ה נתבעים 1 . ב.ס.ד. תעשיות (שביט) בע"מ 2 . כרומגן אגודה שיתופית חקלאית בע"מ – התביעה נדחתה בהחלטה מיום 12/5/10
פסק דין
תביעה בסך של 6,872 ₪ בגין הפסד דמי שכירות, נזק לרעפים ועוגמת נפש.
לפי הטענה לא היה בידי התובע להשכיר שלוש דירות שבבעלותו, במשך 3 חודשים, בשל התנהלות הנתבעת, שהפרה התחייבותה להתקין דוד שמש ושני דודי חשמל בדירות הנ"ל.
אין חולק שמדובר בבית דירות חדש שהיה בבניה.
לטענת הנתבעת, כשהגיע נציגה להתקין את הדודים, ניתן היה לחבר רק את צינורות המים הקרים. תשתית הצנרת של המים החמים לא הייתה מוכנה. מדובר בבית חדש שצריך לעבור הליכים של טופס 4 ומכון התקנים, ואינסטלאטור בעל הסמכה מיוחדת, הוא שצריך למשוך צינורות מתאימים עד למקום, עד למוצר. מדובר בצינורות SP בלחיצה, שלנתבעת אין הכשרה להתקין. בנוסף, התובע גם לא שילם על צנרת אלא על התקנה בלבד. התקנה פירושה חיבור לתשתית קיימת.
לטענת הנתבע, כל הצינורות של כל הדוודים, היו מוכנים במקום, לרבות אותם צינורות שכינתה הנתבעת צינורות SP. בסופו של דבר, לאחר שפנה לנתבעת והושבו פניו ריקם, נאלץ הוא לפנות לאינסטלאטור, שביצע את החיבור לצנרת, בתשלום של 870 ₪. עוד טוען התובע כי התקנה פירושה חיבור הדודים לתשתית על מנת שיעבדו, כולל, אם דרוש, התקנת צנרת. ואם לא כך, היה על הנתבעת לבאר ולציין זאת מפורשות בהזמנת העבודה.
המחלוקת העובדתית בין הצדדים ביחס למצב הקיים בשטח - אם הייתה תשתית הצנרת בבניין מוכנה להתקנה ולחיבור הדוודים - התגלעה כבר בדיון הראשון בתיק, שהיה ביום 12/5/10. לפיכך, הוריתי שהתיק ייקבע לדיון נוסף על מנת שכל אחד מהצדדים יביא את עדיו – התובע, את האינסטלאטור והנתבעת, את איש המקצוע מטעמה שעבד במקום.
משנקבע דיון נוסף, התייצב עובד הנתבעת, אך התובע לא הביא לעדות את האינסטלאטור.
עד הנתבעת אישר את טענות הנתבעת והוסיף עוד כי היה אצל התובע עוד קודם להתקנה וציין בפניו שיש להכין מבעוד מועד, תשתית לחיבור, עד למקום.
בנסיבות העניין, לא עלה בידי התובע להוכיח את תביעתו. אי-הבאתו של העד פועלת לרעתו של התובע ויש להניח כי אילו הובא, היה תומך בגרסת הנתבעת, שלפיה לא נמתחו קווי תשתית מתאימים על ידי אינסטלאטור מוסמך, עד למקום. גרסת הנתבעת נתמכת גם בכך שפועל, לפי גרסת התובע, הזמין אינסטלאטור מוסמך להשלים את החסר.
אציין עוד, כי גם הנזקים שנטענו לא הוכחו. לא הוכח שאילו הייתה ההתקנה מבוצעת בשלמות ע"י הנתבעת באותו מועד, ניתן כבר היה להשכיר את הדירות בפועל לדיירים, וכי ההכנסות משכירות נמנעו מהתובע רק בשל אי חיבור הדוודים לצינורות המים החמים ע"י הנתבעת. יתר על כן, בתשלום של 870 ₪ לאינסטלאטור (כפי שנעשה מאוחר יותר), ניתן היה למנוע את הנזק הנטען בסך של כ- 6,000 ₪ עבור אובדן דמי שכירות, וחובה הייתה על התובע לעשות כן, מכוח חובת הקטנת הנזק.
אציין כי לטענה שמספר רעפים ניזוקו בהתקנה, לא הובאה כל ראיה וגם לא הובאה ראיה לאומדן הנזק (התובע לא ציין כלל בנפרד מהו סכום הפיצוי בגין רכיב זה).
התוצאה היא שהתביעה נדחית.
אשר להוצאות – הנתבעת לא התייצבה לדיון שנקבע ליום 26/10/10 וניתן כנגדה פסק דין בהעדר התייצבות, שבוטל בכפוף להפקדה של 500 ₪ בקופת בית המשפט, להבטחת הוצאות התובע.
ואכן, התובע זכאי להוצאות בגין כך, ללא קשר לתוצאת הדיון בתביעה לגופה.
מצד שני, הנתבעת זכאית להוצאות משפט לנוכח דחיית התביעה לגופה ובשים לב לכך שנערכו שני דיונים בתיק, לרבות הצורך להביא לעדות גם את העובד מטעמה.
בסופו של דבר, אם כך, לאחר קיזוז הסכומים זה כנגד זה, נדחית התביעה ללא צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.
הפקדון שהפקידה הנתבעת בסך של 500 ₪ יושב ע"י המזכירות לידי הנתבעת.
בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי-מרכז בתוך 15 ימים מהמסירה.
המזכירות תדוור לצדדים בדואר רשום+אישור מסירה.