כלל חברה לביטוח בע"מ נ' אטליז אבו חלווה בע"מ ואח'

החלטה

בפניי בקשה מטעם הנתבעות שאעיין מחדש בהחלטתי שניתנה בתום הדיון ביום 15.9.13, החלטה שבה קבעתי כי הנתבעות יישאו בשכר העד מטעם הנתבעות שנפסק בהחלטה (בסך 400 ₪).

התובעת הגישה תגובה בה התנגדה לבקשה, והנתבעות השיבו לתגובה.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני מחליט כך:

מצער ששני הצדדים גם יחד לא מצליחים להגיע ישירות ביניהם (וללא צורך בעירוב ביהמ"ש) להגיע להסכמה בנושא פשוט זה, במיוחד בנסיבות התיק, שייפורטו להלן.

מדובר בתביעת שיבוב (נזקי רכב בתאונת דרכים). הצדדים הוזמנו לישיבה מקדמית (ראשונה בתיק) ביום 15.9.13, שבה אמורות היו להישמע כל ראיות הצדדים (בתיקים מסוג זה הישיבה המקדמית מתפקדת כישיבת הוכחות לכל דבר, פרט לאגרת בית משפט). לקראת הישיבה, נתתי ביום 5.8.13 החלטה יזומה, בה נכתב כך:

"לקראת ישיבה מקדמית הקבועה ביום 15.9.13:

בטופס ההודעה על התאונה המצורף כנספח לכתב התביעה נזכר קיומו של תיק משטרה רלוונטי, וחרף כך איש מהצדדים לא פירט תיק משטרה זה בגילוי המסמכים הסטנדרטי וגם לא הגיש לתיק את מסמכי תיק המשטרה.

אבהיר, כי לא ארשה (גם לא בהסכמת הצדדים) שמסמכי תיק המשטרה יוגשו במפתיע בשעת הישיבה המקדמית, וככל שמי מהצדדים מעוניין להגיש את מסמכי תיק המשטרה (תוך שמירת זכות הצד שכנגד להתנגד לכך בנסיבות), עליו להגישם לתיק ביהמ"ש לכל המאוחר עד 7 ימים בטרם מועד הישיבה המקדמית, וזאת כדי לאפשר לביהמ"ש ללמוד אותם לקראת הישיבה."

חרף החלטתי הנ"ל, לא מצא איש מהצדדים להגיש לתיק ביהמ"ש את מסמכי תיק המשטרה, וגם לא כל הודעה/תגובה/בקשה אחרות.

בפתח הישיבה המקדמית ביום 15.9.13 הודיעו ב"כ שני הצדדים, בתשובה לשאלתי, כי לא קיים תיק משטרה. יצוין כי הודעתם הנ"ל של ב"כ הצדדים הייתה נחרצת למדי. אך, בהמשך הדיון, ולאחר שב"כ התובעת ביררה הדבר (עפ"י הצעתי) עם העד מטעמה (שהיה בדרכו לדיון), הודיעה ב"כ התובעת כי כן קיים תיק משטרה.

ייאמר בצורה ברורה: בטופסי ההודעה על התאונה שנמסרו למבטחות בשני הצדדים גם יחד נרשם במפורש כי קיים תיק משטרה, וחרף כך מצאו ב"כ שני הצדדים להודיע לביהמ"ש שלא קיים תיק משטרה כזה, כאשר מצופה היה מב"כ הצדדים, ולו משעה שקיבלו את החלטתי הנ"ל מיום 5.8.13, לערוך בירור יזום ורציני בעניין.

והנה, מרגע שהובא לידיעת ב"כ התובעת כי כן קיים תיק משטרה (וכנראה גם על רקע המשך התעכבות העד מטעמה להגיע לדיון), היא ביקשה לדחות את מועד הדיון, כדי לאפשר לה לצלם ולהגיש את תיק המשטרה, וב"כ הנתבעות הסכים לכך, תוך שביקש לפסוק את שכרו של עד הנתבעות שהתייצב לדיון ולא נשמע בו.

לאחר שבחנתי מחדש את נסיבות הדברים ואת טענות הצדדים, מצאתי שיש ממש בבקשת הנתבעות לפיה על התובעת לשאת בשכר עד הנתבעות, מאחר שהדיון לא התקיים נוכח אי-התייצבות עד התובעת לדיון ונוכח רצון התובעת לצלם ולהגיש את תיק המשטרה. למעשה, התובעת בתגובתה לבקשה שבנדון לא מספקת כל נימוק ענייני המצדיק הותרת ההחלטה מושא הבקשה על כנה. מסקנתי הינה אפוא כי צודק שבנסיבות המיוחדות תישא התובעת דווקא בשכר העד מטעם הנתבעות.

סיכום

אני משנה בזאת את החלטתי מיום 15.9.13, כך שעל התובעת (ולא על הנתבעת 2) לשלם לעד מטעם הנתבעות את השכר שנפסק, וב"כ התובעת תדאג לכך ששכר זה ישולם בתוך המועד שנקצב בהחלטה.

שקלתי אם לא ראוי לחייב את שני הצדדים גם יחד בהוצאות לטובת אוצר המדינה, בכך שמסרו לביהמ"ש לא נכון (לפיו כביכול לא קיים תיק משטרה) ובכך שגרמו, בפועל, לבזבוז זמן שיפוטי (דיון שהתקיים מבלי שנערך בו בירור ענייני, בהיעדר תיק משטרה שמצופה היה משני הצדדים לגלותו בגילוי המסמכים הסטטוטורי בכתבי הטענות ולצרף את מסמכיו, במצוות תקסד"א). אסתפק באמירת דברים אלו, שיעבירו את המסר הרלוונטי.

ההחלטה תישלח לב"כ שני הצדדים.

ניתנה היום, י"ג תשרי תשע"ד, 17 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.