כלל חברה נ' אקסברד ואח'

החלטה

החלטה זו מתייחסת לשתי תביעות שהוגשו בגין הנזקים שנגרמו לשניים מהרכבים המעורבים בתאונה הנדונה. הדיון בתביעות לא אוחד, ובכל אחת מהתביעות העידו עדים, שבדיעבד התברר כי אלו אותם עדים. לאור זאת, לאחר שנשמעו העדויות בשני התיקים, הסכימו הצדדים כי יישמעו סיכומים בשתי התביעות יחדיו, ותינתן החלטה משותפת. עוד הוסכם כי הדיון יפוצל, תחילה תידון שאלת האחריות לתאונה ונסיבותיה, ורק לאחר מכן, ובהתאם לצורך, תידון שאלת הנזק. החלטה זו, מתייחסת על כן לשאלת האחריות ביחס לשתי התביעות.

מדובר בתאונת שרשרת, בה היו מעורבים שלושה כלי רכב. תביעה אחת הוגשה על ידי מבטחת הרכב הראשון, חברת הביטוח איילון (להלן: "רכב איילון"; תא"מ 27259-09-11). תביעה שנייה הוגשה על ידי מבטחת הרכב השני, חברת הביטוח כלל (להלן: "רכב כלל"; תא"מ 47551-08-11). שתי התביעות הן תביעות שיבוב שהוגשו על ידי מבטחות הרכבים, ושתיהן הוגשו נגד נהג הרכב השלישי (להלן: "הנתבע" ו "רכב הנתבע"). יש לציין כי מבוטחת איילון הגישה גם תביעה קטנה בגין נזקיה; תביעה זו טרם נדונה. התאונה אירעה בכביש מס' 5, מכיוון מזרח למערב, סמוך לעלייה לכיוון נתיבי איילון. הצדדים חלוקים ביניהם בדבר נסיבות התאונה, ולעניין זה העידו בפני שלושת הנהגים המעורבים.

נהג רכב כלל העיד שעובר לתאונה הוא נהג רכבו בנתיב השמאלי, ולפניו רכב מאזדה (רכב איילון). הרכב לפניו עצר, על כן גם הוא בלם רכבו. לפתע הגיח מאחוריו, במהירות רבה, רכב הנתבע, פגע ברכבו בצידו השמאלי אחורי והסיט את הרכב ימינה לעבר הנתיב הימני. רכב הנתבע המשיך בנסיעה ופגע גם ברכב שלפניו, רכב איילון, ולאחר מכן המשיך בנסיעה, עלה על אי תנועה בנוי שמשמאל לנתיב, ושם נעצר.

נהג רכב איילון העיד שהוא נהג רכבו בנתיב השמאלי, והאט לפני ההשתלבות לנתיבי איילון, למהירות של 50 קמ"ש לערך, כפי שמורה תמרור הגבלת מהירות שהוצב במקום. לפתע חש מכה חזקה בחלק האחורי של רכבו, והבחין שרכב הנתבע, פגע בו וסטה שמאלה, והמשיך ועלה על שטח הפרדה בנוי, שם עצר. הוא יצא מרכבו והבחין ברכב כלל העומד על הכביש עם נטייה ימינה, שני גלגלים בנתיב ימני ושני גלגלים בנתיב שמאלי.

הנתבע העיד ששלושת הרכבים נסעו זה אחר זה. בשלב מסויים הרכב הראשון (רכב איילון) עצר, והרכב השני (רכב כלל) פגע בו. כדי להימנע מפגיעה הוא בלם רכבו וסטה שמאלה, אך לא הצליח למנוע את הפגיעה, ופגע ברכב לפניו (רכב כלל).

ב"כ כלל טוען שמגרסת הנתבע עצמו עולה הודאה בפגיעה ברכב כלל, ולפיכך ומאחר והנזק ברכב כלל הוא במוקד האחורי בלבד, על הנתבע האחריות למלוא הנזק. ב"כ איילון טוען כי יש להעדיף את עדות שני הנהגים, על עדות הנתבע, והוא מדגיש כי הנתבע יישא לבדו בנזקים שנגרמו, מאחר ובעת התאונה הוא היה נהג צעיר ללא ביטוח מתאים. ב"כ הנתבע טוען כי כלל נמנעה מהצגת תמונות שצולמו במקום האירוע, לפיכך ובהתאם לכלל הראיה הטובה ביותר, יש לדחות תביעתה. ובאשר לתביעת איילון, יש לקבל את עדות הנתבע ולקבוע כי רכב כלל הוא שפגע ברכב איילון.

בחנתי את העדויות והמסמכים שהוגשו. נתתי דעתי לטענות הצדדים. הגעתי למסקנה שיש להעדיף את עדויות נהג רכב כלל ונהג רכב איילון, על פני עדות הנתבע. בטרם אנמק שיקולי, אני מוצאת להגיש כי המחלוקת העובדתית לגבי נסיבות הפגיעה (להבדיל מהאחריות לה), מתייחסת למעשה רק לפגיעה ברכב איילון. לגבי רכב כלל, גם הנתבע מודה בפגיעה, וטענותיו הן לעניין האחריות לפגיעה זו. ואלו דבריו: "ניסיתי לא לפגוע ברכב שהיה לפני, סטיתי שמאלה ופגעתי ברכב שהיה לפני עם צדי הימני קדמי באחורי שמאלי שלו" (עמ' 17 שורות 12 – 14 לפרוטוקול מיום 23.04.13). לאור עדות זו, לא יכולה להיות מחלוקת כי רכב הנתבע פגע ברכב כלל מאחור, על המשמעות העולה מכך.

להלן אפרט את הנימוקים לפיהם הגעתי למסקנה האמורה.

ראשית, עדות הנתבע היא עדות יחידה של עד המעוניין בתוצאות ההליך מאחר ומלוא הנזק ייפול על שכמו. יש לבחון עדותו בקפידה רבה. אל מול עדותו עומדות עדויות שני הנהגים האחרים המעידים שניהם דברים זהים לגבי נסיבות התאונה. יתרה מזאת, עדותו של נהג רכב איילון, היא עדות של עד שאינו נוגע בדבר, שהרי שעה שאין מחלוקת כי רכבו נפגע מאחור, אין מבחינתו כל חשיבות לשאלה אם הנהג הפוגע הוא נהג רכב כלל או הנתבע. בנסיבות אלו, יש להעדיף את עדויות נהגי כלל ואיילון.

שנית, לרכב כלל אין כל נזק מלפנים, הנזק כולו ממוקד בחלק האחורי שמאלי. בהיעדר כל נזק בחלק הקדמי של רכב כלל, לא ניתן לקבל את טענת הנתבע כי רכב כלל הוא שפגע ברכב איילון, בעיקר שעה שהנזקים ברכב איילון אינם נזקים קלים (ראה תמונות ת/2 לתביעת איילון).

שלישית, מכלול הנסיבות מלמד כי הנתבע נהג רכבו במהירות מופרזת ביחס לתנאי הדרך. על מסקנה זו מצביעות שלוש נסיבות מצטברות. האחת, מיקום רכב הנתבע בתום התאונה, רכב זה סיים את התאונה כשהוא מצוי בחלקו על הקצה השמאלי של נתיב הנסיעה, בחלקו על אי תנועה בנוי משמאל לנתיב, בחלקו מעבר לאי התנועה על גבי הנתיב המקביל (עדות נהג רכב איילון בעמ' 8 שורות 1 – 3 לפרוטוקול מיום 06.05.13; עדות נהג רכב כלל בעמ' 11 שורות 7 – 14 לפרוטוקול הנ"ל; עדות הנתבע בעמ' 14 שורות 26 – 27 לאותו פרוטוקול). השנייה, מיקום רכב כלל בתום התאונה, רכב זה נהדף ימינה כתוצאה מהפגיעה שספג, דבר המלמד על עוצמת הפגיעה. והשלישית, היקף הנזקים שנגרמו לרכבים המעורבים, רכב כלל ניזוק באופן חמור והושבת בעקבות הפגיעה (עדות נהג ככל בעמ' 11 שורות 30 – 31), ורכב הנתבע ניזוק גם הוא באופן חמור (עדות נהג רכב איילון בעמ' 7 שורות 21 – 22 לפרוטוקול מיום 06.05.13). מכלול נסיבות אלו אינו מתיישב עם עדות הנתבע לפיה עובר לתאונה "נסענו שלושה רכבים אחד אחרי השני" (עמ' 17 שורות 10 – 11 לפרוטוקול מיום 23.04.139). נסיבות אלו מלמדות כי רכב הנתבע הגיח מאחור במהירות רבה שאינה תואמת לתנאי הדרך, ונאלץ לסטות ולעלות על אי תנועה בנוי בניסיון לחמוק מפגיעה ברכב לפניו.

רביעית, הנתבע הודה בעדותו כי לא ראה את רכב כלל פוגע ברכב איילון וטענתו מבוססת על "ההיגיון" (עמ' 15 שורות 8 – 12 לפרוטוקול מיום 06.05.13). לאור זאת, אין כל תשתית עובדתית לטענה כי רכב כלל הוא הרכב שפגע ברכב איילון, ויש לקבל את עדות נהג רכב כלל כי בלם רכבו ולא פגע ברכב לפניו (עמ' 6 שורות 10 – 11 לפרוטוקול מיום 23.04.13).

במכלול השיקולים האמורים אני מעדיפה את עדויות נהגי כלל ואילון. טוען ב"כ הנתבע כי יש סתירות רבות בעדויות אלו, כגון בשאלה אם עובר לתאונה רכב איילון היה בעצירה או בנסיעה. אינני מקבלת טענות אלו. הסתירות עליהן הצביע ב"כ הנתבע, אינן יורדות לשורשם של דברים, והן עשויות להעיד דווקא על כך שהנהגים לא תיאמו עדויות. נראה כי יסודם של אי דיוקים אלו בכך שכל נהג קלט את התאונה מעט אחרת. מכל מקום, אין בהן כדי לשלול את המסקנה לפיה רכב הנתבע הוא שפגע בשני הרכבים מאחור. טענה נוספת היא כי אין לקבל את עדויות נהגי רכב כלל ואיילון מאחר ובהודעות הכתובות שמסרו הנהגים מתוארת תאונה של שני רכבים בלבד (ת/1, נ/1, לתביעת כלל; ת/1 לתביעת איילון). שני הנהגים הבהירו כי התייחסו לרכבים שלהם בלבד, ולפיכך נמנעו מלהזכיר שרכב נוסף נפגע בתאונה. אני מקבלת עדותם, בעיקר נוכח העובדה שאיש אינו חולק על כך שבתאונה היו מעורבים 3 כלי רכב, ולפיכך השוני בדיווח לחברה המבטחת אינו רלוונטי למחלוקת בין הצדדים.

טענה נוספת היא כי האחריות לתאונה רובצת על נהג רכב איילון או נהג רכב כלל שבלמו רכבם במפתיע, בכביש מהיר. איני מקבלת טענה זו. נהג רכב כלל העיד כי בלם רכבו מאחר והרכב לפניו, רכב איילון, בלם. מכאן כי אין מדובר בעצירת פתע ללא כל סיבה. נהג רכב איילון העיד כי האט רכבו כדי להתאים את מהירות הנסיעה להוראות הגבלת המהירות הקבועות בתמרור שהוצב במקום. טענה זו תואמת לעדות הנתבע שהעיד שבמקום מוצב תמרור המגביל את המהירות המותרת (עמ' 15 שורות 30 – 31 לפרוטוקול מיום 06.05.13). לאור האמור, אין לראות גם בנהג איילון כמי שבלם רכבו בכביש מהיר ללא כל סיבה סבירה. זאת ועוד, וזה עיקר. על נהג לשמור מרחק סביר מרכב לפניו באופן שיאפשר לו עצירת הרכב בעת הצורך, לרבות עצירת פתע (וראה לעניין זה תקנה 49 לתקנות התעבורה). לאור האמור, היה על הנתבע לשמור על מרחק סביר מרכב כלל. לו עשה כן היה ביכולתו להימנע מפגיעה, כפי שעלה בידי נהג רכב כלל להימנע מפגיעה ברכב איילון. בנסיבות אלו מלוא האחריות לפגיעה רובצת על הנתבע שפגע הן ברכב כלל והן ברכב איילון מאחור.

ולבסוף, טוען ב"כ הנתבע, כי מעדויות נהג רכב כלל ונהג רכב איילון עולה כי צולמו על ידם תמונות במועד התאונה, אך התמונות לא הוצגו. לטענתו בהתאם לכלל הראייה הטובה ביותר, יש לקבוע כי התובעות לא הוכיחו גרסתן. גם טענה זו אינה מקובלת עלי. בהתאם לכלל הראייה הטובה ביותר, שעה שבעל דין מבקש להציג כראיה מטעמו חפץ או מסמך, על מנת להוכיח את תוכנו (להבדיל מעצם קיומו), עליו להציג את הראייה הטובה ביותר האפשרית, היינו את החפץ או המסמך המקורי ולא תחליפו (ראה פסק הדין המנחה של כב' השופט זוסמן, ע"פ 105/51 היועץ המשפטי נ. פלד). יש להעיר שעם השנים, ולאור המגמה של מעבר מכללי קבילות לכללי משקל, רוכך הכלל האמור (ראה קדמי, על הראיות, כרך שני עמ' 680). ואולם כלל הראיה הטובה ביותר אינו קובע את חובתו של בעל הדין להציג מסמך או חפץ בפני בית משפט, ואין בו כדי למנוע מבעל הדין לנסות ולהוכיח את תוכנו של המסמך או החפץ בדרך אחרת, כגון באמצעות עד. יתכן אמנם כי בית משפט לא ישתכנע מהעדות, או כי יגיע למסקנה כי מאחר ולא הוצגה בפניו הראיה המקורית, לא הוכחה הגרסה הטענת במידה הנדרשת, אולם אין בכך כדי לפגוע בכשרות ובקבילות אותה ראייה. לאור האמור, ככל שהטענה היא שלאור כלל הראיה הטובה ביותר, דין התביעות להידחות, כלל זה אינו חל בענייננו. ככל שהטענה היא שהתובעות נמנעו מלהציג את התמונות ועל כן לא הוכיחו גרסתן, איני מקבלת את הטענה, מאחר ודי בעדויות שנשמעו. יש להוסיף, כי הנהגים אינם בעלי דין, אלא עדים שאינם מעוניינים בתוצאות ההליך (נהג רכב כלל פוצה על מלוא נזקיו, בעלת רכב איילון הגישה אומנם תביעה קטנה, אך מבחינתה היא זכאית לנזק, בין מנהג רכב כלל ובין מהנתבע). העדים לא הביאו עימם את התמונות שצילמו, אך אין לראות בתובעות עצמן כמי שנמנעו מהצגת מלוא הראיות שברשותן.

התוצאה היא שאני קובעת שרכב הנתבע פגע מאחור ברכב כלל, ולאחר מכן המשיך ופגע גם ברכב איילון. לאור האמור מלוא האחריות לתאונה ולנזקים שנגרמו בעטייה, רובצת על הנתבע.