקטיביים בגין צריכת מים וחשמל, ובכך הם התעשרו שלא כדין על חשבונם. תחילה שילמו התובעים את חיובי החשמל והמים לפי דרישת הנתבעים אף בהעדר אסמכתא, למעט נייר משורבט בכתב יד, וזאת בכדי להימנע מחיכוכים מיותרים ומתוך הבנה כי הצדדים עתידים להתגורר בשכנות למשך מספר שנים. אולם משביקשו התובעים לקבל את חשבונות המים ולקרוא את מונה החשמל של הדירה נודע להם כי בניגוד להסכם המונה לא מחובר לדירה, וכי חשבונות המים כללו סכומים מופרכים ושמות דיירים שאינם מתגוררים ביחידת המגורים הצמודה לדירה. בהסכמת הנתבעים התקינו התובעים באמצעות חשמלאי מוסמך מונה נפרד לדירה ובעקבות זאת התברר כי הנתבעים העמיסו עליהם חיובים פיקטיביים ובמנותק מהצריכה בפועל. לפיכך התובעים זכאים להשבת חיובי היתר בהם חוייבו במשך מספר חודשים. כמו כן, הנתבעים פגעו בפרטיותם של התובעים, וזאת באמצעות הפחדה ואיומים ואף הגשת תלונות סרק למשטרה נגד התובע על הטרדה מינית, הכל על מנת לסלקם מהדירה וליהנות ממנה לאחר ששופצה והושבחה.
בנסיבות העניין, התובעים זכאים להשבת הכספים אשר השקיעו בשיפוץ והשבחת הדירה (89,500 ש"ח), עלות חוות דעת המומחה (5,900 ש"ח), עלות ניקיון הדירה צביעתה וסיודה (3,540 ש"ח), עלות המעבר למגורים בדירה (5,000 ש"ח), עלות פינוי הדירה (1,416 ש"ח), פיצוי בגובה ההפרש בין דמי השכירות שנקבעו בהסכם לדמי השכירות עבור דירה זהה באותו איזור (102,000 ש"ח), הפסד חיסכון בארנונה ושמירה (13,000 ₪ ו- 2,304 ₪ בהתאם), עבור התקנת מונה חשמל (585 ש"ח), פיצויים בגין עוגמת נפש (50,00 ש"ח), ופיצויים בגין מטרד ליחיד, הטעיה ותרמית (50,000 ש"ח).
באשר לתביעה שכנגד, התובעים טענו כי מדובר בסכומים מופרזים שנטענו בעלמא, לחילופין, הנתבעים זכאים לסך של 2,363 ש"ח עבור חיובי חשמל, מים וגז אולם מסכום זה יש לקזז שיק שנמסר לנתבעים בגין צריכת חשמל על סך של 1,248 ש"ח, כמו גם גביית היתר עבור צריכת החשמל, מים וגז. התובעים הם אלו אשר סבלו מהטרדות, התעמרות, פגיעה וחדירה לפרטיות, הגשת תלונות שווא במשטרה ושלל איומים מטעם הנתבעים.
7.לטענת הנתבעים, התובעים הפרו את הסכם השכירות הפרה יסודית והסתכסכו עם הנתבעים. לאור המצב הבלתי נסבל שנוצר בשל התנהלות התובעים, הנתבעים היו זכאים לפנותם מהדירה. בדירה מותקן מונה חשמל ראשי ומונה אחד בכל אחת מהדירות הנוספות שבמתחם. הובהר לתובעים כי חישוב חלקם היחסי בצריכת החשמל יתבצע על פי קריאת המונה הראשי ובקיזוז קריאות יתר מוני החשמל בכל אחת מיחידות הדיור האחרות. אשר לחשבון המים הוסכם כי הוא יוטל בחלקים שווים על התובעים ודיירי היחידה הצמודה. התובעים פעלו בהתאם להסכמות הנ''ל עד לחודש 12/2012, אולם בהמשך הם הפרו אותן משלא שילמו חלקם היחסי בחשבונות החשמל והמים והתקינו מונה חשמל נוסף בדירה בניגוד להסכם וללא אישורם ו/או הסכמתם של הנתבעים. כמו כן, מונה החשמל הותקן באופן רשלני ולא כלל את צריכת המזגן המרכזי של הדירה. התובעים נמנעו מהשלמת עבודות השיפוץ להן התחייבו בהסכם וביצעו בדירה עבודות באיכות ירודה ביותר, דבר אשר אילץ את הנתבעים לשאת בעלות תיקון העבודות בסך של 63,628 ש"ח. התובעים הותירו חובות בסך של 6,412 ש"ח בגין צריכת חשמל , מים, גז והיטל ביוב אותם הנתבעים זכאים להיפרע מהתובעים. התובעים התעמרו בנתבעים, הציקו לילדיהם, ביזו אותם, הפריעו להם בצורות שונות ומשכך היו זכאים לפנותם מהדירה. יש לחייב את התובעים לשלם סך של 12,070 ש"ח עבור הפסדי שכירות בעד חודש 7/2012 שניתן לתובעים על מנת לבצע את השיפוץ לאחר פינוי הדירה, ובגין החיסכון שנהנו ממנו בדמי השכירות בהשוואה לשוכרים שקדמו לתובעים.
8.שקלתי מכלול טענות הצדדים ועיינתי במוצגיהם עיון היטב, ולאור כל אלה אני מורה כדלקמן: