כרמל דיירקט בע"מ נ' R.H. PETERSON CO. ואח'

1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת מ' ברק-נבו) בת"א 39806-04-17 מיום 19.7.2017, בגדרה נדחתה בקשת המבקשת להכיר בתקפות המצאה של כתב תביעה שביצעה למשיבה 1 באמצעות המשיבה 2.

2. המבקשת (להלן: כרמל) היא חברה פרטית המייבאת ומשווקת בישראל מוצרי אירוח ופנאי, בכלל זה גרילי גז מודולריים לבישול חוץ. המשיבה 1 (להלן: פיטרסון) היא חברה שמקום מושבה בארצות הברית, המתמחה בייצור של גרילי גז מודולריים. ביום 25.4.2017 הגישה כרמל תובענה לבית המשפט המחוזי נגד פיטרסון, ובה טענה כי זו הפרה את ההתקשרות ההסכמית ביניהן, שבמסגרתה פעלה כרמל לקבלת בלעדיות בישראל על יבוא ושיווק של גרילי גזמסדרת 'FIRE MAGIC' שמייצרת פיטרסון. מקום מושבה של פיטרסון הוא כאמור בארצות הברית, ולפיכך המציאה כרמל את כתב התביעה למשיבה 2 (להלן: דרים גארדן), שמושבה בישראל, ושעמה חתמה לבסוף פיטרסון על הסכם בלעדיות לייבוא ולשיווק של אותה סדרת מוצרי גריל. סמוך לאחר ביצוע ההמצאה, הגישה דרים גארדן הודעה לבית המשפט המחוזי, ובה ציינה כי אינה 'מורשה בהנהלת עסקים' של פיטרסון כאמור בתקנה 482(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), ומשכך אינה מוסמכת לקבל כתבי בי-דין עבורה. הודעה דומה שלחה דרים גארדן גם לכרמל.

3. ביום 9.6.2017 הגישה כרמל לבית המשפט המחוזי בקשה להכרה בתקפות ההמצאה שביצעה באמצעות דרים גארדן, ובה טענה בין היתר, כי בנסיבות העניין דנן מתקיימים שני המבחנים שנקבעו בפסיקה לבחינת קיומה של 'הרשאה' כאמור בתקנה 482 לתקנות; הן 'מבחן אינטנסיביות הקשר', הן מבחן 'אותו העיסוק'. לצד זאת, טענה כרמל, כי הימנעותה של דרים גארדן מהצגת החוזה בינה לבין פיטרסון מקימה חזקה, על-פיה אילו היה מוצג החוזה היה בו כדי לתמוך בטענותיה על הקשר העסקי ההדוק בין השתיים. מנגד, טענה דרים גארדן כי המבחנים הפסיקתיים אינם מתקיימים, היא אינה מורשה לניהול עסקי פיטרסון בישראל, וממילא אין לאפשר את ההמצאה באמצעותה. מעבר לאמור טענה דרים גארדן, כי בין כרמל לבינה קיימת תחרות עסקית, וכי ההמצאה באמצעותה נועדה לפגוע בחוסר תום לב בעסקיה עם פיטרסון, ולהביא לכך שהאחרונה תפסיק את פעילותה בישראל.

4. בהחלטה מיום 19.7.2017 קבע בית המשפט המחוזי, כי שני המבחנים לבחינת תקפותה של המצאה לפי תקנה 482 לתקנות אינם מתקיימים. אשר למבחן הראשון – אינטנסיביות הקשר – קבע בית המשפט המחוזי כי כרמל "לא הצליחה להרים את הנטל המוטל עליה להוכיח קשר עסקי רציף והדוק בין פיטרסון למשיבה [דרים גארדן – נ' ס']", וכי "לא הוכח שהמשיבה נוהגת ליצור קשר עם פיטרסון או עם מי מאנשיה, מעבר לנדרש לשם שיווק מוצריה במסגרת ההתקשרות החוזית ביניהן" (פסקאות 20 ו-22 להחלטה). בהתייחס לטענתה של כרמל, בנוגע לחזקה שקמה בעקבות הימנעות דרים גארדן מהצגת החוזה בינה לבין פיטרסון, קבע בית המשפט המחוזי כי "הנטל בעניין זה הוא על המבקשת [כרמל – נ' ס'], והיא לא עמדה בו" (שם). אשר למבחן השני – 'אותו העסק' – קבע בית המשפט המחוזי, כי "קיים פער מהותי בין יחסי המסחר בין פיטרסון למשיבה, שעניינם שיווק גריל גז בישראל, לבין עילת התביעה של המבקשת בהתייחס לפיטרסון, שעניינה הפרה נטענת של התחייבות למתן בלעדיות על שיווק מוצריה בישראל" (שם, בפסקה 25). לצד האמור, קבע בית המשפט המחוזי, כי הצורך לתרגם את כתבי בי-הדין לשפה האנגלית מחזק את מסקנתו, לפיה אין לאפשר את ההמצאה באמצעות דרים גארדן, וממילא אין הצדקה להטיל עליה את עלויות תרגום המסמכים. נוכח האמור קבע בית המשפט המחוזי, כי דרים גארדן אינה מורשה בהנהלת עסקי פיטרסון בישראל, ולפיכך ההמצאה שבוצעה באמצעותה אינה כדין. בנסיבות העניין, קבע בית המשפט המחוזי, כי אין לאפשר לכרמל "לבצע 'קיצורי דרך' ולבכר את אפשרות ההמצאה למורשה מכוח תקנה 482, מקום שבו דרך המלך היא המצאה מחוץ לתחום לפי תקנה 500" (שם, פסקה 27 להחלטה).

           מכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי.

5. לטענת כרמל, שגה בית המשפט המחוזי כשקבע כי תקנה 500 לתקנות מהווה 'דרך המלך' לביצוע המצאה לנתבע זר. לדידה, קביעה זו – שאינה משקפת את ההלכה הפסוקה שיצאה מלפני בית משפט זה – מלמדת על "הלך הרוח"ועל הרציונלים שהדריכו את בית המשפט המחוזי בהחלטתו. לגופו של עניין טוענת כרמל, כי מתקיימים בענייננו שני המבחנים לבחינת קיומה של 'הרשאה'. אשר למבחן אינטנסיביות הקשר, טוענת כרמל כי במסגרת הבקשה שהגישה הוכח שדרים גארדן היא הנציגה והמשווקת הבלעדית של מוצרי פיטרסון בישראל. במסגרת זאת, היא מאפשרת לבצע באמצעותה 'הזמנה מותאמת אישית' של המוצרים אותם מייצרת פיטרסון; מעניקה ללקוחותיה בישראל שירות ואחריות עבור מוצרים אלו; מפרסמת באתר האינטרנט ובדף הפייסבוק שלה את המוצרים; ועושה שימוש במוניטין של פיטרסון כדי לקדם את מכירותיה. זאת ועוד, כרמל שבה על טענתה, כי בין דרים גארדן לבין פיטרסון נחתם הסכם בלעדיות, אותו מסתירה דרים גארדן מבית המשפט באופן המקים חזקה, לפיה לו היה מוצג ההסכם היה בו כדי לתמוך בגרסתה-שלה. יתר על כן, טוענת כרמל כי טענותיה של דרים גארדן – אותן אימץ בית המשפט המחוזי בקביעתו בעניין אינטנסיביות הקשר – נטענו ללא ראיה או תימוכין כלשהם.

6. ביחס למבחן 'אותו העסק', טוענת כרמל, כי די בכך שדרים גארדן משמשת כ'יבואן בלעדי' של מוצרי פיטרסון, כדי למלא אחר דרישותיו של מבחן זה. כמו כן טוענת כרמל, כי בית המשפט המחוזי פירש מבחן זה באופן מצמצם, העניק לו 'משקל יתר', וזאת בניגוד להלכה הפסוקה (גם זו שניתנה לאחר תיקון התקנות בשנת 2013). עוד טוענת כרמל, כי לשון תקנה 482 דורשת כי התובענה תהא ב'אותו עסק או אותה עבודה' שבהן עוסק המורשה, ואין דרישה לזהות ביחס לעילה בגינה הוגשה התובענה; התובענה דנן עוסקת בסכסוך הנוגע לייבוא ושיווק מוצרי גריל מסדרת 'FIRE MAGIC', דרים גארדן היא היבואן הבלעדי של אותה סדרה בדיוק, ודי בכך כדי לקיים את המבחן. לא זו אף זו, לטענת כרמל, דרים גארדן עצמה טענה לפני בית המשפט המחוזי כי התובענה נועדה לפגוע בקשריה העסקיים עם פיטרסון, טענה המוכיחה מיניה וביה כי עניינה של התובענה הוא באותו עסק שבו עוסקת דרים גארדן.

7. בתשובתה טוענת דרים גארדן כי יש לדחות את הבקשה, מפני שכרמל לא הרימה את הנטל הנדרש להוכחת התקיימותם של שני המבחנים שהותוו בפסיקה. בהקשר זה, סומכת דרים גארדן את ידיה על קביעותיו של בית המשפט המחוזי, וטוענת כי היא משווקת באופן 'מצומצם' את מוצרי פיטרסון; אינה מספקת שירותי אחריות עבורם; אינה משתמשת במוניטין של פיטרסון לשם קידום מכירותיה; ואינה משווקת מוצרים 'לפי מידה'. אשר לטענת כרמל בנוגע להסתרת ההסכם בינה לבין פיטרסון טוענת דרים גארדן, כי "נוכח היקף הפעילות המצומצם" אין בינה לבין פיטרסון "הסכם בלעדיות מפורט, והדברים הועלו רק במכתב קצר" (סעיף 53 לתשובת דרים גארדן). ביחס למבחן 'אותו העסק', טוענת דרים גארדן כי מבחן זה אינו מתקיים, שכן התובענה עוסקת במחלוקת על בחירת משווק ואינה קשורה למוצרים המשווקים על-ידה. עוד טוענת דרים גארדן, כי כרמל עושה שימוש לרעה בהליכי משפט, ומנסה לפגוע ביחסים העסקיים שבינה לבין פיטרסון. אשר ליחס שבין תקנה 482 לתקנה 500 טוענת דרים גארדן, כי החלטת בית המשפט המחוזי משקפת נכוחה את ההלכה הפסוקה. לבסוף טוענת דרים גארדן, כי אין בפיטרסון עובדים דוברי עברית, ומשכך אין תועלת בהמצאת כתב תביעה שאינו מתורגם לאנגלית.

דיון והכרעה

8. בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 410 לתקנות, החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה שניתנה לה, על נספחיהן, ונתתי דעתי על טענות הצדדים מזה ומזה, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל. אבאר מסקנתי.