התובענה, נסיבות הארועים נשוא התובענה והפלוגתאות שבמחלוקת
1. בפני תביעת התובעת לפיצוי בגין נזק לא ממוני שנגרם לה, על פי הנטען, כתוצאה מתקיפה שהותקפה על ידי הנתבעים, קצינים במשטרת ישראל, ושלילת חירותה שלא כדין, עת נעצרה על ידי הנ"ל ללא צידוק.
2. הארועים נשוא התובענה התרחשו ביום 22.8.05, בצומת ג'נספוט בשומרון (להלן: "הצומת"), בתקופת ביצועה של תוכנית ההתנתקות, ובסמיכות זמנים לפינויים הצפוי של שני ישובים (חומש ושנור) בצפון שומרון. לא שנוי במחלוקת כי ניתן צו של המושל הצבאי המורה על הקמתו של מחסום בצומת (להלן: "המחסום") ומניעתו של המעבר ממנו לכוון קדומים, למי שאינם תושבי היישוב (להלן: "צו המושל"). העתק הצו צורף הן מטעם הנתבעים והן כמוצג מטעם התובעת.
לא שנוי במחלוקת כי בצומת התקהלו אזרחים אשר ביקשו למחות כנגד תוכנית ההתנתקות ופינוי הישובים, וכי במקום היו עשרות אנשים ויכול ולמעלה מכך. לא הוצא רישיון להפגנה והיא תוארה על ידי העדים שנימנו על משתתפיה, לרבות התובעת, כהתקהלות ספונטנית, בתגובה לארועי השעה, כאשר חלק גדול מהמתקהלים היה בדרכו לקדומים והמעבר במחסום נמנע מהם.
בצד האזרחים שהתקהלו במקום היו בצומת כוחות צבא ומשטרה גדולים. הנתבע 2 נכח בצומת בתוקף תפקידו כמפקד משטרת קדום ומפקד גזרת הארוע.
לא שנוי במחלוקת כי בחלק מהזמן, חלק מהאזרחים שנכחו במקום (עשרות אזרחים כאמור), וביניהם התובעת ובעלה, התיישבו על הכביש, לפני המחסום, באופן שהיה בו למנוע את תנועת כלי רכב על הכביש, וכי עשו כן תוך ידיעה כי לצומת אמור להגיע אוטובוס עם עצורים שנעצרו בארוע אחר, המצוי בדרכו לתחנת המשטרה באריאל (להלן: "האוטובוס"). האוטובוס הגיע לצומת, והתעכב שם עד לפינויה מהמפגינים.
3. אגב פינוי המפגינים מהצומת, על מנת לאפשר מעבר של כלי רכב בכביש, לרבות האוטובוס, התבקשה התובעת לעלות לאוטובוס העצורים. התובעת היתה היחידה מבין הנוכחים בצומת שנעצרה, ולטענתה נגררה לאוטובוס ממקום עמידתה בצד הדרך, לאחר פינוי הכביש, תוך הפעלתו של כוח בלתי סביר, ללא כל סיבה נראית לעין וללא עילה שבדין למעצרה.
כשהגיע האוטובוס לתחנת המשטרה באריאל הודע לנוסעיו כי ילקחו למעשיהו. התובעת ביקשה לרדת לשירותים ולשתות מים ולאחר שהות קצרה הגיע הנתבע 1, קצין אג"מ ומודיעין במרחב שומרון לצורך מיון העצורים. הנתבע 1 הורה על הורדתה של התובעת בלבד מהאוטובוס. התובעת נחקרה, ובסופה של אותה חקירה שוחררה, ללא תנאים מגבילים (להוציא איסור כניסה לשטח צבאי סגור) וערובות (להוציא התחייבות עצמית בסך 2000 ש"ח). לטענת התובעת, גם במועד זה של הירידה מהאוטובוס הופעל כנגדה כוח בלתי סביר ולא היה כל ממש וכל יסוד להאשמות שהוטחו בה בחקירתה, חקירה אשר על פי הנטען לא נועדה אלא להצדיק את שלילת חירותה והאלימות שהופעלה על ידה עד לאותו מועד.
4. לא שנוי במחלוקת כי בסופו של יום לא הוגש כנגד התובעת כתב אישום בגין החשדות שיוחסו לה על ידי הנתבעים, וכי התיק נסגר על ידי הפרקליטות מחמת העדרן של ראיות מספיקות להוכחת האשמה (חרף המלצה של המשטרה להעמדתה של התובעת לדין).
5. לטענת הנתבעים, התובעת היתה הדמות המובילה בארוע בצומת, שהיה ארוע חמור ומאורגן של הפרת סדר, שכלל את חסימתה של צומת מרכזית, נזק לכלי רכב משטרתיים וצבאיים והתפרעות של המתקהלים. נטען כי ההתקהלות סיכנה את המתקהלים נוכח הסמיכות ליישובים עויינים ונועדה לסכל את מעבר אוטובוס העצורים. עוד נטען כי עצם הנוכחות במקום היתה אסורה על המתקהלים לאחר הכרזתו של הצומת כשטח צבאי סגור. באשר לחלקה של התובעת בארוע נטען כי התובעת היתה דמות מובילה אשר התסיסה את המתקהלים וקראה לכך שלא יצייתו להוראות הנתבע 2 לפנות את הצומת. נטען כי התובעת היא שתקפה את הנתבע 2, עת בעטה בו אגב התנגדות לפינוי הצומת, וכי לא היה מגע פיסי אחר כלשהו בין הנתבע 2 לבין התובעת.
באשר לארוע בתחנת המשטרה באריאל נטען כי התובעת הורדה מהאוטובוס לצורך חקירתה בתחנת המשטרה לאחר שנמצא כי היא מתסיסה את נוסעי האוטובוס. כנגד התובעת שהתנגדה להורדתה מהאוטובוס הופעל כוח סביר, וכוח סביר בלבד לצורך התכלית כאמור.
6. סיכומי הטענות מטעם הצדדים נסבו על הפן העובדתי בלבד. כל אחד מהצדדים ניתח את הראיות שנשמעו וביקש מבית המשפט לאמץ הכרעות עובדתיות כפי העולה מהגרסה שהועלתה על ידי העדים מטעמו.
מטעם התובעת העידו בנוסף על התובעת דר' אלי בוכבינדר (להלן: "בוכבינדר") ודר' גיא אנוש (להלן: "אנוש"), אשר נכחו בצומת במועד מעצרה של התובעת, וכן מר יחזקאל ליפל, אשר נמנה על נוסעי האוטובוס ואשר העיד על הארוע במשטרת אריאל.
מטעם הנתבעים העידו הנתבעים וכן מר יוסף נפתלי (להלן: "נפתלי"), איש משטרה אשר היה נוכח בצומת במועד מעצרה של התובעת שם.
תמצית העדויות בפלוגתאות שבמחלוקת (תקיפתה של התובעת ושלילת חירותה שלא כדין) -הארוע בצומת (נתבע 2)
7. לגרסת התובעת:
התובעת יצאה את ביתה יחד עם בעלה ברכבם ללא מטרה מוגדרת. תוך כדי נסיעה הבחינו בהתקהלות גדולה של אזרחים והצטרפו אליהם. במקום היתה בכל עת אווירה רגועה ובלתי אלימה. במהלך שהייתה של התובעת במחיצת המתקהלים נודע כי עומד להגיע אוטובוס מכיוון קדומים ובו אנשים שנעצרו. משנשמעה ידיעה זאת הבחינה התובעת כי המתקהלים התיישבו על הכביש והצטרפה אליהם. התובעת אישרה כי הנתבע 2 דרש את פינוי הכביש מספר פעמים, אך לטענתה בסופו של דבר קמו כולם, לרבות התובעת ובעלה, שעמדו עם האחרים לצד הכביש. למרות זאת החל הנתבע 2 לדחוף אנשים כשהוא מפלס את דרכו לעבר התובעת, תפס את התובעת בידה והודיע לה כי היא עצורה. כשניסתה לברר את סיבת מעצרה, נענתה בלפיתת זרועה ובגרירתה על ידי הנתבע 2, ובדחיפה מצידו של הנתבע 2, בסיועו של שוטר נוסף, לתוך האוטובוס, כשכל זה נעשה בכח פיזי רב, בברוטליות, תוך שהתובעת מפרפרת.
8. בתצהיר עדותו הראשית של בוכבינדר ובחקירתו הנגדית נאמר:
בהיותו בצומת, בסמוך לשעה 21:00 עמד בוכבינדר עם קבוצת מפגינים על ידי המחסום. בשלב מסויים שביתת השבת פוזרה על ידי השוטרים וחיילי מג"ב והנתבע 2 החל, ללא סיבה נראת לעין לדחוף אנשים והתנפל על התובעת. לדברי בוכבינדר הנתבע 2 משך את התובעת, הפילה וגררה בכוח פיזי רב, ולא אמר לה שהיא עצורה. לדברי העד לארוע התקיפה לא קדמה התגרות מצד התובעת והנתבע 2 נראה כמי שאיבד שליטה. התובעת ניסתה להשתחרר וכל ניסיון כאמור גרר הפעלתו של כוח רב יותר מצד הנתבע 2. לדברי בוכבינדר בהפגנה נשוא הדיון לא היתה כל תקיפה של אף שוטר, לא על ידי התובעת ולא על ידי אחרים. בוכבינדר עמד במרחק קצר (אותו העריך בכ- 2 מטר) מהאנשים שישבו על הכביש. לטענת העד תוך כדי הארוע הורחק על ידי השוטרים למקום אחר ולפיכך לא ראה את שלב עלייתה של התובעת לאוטובוס.