כתבה המתייחסת למעשי שחיתות ואי סדרים בעמותת במות אינה מהווה פרסום לשון הרע

1.                  1.                  בפני תביעתם של עמותת במות - מרכז ללימודי תרבות וחברה (להלן- התובעת) ומר אברהם פריד (פריצי) (להלן- התובע) לתשלום פיצויים בגין פרסום לשון הרע, לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה- 1965 (להלן- חוק איסור לשון הרע).

2.                  2.                  התובעת היא עמותה רשומה שהוקמה בשנת 1989. על פי האמור בכתב התביעה, בשנות קיומה עסקה התובעת בפעולות חברה, תרבות ומדעים שנועדו להרחבת השכלה ודעת בקרב הציבור. עוד נאמר בכתב התביעה, כי שמה של התובעת יצא למרחוק והיא שימשה אחד הגופים המובילים בפיתוח לימודי מדעים, במסגרות לא פורמליות. התובע הוא יו"ר התובעת.

עניינה של התביעה בכתבה שפרסמו הנתבעים ביום שישי, 21.4.00, ערב חג הפסח, במוסף סוף השבוע "7 ימים" של העיתון "ידיעות אחרונות" (הכתבה צורפה כנספח א' לכתב התביעה, להלן- הכתבה). הנתבע 1, מר מרדכי גילת והנתבעת 2, הגב' מיכל גרייבסקי, הם עיתונאים אשר ביצעו את התחקיר, כתבו וערכו את הכתבה. יתר הנתבעים הם עורך המוסף "7 ימים" (הנתבע 3), עורכי העיתון  (הנתבעים 4 ו-5) וחברת ההוצאה לאור של העיתון (הנתבעת 6).

הלכה למעשה התפרסמה הכתבה בשלושה "אזורים" של המוסף "7 ימים": תוכן הכתבה - השתרע על שלושה עמודים כתובים וכלל, לצד הטקסט הרציף, תמונות של דמויות שהוזכרו בכתבה, וביניהן התובע; שער הכתבה - השתרע על שני עמודים נוספים וכלל תמונה של התובע (למעלה מעמוד שלם) ותמצית של תוכן הכתבה באותיות גדולות ומודגשות; הפניות לכתבה - הופיעו הן בשער הראשי של המוסף והן בתוכן העניינים.

3.                  3.                  מבחינת תוכנה, עוסקת הכתבה בתחקיר שערכו הנתבעים 1 ו-2 אודות התנהלותם של התובעת ושל העומד בראשה - התובע. עיקר הטענות שהובאו בכתבה מתייחסות למעשי שחיתות ואי סדרים חמורים אשר התגלו, לפי האמור בכתבה, בהתנהלותם של התובעים, במיוחד בשים לב לכך שהתובעת היא עמותה שנתמכת בכספי ציבור.

את מכלול הטענות המובאות בכתבה בדבר מעשי התובעים ניתן לחלק, לשם הנוחות, לארבע קבוצות, אם כי קיימים קשר הדוק וחפיפה מהותית בין הקבוצות.

הקבוצה האחת, טענות בדבר קבלת כספי תמיכה מוועדת התמיכות של משרד החינוך שלא כדין. כך פורסם, כי בין השנים 1992-1995 קיבלה התובעת ממשרד האוצר "כספים ייחודיים", אשר קבלתם הייתה אסורה באותה עת על פי חוק. עוד פורסם, כי התובע עשה שימוש בקשריו האישיים והפוליטיים עם אנשי ציבור בכירים (יו"ר הכנסת דאז ח"כ דן תיכון, ח"כ מיכאל קליינר, ח"כ אברהם הירשזון וח"כ רובי ריבלין) כדי שהללו יפעלו למען קידום ענייניה של התובעת, ובכלל כך לשם השגת כספי תמיכה למימון פעולותיה; לשם מינוי רו"ח חיצוני נוסף על אלה שמונו בעבר לבקר את פעולותיה של התובעת; ולבסוף, לקראת פירוקה של התובעת, לצורך אישור הסדר נושים מקל, לפיו התחייבה המדינה להשתתף בעלותו בשיעור של 75%.

הקבוצה השנייה, טענות בדבר אי סדרים משמעותיים בדיווח על פעילותה של התובעת. כך פורסם, כי התובעת דיווחה לוועדת התמיכות של משרד החינוך דיווחים כוזבים אודות הכנסותיה, הוצאותיה ופעילותה האמיתית, לצורך השגת כספי תמיכה. לפי הטענה, חלק מהפעולות עליהן דיווחה התובעת לא התקיימו כלל, או שלא התקיימו על ידה; חלקן בוצעו בשיתוף פעולה בלתי גלוי עם גוף עסקי אליו הגיעו כספי התמיכה הציבוריים, וחלק מהפעולות היו בפועל, פעולות שלא היה ראוי לתקצב אותן מכספי ציבור. על טענות אחרונות אלה נמנית גם הטענה ה"מככבת" בכתבה, כי התובעת עשתה שימוש בנתח מכספי תקציב התמיכה שקיבלה (בסכום של 100,000 ש"ח) לצורך שכירת משרד חקירות פרטי, שתפקידו היה לאסוף מידע שישמש את התובעת לניהול מאבקיה המשפטיים לשם השגת תקציבים מהמדינה. כלומר, לפי הטענה, המדינה העניקה לתובעת כספי תמיכה לצורך מימון פעילות חינוכית ותרבותית, וזו השתמשה בכספי התמיכה לצורך מימון מאבקה במדינה. עוד פורסם בכתבה, כי בשנת 1995 דיווח התובע למשרד החינוך כי יו"ר התובעת (הוא עצמו) אינו מקבל שכר, בזמן שבפועל קיבל התובע שכר "בכובעו" כמנכ"ל התובעת. כמו כן, פורסם כי בשנת 1996, כאשר התובעת הפסיקה לשלם שכר לתובע, נהגו התובע ועובד בכיר נוסף של התובעת לקבל מהתובעת תשלומים עבור החזרי הוצאות בסכומים גבוהים, ללא המצאת קבלות. אי סדרים אלה, על פי האמור בכתבה, הם שהביאו את משרד החינוך לבצע בדיקות חיצוניות במשרדי התובעת, באמצעות מינוי רואי חשבון.

הקבוצה השלישית, טענות בדבר ליקויים חשבונאיים ואחרים בניהול התובעת. כך פורסם, כי בדיקות שערכו משרדי רואי החשבון שמונו בחשבונות התובעת גילו אי סדרים חמורים בניהולה, ובכלל כך כי התובע היה מורשה חתימה יחיד בחשבונותיה; לא היה ספר אינוונטר מסודר, ונעדר קיומם של דוחות ביקורת של מבקר הפנים של התובעת. כמו כן, משרדי רואי החשבון הנ"ל היו אלה שגילו את ביצוע התשלום על ידי התובעת למשרד החקירות הפרטי ואת שיתוף הפעולה שקיימה התובעת עם הגוף העסקי, לו הועברו חלק מכספי התמיכה. על פי האמור בכתבה, ליקויים חשבונאיים אלה ואחרים לא תוקנו על ידי התובעים.

הקבוצה הרביעית, פרטים העוסקים בדמותו ובאישיותו של התובע. התובע מוצג בכתבה כאדם שבעברו היה פעיל מבחינה פוליטית (היה מראשי המפלגה הליברלית בליכוד בשנות ה-80), העושה שימוש פסול בקשריו האישיים עם גורמים בכירים כדי לקדם את מטרותיו. התובע מוצג כאדם עקשן מאוד ("נודניק") בעל "עור של פיל" הנלחם ללא לאות בכל גורם העומד מולו (כגון משרדי ממשלה ורואי חשבון), תוך התעלמות מטענות ומביקורת קשה בדבר מנהל לא תקין, אשר הועלו נגדו ונגד התובעת. בתוך כך פורסם, כי התובע נוהג "לאיים" בהגשת תביעות, הוא מרבה בהגשת עתירות לבג"צ ובמשלוח מכתבים בדואר ובאמצעות פקסימיליה, תוך שהוא דורש, שלא כדין וחרף הביקורת הקיימת נגדו, הגדלת כספי התמיכה לתובעת. יש לציין, כי בכתבה מובאים (במספר מקומות, מפי התובע ואחרים) הסבריו של התובע להתנהגותו הלוחמנית המתוארת בכתבה, כי משרדי הממשלה מתנכלים לתובעת ומפלים אותה לרעה בשל טעמים פוליטיים ובלתי ענייניים, שמקורם בכך שהתובע חשף בעבר מעשי שחיתות במשרדי הממשלה בכלל ובמשרד החינוך בפרט.

ביטויי לשון הרע הנטענים וטענות התובעים

4.                  4.                  התובעים רואים בכתבה כמכלול וברוב רובם של המשפטים המופיעים בה, על כל חלקיה, כותרותיה ותמונות התובע המופיעות בה, ביטויים פוגעניים העולים כדי פרסום לשון הרע. המדובר בעשרות רבות של ביטויים. ניסיונות שערך בית המשפט להביא את הצדדים להסכמה בדבר צמצום והגבלה של יריעת המחלוקת לביטויים ספורים פוגעניים לכאורה, לא צלחו. נותרנו, איפא, במצב דברים שבו " ... השאלות שהועלו לפנינו מניינן הוא כגרעינים בדלעת" (בג"צ 816/98, 2135, 2486 אמינוף נ' אלטלף ואח'; וולך נ' בית הדין הרבני האזורי בתל אביב יפו ואח'; ערבליך ואח' נ' אלטלף, יושב ראש הוועדה לבחירת רב אשכנזי לתל אביב יפו ואח', פ"ד נב(2)  770, 783, מפי כבוד השופט מ' חשין). נוכח ריבוי טענות התובעים בדבר ביטויי לשון הרע בכתבה, אין מנוס אלא לרכזם בקבוצות, על פי נושאים, כפי שהובא לעיל.

באופן כללי טוענים התובעים, כי תכליתה של הכתבה היא להשמיצם, להכפיש את שמם ולהציגם כרודפי בצע וכאחראים למעשי שחיתות רבים בתובעת, ובהם קבלת כספים בלתי כשרים באמצעות הפעלת לובי פוליטי. התובעים טוענים, כי לצורך השגת תכליתם נעזרו הנתבעים בכלים פסולים, לרבות הכללתן בכתבה של עובדות כוזבות, ואי הכללתן של עובדות נכונות וחיוביות אשר אף הן מהוות חלק מהפרשה המתוארת בכתבה (סעיף 6 לכתב התביעה).

כאמור, המדובר בארבעה גופי טענות הכלולים בכתבה, אשר מהווים, לטענת התובעים, פרסום לשון הרע נגדם.

אשר לקבוצת הטענות הראשונה המופיעה בכתבה בנושא קבלתם של כספי תמיכה  מוועדת התמיכות של משרד החינוך שלא כדין, טוענים התובעים, כי הטענה, על כל חלקיה, היא שקרית וכל מטרתה להכפיש את שמם של התובעים. טענת התובעים היא, בתמצית, כי התובעת קיבלה את כספי התמיכה כדין, על פי הקריטריונים שקבע משרד החינוך ובהתאם לפסקי הדין שניתנו בעתירות שהגישו התובעים לבג"צ. יתרה מכך, נטען כי התובעת אף הופלתה לרעה בקבלת כספי תמיכה, משיקולים לא ענייניים, כך שקיבלה פחות כספים משהגיעו לה על פי הקריטריונים האובייקטיביים שקבע משרד החינוך. על הביטויים הפוגעניים הנטענים ניתן למנות, בין היתר, את המשפטים הבאים המופיעים בכתבה: " פרשת פריצי איך התגייסה קבוצת ח"כים, בראשות יו"ר הכנסת לשעבר דן תיכון, לסייע לעמותה שהתגלו בה מעשי שחיתות ואי-סדרים חמורים" [מופיע בהפניות לכתבה בעמוד הראשי של המוסף וב שער הכתבה] (סעיף 8 לכתב התביעה); " עמותת במות... קיבלה מאות אלפי שקלים מהמדינה בניגוד לחוק" [מופיע בהפניות לכתבה בתוכן העניינים] (סעיף 10 לכתב התביעה); " כספיים ייחודיים... סכום של כמיליון שקלים המובטח לבמות" (סעיף 11 לכתב התביעה); " הוא (שושני) ניסה להבין על מה מבסס פריד את דרישותיו הכספיות... איך יתכן שכך מעבירים כספים, שאל רובינשטיין... למה ממשיכים לחלק תמיכות בצורה כזו?" (סעיף 18 לכתב התביעה); " רובינשטיין... ביקש הסבר למיליון השקלים ולסעיף התקציבי שבו הוסתרה המתנה הנדיבה... נדהם לשמוע כי מדובר בכסף ייחודי" (סעיפים 20, 22 ו- 23 לכתב התביעה); " זה כסף פוליטי וכסף פוליטי מוביל לצרות ולעימותים" (סעיף 24 לכתב התביעה); " העברת הכספים נעשתה בניגוד לחוק, בלי עמידה בקריטריונים מחייבים ובלי פיקוח של ממש על השימוש בכסף" (סעיפים 29, 31, 32 לכתב התביעה); " המשיך יו"ר הכנסת תיכון לנצל  לרעה את מעמדו הרם במאמץ לפרוץ דרכים לקבלת התמיכות השערורייתיות" (סעיף 61 לכתב התביעה);  " יו"ר הכנסת ניצל את מעמדו הציבורי הרם להלבנת מעללי 'במות'" (סעיף 68 לכתב התביעה); אשר לנושא מימון הסדר הנושים: " דן תיכון... הוביל רעיון חדש: המדינה תממן לבמות הסדר נושים", " החברים הירשזון וקליינר באו לתמוך ולעודד, ומנכ"ל משרד החינוך והחשב שלו נדרשו לסמוך ידיהם על העסקה הבאה: במות תבטל כמה עתירות..." (סעיפים 72, 73 לכתב התביעה); " הענקת הפרס הזה... הדהימה את אנשי אגף התקציבים" (סעיף 74 לכתב התביעה).

אשר לקבוצת הטענות השנייה המופיעה בכתבה בדבר קיומם של אי סדרים משמעותיים בדיווח על פעילותה של התובעת, טוענים התובעים, כי המדובר בטענות שקריות הנעדרות כל בסיס במציאות. טענת התובעים היא, בתמצית, כי התובעת דיווחה כנדרש על הפעולות שקוימו מטעמה, וכי לא הייתה מניעה חוקית לקיים חלק מן הפעילות בשיתוף פעולה עם גורמים אחרים. אשר לטענות בדבר משרד החקירות הפרטי שנשכר על ידי התובעת, טוענים התובעים כי המדובר בטענה שקרית שהומצאה על ידי רו"ח אלי לחמני. נטען, כי רו"ח לחמני ביקר את העמותה באופן רשלני ופעל באופן מגמתי על פי מצוות אנשי משרד החינוך, אשר  ביקשו להתנכל לתובעים. בעניין הדיווח על אי קבלת שכר על ידי יו"ר התובעת (הוא התובע), נטען כי המדובר בדיווח אמת, שכן התובע אכן לא קיבל שכר בתפקידו כיו"ר התובעת בשנה בה צוין נתון זה בדוח הבקשה לקבלת כספי תמיכה. על הביטויים הפוגעניים בקבוצה זו ניתן למנות, בין היתר, את המשפטים הבאים המופיעים בכתבה: " עמותת במות בראשותו לא תמיד הקפידה לדווח כחוק על הכנסותיה, על הוצאותיה או על פעילותה האמיתית" (סעיף 37 לכתב התביעה); " ושיא החוצפה: לפי החשד, שכרה העמותה בלשים פרטיים..." [מופיע ב שער הכתבה]; " והפרט המדהים ביותר: העמותה החינוכית 'במות' שכרה שירותים של חוקרים פרטיים בעלות של 100,000 שקל" (סעיף 12 לכתב התביעה); " כשביקש לחמני להבין לאיזה צורך היא נזקקה בכלל למשרד חקירות, השיב לו פריד: 'מדובר בתשלום למשרד חקירות עבור אספקת נתונים ליו"ר ל'מלחמתו' להשגת תקציבים לעמותה'. כלומר, בכסף שקיבלה העמותה לצורכי פעילותה החינוכית והתרבותית, היא מימנה גם את מאבקה בשר רובינשטיין, במנכ"ל שושני ובאחרים" (סעיף 13 לכתב התביעה); " פריד דאג שהנהלת העמותה תמנה אותו למנכ"ל בשכר... בטופס הבקשה לתמיכה שהגישה העמותה למשרד החינוך בינואר 95, דווח במפורש כי יו"ר העמותה אינו מקבל שכר" (סעיפים 15, 16 לכתב התביעה); " פריד... שלשל לכיסו מאות אלפי שקלים ו'שכח' לדווח על כך למשרד החינוך..." (סעיף 16 לכתב התביעה); " פריד... נהנה מיד ממתנה אחרת: החזר הוצאות בגובה של 55 אלף שקל... הוא לא הציג קבלות להוכחת הוצאותיו... וגם בכיר נוסף בעמותה, שהסתפק ב- 25 אלף שקל, לא טרח לעשות זאת" (סעיפים 38, 39, 40 לכתב התביעה); " השניים ניצלו לרעה את ההפקרות בעמותה" (סעיף 41 לכתב התביעה); " אבל מאחורי החזות המכובדת הסתתרו אי סדרים כספיים" (סעיף 26 לכתב התביעה); " עמותת במות, התגלה ללחמני, יצרה קשר עם חברה מסחרית... כלומר משרד החינוך הזרים כסף רב לעמותה שאינה למטרות רווח, ומימן שלא בידיעתו חברה פרטית למטרות רווח" (סעיפים 51, 52 לכתב התביעה); " ביקורת אקראית של אחד המפקחים מצאה ששבע מתוך 10 פעולות שנבדקו לא התקיימו כלל או לא התקיימו מטעמה" (סעיף 64 לכתב התביעה); " לבמות לא היה קשר לאירוע... התברר שההרצאה אורגנה בכלל על ידי עדן 2000... הוצגו ההרצאות כחלק מפעילות במות למרות שהמארגנת היתה עמותת עם חופשי" (סעיף 66 לכתב התביעה).

אשר לקבוצת הטענות השלישית המופיעה בכתבה בדבר ליקויים חשבונאיים ואחרים שהתגלו בניהול העמותה, טוענים התובעים, כי חלק מרואי החשבון שמונו לערוך ביקורת במשרדי התובעת פעלו באופן רשלני ומגמתי על פי הוראת אנשי משרד החינוך, ומכל מקום הדוחות שערכו אינם כוללים את הטענות והמסקנות הקשות המופיעות בכתבה. על הביטויים הפוגעניים הנטענים בהקשר זה ניתן למנות, בין היתר, את המשפטים הבאים המופיעים בכתבה: " פשטו בנושא זה רינונים ובשלהי אותה שנה הוחלט לקיים בדיקה חיצונית בעמותה... ממצאי הבדיקה לימדו כי פריד הוא בעל זכות החתימה היחיד בחשבונות הבנקים של במות... אין ספר אינוונטר" (סעיפים 41, 42, 43 לכתב התביעה); " דוח לחמני חשף תחלואים נוספים של העמותה והמליץ לעכב את המשך התמיכה בה עד לתיקון הליקויים" (סעיף 45 לכתב התביעה); " גם תוצאות הבדיקה החדשה היו עגומות: אי סדרים כספיים ומנהל לא תקין" (סעיף 49 לכתב התביעה).

אשר לקבוצת הטענות הרביעית המופיעה בכתבה, בדבר דמותו ואישיותו של התובע, טוענים התובעים, כי המדובר בטענות שקריות שכל תכליתן לפגוע בשמו הטוב של התובע, באופן מגמתי ולא ענייני. התובע סבור, כי המקור לטענות האישיות והמשמיצות טמון ברצונם של בכירי משרד החינוך לנקום בו על כך שחשף בעבר שחיתויות ואי סדרים בהתנהלותם. על הביטויים הפוגעניים בכתבה בנושא זה ניתן למנות, בין היתר, את המשפטים הבאים: " העסקן אברהם פריד" [מופיע בהפניות לכתבה בתוכן העניינים]; " עסקן הליברלים"; " העסקן הירושלמי" (סעיף 9 לכתב התביעה); " האירוניה היא ששמו הטוב של פריד בא לו מחשיפת שחיתויות" [מופיע בשער הכתבה] (סעיף 14 לכתב התביעה); " מי זה הנודניק הזה שדורש מהמדינה מאות אלפי שקלים..." (סעיף 17 לכתב התביעה); " לאיש הזה יש עור של פיל" (סעיף 62 לכתב התביעה); " ... והיה פעיל בעמותת 'עם חופשי'" (סעיף 19 לכתב התביעה); " מומחה לסקנדלים אמיתיים ומדומים"; " אלא שפריד הוא האחרון להאשים מישהו במנהל לא תקין" (סעיף 20 לכתב התביעה); רובינשטיין: " שילמתי מאז מחיר כבד על הדיפת הלחצים ועל המלחמה על המינהל התקין" (סעיף 25 לכתב התביעה); " מעשים הנוגעים לכאורה בחוסר יושר ודרישות לא מוצדקות לקבל עוד ועוד כספי תמיכות... פריד דרש מהמדינה לסייע בכיסוי חלק נכבד מהוצאותיה... המשיך ללחוץ, וב- 92 קצר פירות... פריד המשיך ללחוץ" (סעיפים 27, 28 לכתב התביעה); " ונמצא שתדלן נוסף שניסה לכופף את ידי השר בדרך אחרת. אם לא תאושר בקשת פריצי במלואה, הזהיר את השר, ייתקלו בקשות משרדך בכנסת (אישור העברות כספים מתקציב לתקציב) בקשיים. אתה יודע שאנחנו מסוגלים לעשות את זה" (סעיף 35 לכתב התביעה); "[התובע] בין היתר איים גם על רואה החשבון בהליכים משפטיים..." (סעיף 55 לכתב התביעה); " המשיך להטריד את כל האנשים שניסו לסגור בפניו את ברז הכסף הציבורי" (סעיף 63 לכתב התביעה).

עוד נטען בעניין זה, כי הנתבעים בחרו, באופן מגמתי ומכוון, לפרסם תמונות ארכיון של התובע אשר מציגות אותו באור מגוחך, נהנתני, ליצני ובלתי מכובד, בעוד תמונות יתר המעורבים המופיעות בכתבה הוצגו כשהם במיטב מחלצותיהם ובארשת פורמלית היאה למעמדם (סעיפים 85-87 לכתב התביעה).