כהן נ' שוורץ ואח'

פסק דין

לפניי תביעה כספית לתשלום פיצויים בגין נזקי פגיעה נפשית וגופנית שנגרמו לתובעת עת, לטענתה, ביום 15.10.09 הותקפה ללא כל סיבה מוצדקת בסניף הביטוח הלאומי ברמת גן ע"י שוטר משטרת ישראל, זאב שוורץ, ומאבטח ביטוח לאומי, מר נועם בן יהודה.

בבסיס התביעה עומדת טענת התובעת כי האירוע נולד כתוצאה מהתרשלותם של הנתבעים ע"י מי משלוחיהם ו/או הכפופים למרותם אשר הם נושאים באחריות שילוחית למעשיהם ו/או למחדליהם שהתבטאו בהשפלה ובעוולת התקיפה אשר בוצעו כלפי התובעת והסבו לה נזקים כנטען. מנגד טוענים הנתבעים כי לא נפל כל פגם בהתנהגות השוטר והמאבטח אשר מילאו את תפקידם במקום, והתובעת היא אשר הפרה את הסדר הציבורי במקום, נעצרה ורוסנה באמצעות הפעלת כוח סביר ע"י שוטר משטרת ישראל.

ראיות התובעת מבוססות על עדותה של התובעת, הגב' אסנת כהן, כנגד ראיות הנתבעים אשר מבוססות בעיקרן על עדות השוטר, זאב שוורץ, ועל עדות עובד ביטוח לאומי, מר דוד חובב, אשר נטלו חלק פעיל באירוע ותיארו את נסיבותיו ואת התנהגותה של התובעת.

לאחר סיום שמיעת הראיות הוגשו סיכומים בכתב מטעם הצדדים.

לצורך פסק הדין יפורטו בקצרה גרסת התובעת מזה וגרסת הנתבעים מזה.

ראיות התביעה

אליבא דגרסת התובעת, ביום האירוע הגיעה לסניף הביטוח הלאומי ברמת גן למדור הבטחת הכנסה לקבל קצבה הבטחת הכנסה שהגיעה לה כחוק. לטענתה, עובד הסניף, מר דוד חובב, סירב לשלם את הקצבה, והתפתח ביניהם ויכוח ענייני בו נטלה חלק גם מנהלת הסניף, גב' לאה סימקה. התובעת המשיכה וציינה כי במהלך הויכוח הגיע לפתע השוטר, זאב שוורץ, החל צועק עליה וגרר אותה יחד עם מאבטח שעבד במקום לחדר צדדי, ואף היכה אותה במרפקו מכות נמרצות בצלעותיה. בהמשך גרר אותה השוטר אל מחוץ לסניף, וכל זאת לעיני קהל שנכח במקום. התובעת הוסיפה כי בעודה שוכבת המומה ומושפלת על מדרגות הכניסה האחורית, משם נגררה החוצה, הטיח בפניה השוטר את תעודת הזהות שנטל ממנה בסניף וטרק את הדלת מאחוריה. חרף קריאותיה לעזרה לא קיבלה לטענתה כל סיוע מעובדי הסניף, ורק כעשר דקות לאחר מכן ניגשה אליה עובדת הסניף ונתנה לה את פרטי השוטר התוקף, באומרה כי נהגו בה בדרך לא ראוייה. התובעת ציינה לבסוף כי כתוצאה מהתקיפה נפגעה בצלעותיה בצד ימין ובמרפק ימין, הגיעה לקבלת עזרה ראשונה במד"א, ומשם הופנתה לבית חולים.

ראיות הנתבעים

עדות השוטר זאב שוורץ

השוטר כפר בדברי התובעת במוסרו תיאור אחר לחלוטין של מהלך העניינים. לדבריו בתצהירו, ביום האירוע הבחין בתובעת צועקת בטונים גבוהים אל עבר פקיד הביטוח הלאומי, מר חובב דוד. אי לכך התקרב אליה יחד עם מאבטח שעבד במקום, ושניהם ביקשו מהתובעת שתחדל מצעקותיה. במקביל הגיעה למקום גם אחת ממנהלות הביטוח הלאומי אשר ביקשה אף היא לברר את פשר התנהגותה של התובעת. השוטר המשיך וציין כי מר חובב והמנהלת הסבירו לתובעת בצורה תרבותית כי היא תקבל את הקצבה שמגיעה לה בעוד מספר ימים, אך התובעת לא היתה שבעת רצון מהסבר זה, המשיכה לצעוק, ואף החלה לגדף את הסובבים, בין היתר באמצעות הטחת עלבונות אישיים כלפי המנהלת בנוגע לבעלה של המנהלת שנפטר זה מכבר. בשלב זה ציין השוטר כי ניגש אל התובעת וביקש ממנה להתלוות אליו, וזאת במטרה להוציאה מהסניף על מנת להפסיק את התנהגותה אשר הפרה את הסדר הציבורי במקום. בתגובה החלה התובעת לקללו תוך שהיא מטיחה בו את המילים "בן זונה מי אתה שתתערב, אין לך זכות". התובעת, לטענת השוטר, המשיכה ואמרה כי הדרך היחידה בה תצא מהסניף הינה אם תיעצר ותילקח לתחנת המשטרה. בשלב זה ציין השוטר משהבין כי התובעת נחושה שלא לצאת מהסניף ביקש בעורמה כי תתלווה אליו אל דלפק הקבלה במטרה להוציאה לאחר מכן מהסניף, והיא נענתה ברצון ללא התנגדות, וללא שעלה הצורך לאחוז בה באופן כלשהו, תוך שהיא מציגה אף תעודת זהות. עם זאת עת הגיעו לדלפק הקבלה הבינה התובעת כי השוטר מבקש להוציאה מהסניף והחלה חוזרת על דבריה הקודמים כי תצא מהסניף רק אם תיעצר. אי לכך הודיע השוטר לתובעת שהיא עצורה בשל הפרת הסדר הציבורי במקום, אך היא המשיכה וטענה כי תצא מהסניף רק אם תגיע ניידת משטרה. בשלב זה ביקש השוטר מהתובעת שתתלווה אליו לחדר הביטחון במקום על מנת להוציאה החוצה דרך מסדרון היוצא מחדר זה, ובמקביל הורה למאבטח לפתוח את דלת היציאה של המסדרון. התובעת נענתה, ואף התיישבה על כיסא, אך כשהבחינה בדלת היציאה המחוברת למסדרון אחזה בפתאומיות במשקוף הדלת משני צדדיו על מנת למנוע את הוצאתה החוצה. השוטר ציין כי אחז בידה של התובעת על מנת להרפות את אחיזתה בדלת, אך היא התיישבה ואחזה במשקוף באמצעות שתי רגליה. לבסוף תוך הפעלת כוח סביר שהתחייב בנסיבות העניין בסיוע המאבטח עלה בידיו לשחרר את אחיזתה, והיא הוצאה מהסניף.

עדות מר דוד חובב

דברים ברוח זו מסר בתצהירו גם מר דוד חובב בנוגע לחלק ההתרחשות לו היה עד. הוא סיפר כי התובעת לא הסכימה לקבל את הסברי עובדי הביטוח הלאומי כי הקצבה אשר מגיעה לה תכנס לחשבונה בעוד מספר ימים והחלה צועקת, ובתגובה הגיעו למקום השוטר והמאבטח אשר ביקשו ממנה להתלוות אליהם לחדר צדדי. לדברי מר חובב, התובעת נענתה, ובמהלך ההליכה לחדר הנ"ל לא הבחין כי השוטר והמאבטח משתמשים בכוח או אף נוגעים בתובעת באופן כלשהו. העד המשיך וציין כי את המשך ההתנהלות לא ראה מהעמדה בה ישב.

הנתבעים, אם כן, מכחישים את גירסת התובעת באשר לאופן קרות האירוע ואת אחריותם לו. הם מכחישים גם את נזקי התובעת. לטענתם, לחילופין ככל שיקבע כי הינם אחראים לאירוע הרי שיש לייחס לתובעת אשם תורם ו/או רשלנות תורמת בשיעור 100%.

דיון והכרעה

בפני בית המשפט אם כן שתי גרסאות נוגדות, זו של התובעת וזו של הנתבעים, כאשר הצדדים חלוקים בדעתם לגבי השתלשלות האירועים שהתרחשו מיד לאחר ששוטר משטרת ישראל ומאבטח הביטוח הלאומי, אשר מילאו תפקידם במקום, ניגשו למקום עומדה של התובעת ופנו אליה בדברים.

נטל השכנוע מוטל על בעל הדין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו, כאשר אי עמידה בו משמעה דחיית הטענות. נטל השכנוע פירושו כי בעל הדין שנושא בו, חייב להוכיח את העובדה השנויה במחלוקת, ואשר הוכחתה מהווה תנאי לזכייתו במשפט, כך שאם לא ישכיל להוכיחה תיפול ההכרעה בגינה לרעתו.

על הנושא בנטל השכנוע להטות את המאזן ולשכנע את בית המשפט בגרסתו ב- 51% מתוך 100% המבטאים וודאות מוחלטת, על-מנת לצאת ידי חובתו (ר' ספרו של י. קדמי על הראיות חלק שלישי, (ת"א, 1991), בעמ' 1548 והפסיקה המובאת שם) .

"השאלה על מי רובץ נטל השכנוע נקבעת על פי הדין המהותי, נטל השכנוע להוכחת טענה מסוימת מוטל על הצד שהטענה מקדמת את עניינו במשפט, כאשר הכלל הבסיסי הינו "המוציא מחברו עליו הראיה" (קדמי חלק שלישי בעמ' 1508-1509). על התובע הנטל להוכיח את כל יסודותיה של עילת התביעה, החיובים והשליליים, ואילו על הנתבע להוכיח את כל רכיביה של טענת ההגנה שהוא מעלה" (שם בעמ' 1512).

במקרה דנן לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שבפניי לרבות בסיכומי הצדדים, בחנתי הראיות וכן העדויות שנשמעו בפני מצאתי כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה, ודין תביעתה לתשלום פיצויים להידחות, כפי שיפורט להלן.