כהן - גבעון סוכנות לביטוח (1994) בע"מ נ' מדינת ישראל ואח'

פסק דין

1. בהמשך להחלטה מיום 21.5.14 עולה, כי העתירה במתכונתה הנוכחית מוצתה. במרכז העתירה עומדת ארכה שניתנה על ידי מנכ"ל משרד הפנים, בגדרה אישר לרשויות המקומיות להמשיך ולהתקשר על פי תוצאות מכרזי הביטוח של החברה למשק וכלכלה. משהודיע משרד הפנים, כי בשלב זה אין כוונה להאריך את תוקפו של האישור האמור, אין עוד צורך מעשי בהכרעה לעיצומה של העתירה. בנסיבות אלה, אני מורה על מחיקת העתירה.

2. אשר לעניין ההוצאות. לטענת העותרת, יש לפסוק לה שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט הן בגין העתירה הנוכחית, הן בגין עתירה נוספת באותו עניין, אשר קדמה לה (עת"מ 51358-12-12) (להלן – העתירה הקודמת). לעניין זה אפנה עתה.

3. מן החומר שבפניי עולה, כי הייתה הצדקה עניינית הן להגשת העתירה הנוכחית והן להגשת העתירה הקודמת. נקודת המוצא מצויה בחוות הדעת (להלן – חוות הדעת) של עו"ד יהודה זמרת (1.8.11), אשר שימש במועדים הרלוונטיים כיועץ משפטי של המשיב 1 (להלן – משרד הפנים). בחוות הדעת נקבע, כי על רשויות מקומיות חלה חובת מכרז ברכישת שירותי ביטוח. עוד נקבע, כי רשויות מקומיות יוכלו לעשות שימוש במכרזי ביטוח שיוצאו על ידי החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי (להלן – החברה למשק וכלכלה), בהתאם לסעיף 9 לחוק הרשויות המקומיות (מכרזים משותפים), התשל"ב - 1972, בתנאים שפורטו. בחוות הדעת צוין, כי חרף הקביעות האמורות, ונוכח הצורך בתקופת מעבר לצורך התארגנות, הכנה ואישור מכרזי המסגרת האמורים, יוכלו הרשויות המקומיות להמשיך ולהתקשר בהסכמי ביטוח באמצעות החברה למשק וכלכלה, וזאת לתקופה של תשעה חודשים עד ליום 1.5.12, ובלבד שתקופת ההתקשרות האמורה לא תעלה על תקופה של שנה (פסקה 15 לחוות הדעת הנ"ל). הוראה זו חודשה על ידי משרד הפנים מפעם לפעם כפי שיפורט בהמשך (להלן – הוראת השעה או הארכה).

4. לא למותר לציין, כי לחוות הדעת או להנחיות משפטיות של יועצים משפטיים במשרדי הממשלה תוקף מחייב ביחס למצב המשפטי הנוהג. משכך, הרשות מחויבת לנהוג על פי הנחיות אלה (ראו הנחית היועץ המשפטי לממשלה מס' 9.1000; ראו, ביחס לרשויות מקומיות, את פסק דינו של בית המשפט העליון בעע"מ 6145/12 עיריית נצרת עילית נ' הרטמן חבר מועצה (13.1.13)).

5. חרף האמור בחוות הדעת, הלכה למעשה ניתנו על ידי משרד הפנים ארכות, אשר שימרו במשך פרק זמן של קרוב לשלוש שנים את הפרקטיקה, אשר חוות הדעת קבעה כי אינה תואמת את הדין. התמשכות הטיפול בעניין חרגה מן הסביר כבר בעת שהוגשה העתירה הקודמת. עם זאת, ניתנה בפסק דיני בעתירה הקודמת ארכה מוגבלת לשם הסדרת העניין, וזאת על מנת לאפשר התארגנות הולמת של הרשויות. בפרק הזמן שניתן בפסק הדין האמור, כמו גם פרק הזמן שחלף מאז הגשת העתירה הנוכחית, לא השלימה הרשות את המהלכים הדרושים לשם כך. גם עתה, אין בנמצא לוח זמנים ברור להשלמת הפעולות האמורות. מן החומר שבפניי עולה, כי לא הוצגה תשתית המלמדת על נקיטת שקידה סבירה מצד הרשות בתיקון המצב הנוהג, ובהתאמתו לחוות הדעת. אכן, ניתן להתרשם כי בתקופה האחרונה הואץ קצב פעולתה של הרשות, וננקטו פעולות ממשיות. לכך יש לתת משקל. עם זאת, ניתן להתרשם כי הגשת העתירה תרמה להאצת הטיפול בעניין. זאת ועוד, התמונה הכוללת היא של פרק זמן בלתי סביר בהתאמת המצב הנוהג לנדרש.

6. מצב דברים זה אינו עולה בקנה אחד עם חובתה היסודית של הרשות לפעול במהירות ובשקידה ראויה. בהקשר זה, חזר בית המשפט העליון ופסק, כי "חובתה של הרשות המנהלית לפעול במהירות הראויה היא מן המושכלות הראשונים של מינהל תקין ..." (עת"מ 2541/08 עוזי ויהודה בע"מ נ' מועצה מקומית קדימה צורן, (12.2.12), בעמוד 10 לפסק הדין; ראו גם בג"ץ 5931/04 מזורסקי ו – 82 אח' נ' משרד החינוך ואח', פ"ד נט(3) 796 (2004) בפסקה 15 לפסק הדין). מסקנה זו אינה משתנה, גם בשים לב לכך שהארכות נשוא שתי העתירות אושרו על ידי הלשכה המשפטית של משרד הפנים, ובכלל זה על ידי עו"ד זמרת עצמו.

7. נוכח כל האמור, אני קובע כי הייתה הצדקה עניינית ממשית להגשת העתירות. במצב זה, ובשים לב להיקף העבודה שנדרש בשני ההליכים; לקיומם של שני דיונים בעתירות; לאופן בו הסתיימו ההליכים; ולקביעות לעיל, אני מחייב את משרד הפנים לשלם לעותרת שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט, בגין שתי העתירות גם יחד, בסך כולל של 35,000 ₪. הסכום האמור ישולם עד ליום 18.7.14.

8. (א) העותרת מבקשת גם כי אם וככל שיינתנו על ידי משרד הפנים ארכות נוספות להארכת הוראת השעה, חרף הודעת משרד הפנים מיום 11.5.14, תובא העתירה לדיון בפניי, בדומה למתווה שהוסכם בעתירה הקודמת. משרד הפנים השאיר עניין זה לשיקול דעתי.

(ב) הוראה מעין זו הינה חריג לכלל הרחב לעניין הקצאת תיקים. מצב הדברים בנקודת הזמן הנוכחית שונה ממצב הדברים בעת שניתן פסק הדין בעתירה הקודמת, וזאת נוכח הודעתו הנזכרת של משרד הפנים לפיה בשלב זה אין בכוונתו ליתן ארכות נוספות להארכת הוראת השעה. במצב דברים זה, על פי התשתית הנוכחית, לא מצאתי בשלב הנוכחי הצדקה מספקת לתת ציווי כאמור, המבוסס על מצב דברים היפותטי. מאליו מובן, כי אם וככל שתוגש עתירה נוספת באותו עניין, והעותרת תבקש כי העתירה תובא בפניי, בקשה כזו תישקל לעיצומה, על פי מכלול הנסיבות הרלוונטיות.

ניתן היום, י"ב סיוון תשע"ד, 10 יוני 2014, בהעדר הצדדים.