פסק דין
1.לפני תביעה כספית ע"ס של 7,140 ₪, שעניינה נזקי רכוש שנגרמו לרכבו של התובע, רכב מסוג קדילאק, מ.ר. 2117260, עקב תאונת דרכים שאירעה ביום 2.1.12.
2.עפ"י הנטען בתביעה, התובע נהג ברכבו בנתיב הימני מבין שניים ובנתיב השמאלי נסעה משאית של הנתבעת 1, מ.ר.5041873 (להלן "המשאית"), אשר היתה נהוגה ע"י מר מנאר נג'אר. מיד אחרי הרמזור, בכביש עכו חיפה, מול הקריון, סטתה המשאית לנתיב הימני ופגעה ברכבו של התובע מצד שמאל.
3.מנגד, טענו הנתבעות כי התאונה אירעה לאחר שרכבו של התובע, עבר מנת"צ שמאלה ופגע ברכב הנתבעת 1.
4.בדיון העידו – לעניין נסיבות התרחשות התאונה- התובע ומי שנסע עימו ברכב בזמן התאונה ומנגד העיד הנהג ברכב הנתבעת.
התובע חזר על גרסתו והעיד כי בשעה שנסע בנתיב הימני, ליד הקריון, חש לפתע מכה חזקה ברכבו מאחור. לשיטתו, המשאית סטתה לכוון ימין ופגעה ברכבו מעל הגלגל האחורי שמאלי. הוא הוסיף "לא היה נזק במשאית".
הנוסע ברכבו של התובע העיד כי התאונה אירעה בדרך מעכו לחיפה "עצרנו באיזה רחוב, דיברו בטלפון. יצאנו עוד פעם לכביש. אחרי 300 מטרים היינו בצד הימני, קיבלנו מכה ברכב. קיבלנו מכה מאחורה. נראה לי שהוא רצה לעקוף אותנו מהצד השמאלי ואנחנו נסענו לאט לאט, 50 קמ"ש, ופתאום קיבלנו מכה, הכביש היה צר" ובהמשך "...ראיתי שהטמבון של המשאית יצא קצת החוצה. לא יודע איך, אבל זה קרה".
נהג המשאית העיד כי הוא נסע בנתיב הימני, מבין שניים בנוסף לנתיב שנכנס לתחנת אוטובוס"; רכב התובע נכנס לנתיב "תחנת האוטובוס" וניסה לעקוף את המשאית מימין. "הוא נכנס למסלול של תחנת האוטובוס רצה להיכנס מולי ולקח את הטמבון".
5.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים על נספחיהם ולאחר ששמעתי את עדותם של הצדדים והתרשמתי מהם באופן בלתי אמצעי ולאחר שבחנתי את תמונות הנזק בשני הרכבים, אין מבכרת את גרסתו של הנתבע על פני גרסתו של התובע וכפועל יוצא מכך אני מורה על דחיית התביעה.
ראשית אציין כי גרסתו של התובע בדיון לא תאמה במלואה את גרסתו בטופס ההודעה על התאונה, שם נרשם כי המשאית נסעה בנתיב האמצעי (גרסה המחזקת, לכאורה, את גרסתו של נהג המשאית), כאשר בדיון טען כי במקום התאונה קיימים שני נתיבים שמישים בלבד.
התובע נשאל מפורשות אודות פשר הסתירה ולא הצליח ליתן תשובה משכנעת בעניין.
שנית, גרסת העד מטעם התובע לפיה לפני התאונה עצרו "באיזה רחוב" שם ניהל התובע שיחת טלפון ותשובתו של התובע, בחקירתו הנגדית, כי היה לפני התאונה בתחנת אוטובוס ודיבר בטלפון, עולות בקנה אחד עם גרסתו של נהג המשאית, בדבר יציאת רכב התובע מנתיב נת"צ וניסונו להשתלב בנתיב בו נסעה המשאית.
בהקשר זה יודגש כי הנוסע ברכב התובע העיד כי התחנה היתה כ 300 מטרים לפני התאונה כאשר התובע, וככל הנראה בנסיון לנתק את הקשר בין היציאה מהתחנה לבין התאונה, העיד כי התחנה היתה "מאות מטרים" לפני התאונה (שור 29, עמ' 5 לפרוט').
התובע נשאל גם אודות גרסתו של העד (גרסה אשר עלתה ככל הנראה בדיון בתביעת השיבוב שהגישה המבטחת ברכב הנתבע) והוא ביקש להתייחס בביטול לגרסה זו.
שלישית, וזה העיקר, תמונות הנזק בשני הרכבים מתיישבות יותר עם גרסת נהג הנתבעת, שכן הפגוש במשאית נתלש/נמשך החוצה דבר התואם יותר פגיעה של רכב התובע כשהוא מגיע מצד ימין של המשאית ופוגע בה תוך כדי נסיונו להשתלב בנתיב נסיעתה; אילו פגעה המשאית ברכבו של התובע מאחור, כטענתו, צפוי היה לראות פגיעת מעיכה/לחיצה בצד הקדמי ימני של המשאית ואולי גם מעיכה ברכבו של התובע.
בחקירתו הנגדית, נתבקש התובע להסביר כיצד מתיישב הנזק במשאית של הנתבעת עם טענותיו והשיב כי מדובר בפגוש פלסטק "שנכנס וחוזר" להבדיל מפגוש מתכת שהיה "נכנס פנימה", אלא שהסבריו בעניין זה אינם משכנעים כלל.
אף טענתו בסוף הדיון כי הנזק במשאית אינו קשור לתאונה הנדונה אינה מתקבלת, וזאת בין היתר, לאור עדותו של העד מטעמו בדבר מוקד הנזק במשאית.
לאור האמור, אני דוחה את גרסתו של התובע בדבר אופן התרחשות התאונה וקובעת כי התאונה אירעה לאחר שהתובע ביקש להשתלב בנתיב נסיעתה של המשאית ולא נהג בזהירות בעשותו כן.
6.סוף דבר – התביעה נדחית.
בשל היעדרות נציג מטעם הנתבעת 1 מהדיון הראשון, וחרף התוצאה אליה הגעתי, איני עושה צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.