פסק דין
רכבם של התובעים היה מעורב בתאונת דרכים בה נגרמו לו נזקים כלשהם. בתאונה היה מעורב רכב נהוג בידי הנתבע מספר 1 מבוטח בביטוח חבות כלפי צד ג' ע"י הנתבעת 2.
הנתבעים אינם חולקים על אחריותו של הנתבע 1 לגרימת התאונה במישור הנזיקי. הנתבעים חלקו על זכותה של התובעת 1 לתבוע את הנזקים מאחר והרכב היה רשום על שם המנוח בעלה של התובע 2, ואולם לאחר הצגת צו ירושה ת/2 בו נקבעה התובעת 1 כיורשת היחידה של המנוח דניאל כוזהינוף ז"ל שעזבונו הוא התובע 2, זנחו הנתבעים את הטענה בדבר חוסר יריבות בינם לבים התובעת 1, בסיכומיהם .
נותרה במחלוקת שאלת גובה הנזק שנגרם באירוע ואשר הנתבע 1 אחראי לו מכוח חבותו בנזיקין לתאונה והנתבעת 2 על פי תנאי פוליסת הביטוח מטעמה וסעיף 68 לחוק חוזה הביטוח .
טענות התובעים לעניין הנזק.
התובעים הגישו מטעמם חוות דעת לענין גובה הנזק , ערוכה ע"י השמאי מר שמואל שמש .מר שמש קבע בחוות הדעת שלו כי לרכב נגרמו נזקים שונים בחזית, וכי היה צורך בהחלפה של החלפים מגן קדמי,פניי למגן,פנס ראשי שמאלי ,סורג במגן,פנס ערפל שמאלי, חיישן חניה, וסורג חזית . כמו כן היה צורך בביצוע תיקונים בחלקים , מכסה מנוע ,פחחות,צבע , התקנת חיישן , ותיקון פח חזית . השמאי העריך את הנזקים בסכום של 28068 ₪ עבור חלקים שיש להחליפם, ואילו בגין עבודות פחחות ואחרות קבע השמאי סוכם של 3302 ₪ , סך הכול 31370 ₪ , .
כמו כן קבע השמאי מטעם התובעים כי לרכב נגרמה ירידת ערך מסחרית עקב התאונה בשיעור של 1.5% , וכאשר סכום ערך הרכב נכון ליום התאונה הוא 679000 ₪, קבע השמאי כי ירידת הערך הינה בסכום של 10185 ₪ .
התובעים טוענים כי אין בידם קבלות על ההוצאות כפי שצוינו בחוות הדעת של השמאי מטעמם, יען כי המנוח היה אדם חולני, בא בימים, וכי לא היה במצב שיוכל לעקוב אחרי התיקונים והשלמתם, על כן בוצע תיקון ראשוני פרוביזורי, על מנת לאפשר נסיעה ברכב. מה ששני השמאים מכנים "תיקון יבש".
בידי התובעים קבלות על סך של קרוב ל 3500 ₪ . הנתבעים היו מוכנים לשלם להם סכום זה .
השמאי מטעם הנתבעים מר יוסף גירון, התבקש ע"י הנתבעת 2 לבחון את נזקי הרכב של התובעים, והוא מציין בחוות דעתו נ/1 כי הוא נדרש ע"י הנתבעת 2 "לבחון את דרישת צד ג' שהוגשה לחברתכם בגין נזקי רכבו בסך של 47456 ₪..... " וכי עמדו לרשותו ,חוות הדעת של מר שמש,הצעת פיצוי שנשלחה ע"י הנתבעת 2 לתובעת בסכום של 3500 ₪
וכן כתב התביעה בתיק זה .
מר גירון יוסף קבע בחוות דעתו כי שווי הנזק ברכבם של התובעים הינו בסך הכל 3003 ₪ הכוללים, עבודות מרכב 2000 ₪ , תיקוני צבע 500 ₪ , ותיקוני חשמל 100 ₪
מר גירון אינו מתיחס בחוות הדעת לתוכן חוות הדעת של מר שמש, ביחס לחלקים שניזוקי ושמר שמש קבע כי יש להחליפם, לא חיווה את דעתו ביחס לקביעה כי אכן חלקים אלו מחייבים החלפה, ואם לאו- מדוע .
נדמה כי מר גירון, נתן ללקוחתו חוות דעת שתתאים לסכום שהתובעים הגישו בגינו קבלות תיקון, וכן לסכום שהוצע ע"י הנתבעת 2 לתובעים כפיצוי. אין בחוות הדעת כל פירוט לגבי אותן עבודות בסכום של 2000 ₪ שהוא מאשר .
אם אתמצת את עמדות הצדדים, הרי שהתובעים טוענים כי הנזק הממשי שנגרם לרכבם הינו כפי שמצוין בחוות הדעת של השמאי מטעמם , קרי כ 47000 ₪ , אך בגלל חוסר זמן וענין בביצוע כל תיקוני הנזק, בוצע תיקון חלקי לצורך המשך שימוש ברכב, אך הנזק הוא הנזק.
עמדת הנתבעים היא כי הנזק שמצוין בחוות הדעת של השמאי מטעם התובעים, לא נגרם, יען כי לא בוצע תיקון בפועל של כל הנזקים המפורטים בחוות הדעת, וכמו כן יש מחלוקת שמאים לגבי ירידת הערך המסחרית שנגרמה לרכב שעה שהשמאי מטעם התובעים קובע זאת ל 10185 ₪ , השמאי מטעם ההגנה אינו קובע ירידת ערך כלל .
שני השמאים נחקרו על חוות הדעת שלהם בישיבת יום 5/1/10 .
תחילה מר שמש מטעם התובעים . בפתח חקירתו אומר מר שמש כי למעשה מר גירון אינו חולק עליו לגבי העקרונות והיסודות של חוות הדעת, , אולם בגלל שבוצע תיקון פרוביזורי אין מר גירון מתייחס לנזקים שלא תוקנו . גם השמאי מדגיש כי בזמן שהוא בדק את הרכב היה מדובר באדם חולה , המנוח כוזהינוף ז"ל , שלא היה לו זמן להתעסק עם תיקון הרכב, וכי הוא עשה תיקון ראשוני על מנת שהפנס לא יפול על הרצפה .
מתשובה זו עולה כי מר שמש העריך את נזקי הרכב ונתן חוות דעת , בלי שהנזק אותו הוא מאשר יתוקן, בלי לבדוק קבלות תיקון בפועל, וגם בלי שיבדוק את הרכב אחרי תיקון לצורך הערכת שווי ירידת ערך, כי פשוט הרכב לא תוקן .
השמאי קובע כי למעשה הוא העריך את הנזק בשלמותו, וכי שמאי הנתבעים גירון, העריך את מה שתוקן בפועל.