אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> כהן נ' רובין ואח'

כהן נ' רובין ואח'

תאריך פרסום : 30/04/2013 | גרסת הדפסה
ת"א
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
1393-05
21/04/2013
בפני השופט:
איתן אורנשטיין

- נגד -
התובע:
גלית כהן
הנתבע:
אברהם רובין
פסק-דין

פסק דין

1. כללי

השאלה הניצבת לפני בית המשפט, הינה האם ניתן לראות בתובעת, בעלת מחצית מניות בחברה, המשותפת לה ולנתבע, כמי שוויתרה על זכויותיה בחברה, בדרך של התנהגות, ומשכך דין התביעה הנגזרת שהוגשה על ידה נגד הנתבע, להידחות.

התובעת והנתבע, כל אחד מהם, הוא בעל מחצית הון המניות המוקצה של חברת "מטווח העיר א.ג בע"מ" (להלן: "החברה"), ומכהן כדירקטור בחברה. בעקבות מחלוקת שהתעוררה בין הצדדים, הגישה התובעת תביעה נגד הנתבע שעניינה הסרת קיפוחה בחברה. אחת הטענות העיקריות של הנתבע הייתה כי התובעת ויתרה על זכויותיה בחברה, הן באורח מפורש, בישיבה שהתקיימה במעמד הצדדים ואחרים בחודש ינואר 1999 (להלן: "הישיבה"), בבית חולים שבו היה בעלה של התובעת מאושפז, והן בהתנהגותה לאחר הישיבה. בנסיבות אלה, החליט כב' הרשם (כתוארו אז) ברנר, כי הדיון בתובענה יפוצל, כך שקודם תידון סוגית הוויתור של התובעת על זכויותיה בחברה. בהתאם לכך, נשמעו הראיות, ולאחר הגשת הסיכומים, ניתנה על ידי ביום 31.10.11 החלטה מפורטת שבה נדחתה טענת הנתבע לפיה התובעת ויתרה במסגרת הישיבה על זכויותיה בחברה (להלן: "ההחלטה"). בהחלטה התייחסתי להתנהלות הצדדים, ובכללם התובעת ובעלה, גם לתקופה שלאחר הישיבה, אשר באלה מצאתי תימוכין למסקנה כי התובעת לא ויתרה בישיבה, על זכויותיה בחברה. עם זאת, אין בהחלטה קביעה מפורשת כי התנהגותה של התובעת בשנים שלאחר הישיבה, לא היוותה כשלעצמה, ויתור על זכויותיה בחברה, כגרסת הנתבע. משכך, בהחלטה נוספת מיום 22.11.12, נקבע שיש צורך בהכרעה גם במחלוקת זו, קרי האם לאחר הישיבה, ויתרה התובעת בדרך של התנהגות על זכויותיה בחברה. בקשר זה הוגשו תצהירים וראיות, המצהירים נחקרו, והוגשו סיכומים, זו ההכרעה נשוא פסק הדין.

2. רקע

החברה הפעילה עסק של מטווח ירי (להלן: "העסק"), במבנה ברחוב הרצל בנתניה, שנרכש על ידי שני הצדדים באופן אישי בשנת 1995 (להלן: "המבנה"). הפעילות הכספית של החברה, נוהלה בחשבון בבנק לאומי לישראל (להלן: "הבנק"), אשר העמיד לה מסגרות אשראי. מורשי החתימה בשם החברה, היו שני הצדדים. כל צד גם ערב לחשבון החברה כלפי הבנק, בערבות מוגבלת בסכום.

מקור היוזמה להקמת החברה, הוא בהיכרות בין הנתבע לבין עמוס כהן, בעלה של התובעת (להלן: "עמוס"), שהינו איש בכיר בשירות הביטחון, ששירת במשרד ראש הממשלה. בפועל, ניהל הנתבע את עסקי החברה, עמוס שימש כמדריך ירי בעסק, התובעת עבדה במשרה חלקית כמזכירה, ואחיו של הנתבע, דורון רובין, הועסק כמנהל בעסק (להלן: "דורון").

ביום 8.12.98 פרצה שריפה בעסק, שגרמה לנזקים בנפש וברכוש. עמוס, ששהה בעסק באותה העת, נפגע מהשריפה, וסבל מכוויות בדרגה גבוהה. בעקבות הפציעה, אושפז עמוס בבית חולים במשך כשמונה חודשים, והוא נזקק לשיקום ממושך גם לאחר שחרורו מבית החולים. לאחר שיקומו, בחודש נובמבר 1999, שב עמוס לעבודתו במשרד ראש הממשלה ואף זכה לקידום.

מאז השריפה, ניהל הנתבע את החברה לבדו, ללא כל מעורבות שהיא של התובעת ועמוס, אשר מטבע הדברים, היו טרודים בעת הסמוכה לשריפה, בפציעתו של עמוס ובשיקומו. התובעת טענה כי הנתבע, עשה בחברה כבשלו, תוך התעלמות מזכויותיה, ובגדר זאת, רוקן את רכוש החברה, שהועבר לחברה אחרת שבבעלותו, והכל בניגוד לחובותיו לפעול בהגינות כלפי החברה. בחלוף כשבע שנים מאז השריפה, ביום 17.3.05, אשר במהלכן הפעיל הנתבע כאמור לבדו את העסק, ללא שהתובעת ועמוס גילו בו עניין, הגישה התובעת תביעה נגד הנתבע והחברה לפי סעיף 191 לחוק החברות, התשנ"ט - 1999, שעניינה קיפוח זכויותיה בחברה.

הנתבע לעומתה טוען כי לאחר פציעתו של עמוס, הודיעה לו התובעת כי אין ברצונה להיות מעורבת בענייני החברה, להיות שותפה להשקעות שנדרשו, ובמיוחד נוכח הנזקים שנגרמו לעסק בגין השריפה, שכן הביטוח לא כיסה את כל אלה. הנתבע טוען כי התובעת ויתרה באופן מפורש על זכויותיה בחברה, וזאת בישיבה שבה נכחו, פרט לצדדים ולעמוס, גם רואה החשבון של החברה, מר מלמן, וכן מנהל החשבונות שלה, מר מלר. טענה זו נדחתה על ידי בהחלטה, ואינה דרושה עוד להכרעה.

הטענה הנוספת של הנתבע, היא נשוא פסק דין זה, לפיה ויתרה התובעת גם בהמשך, קרי לאחר הישיבה, בדרך של התנהגות, על זכויותיה בחברה. בהקשר זה טוען הנתבע בין היתר:

הוא ניהל לבד את החברה במשך שבע שנים, במהלכם לא גילו התובעת ועמוס כל עניין בחברה; החברה הייתה מצויה בקשיים ניכרים באותה עת, בין היתר, נוכח העדר רישיון עסק למטווח, הצורך בהשקעת משאבים לשיקום הנזקים בעקבות השריפה, ביחוד נוכח העדר תגמולי ביטוח. בנסיבות אלה, הוא נשא לבדו בכל הסיכונים הכרוכים בשיקום העסק, לרבות נטילה בהתחייבויות החברה, הלוואות אישיות, אי משיכת שכר, שיעבוד נכסים אישיים, הפקדת כספים פרטיים בחברה ועוד. משכך לטענתו, יש לראות בתובעת ובעמוס, כמי שזנחו את זכויותיהם בחברה.

אציין כי הנתבע הקים שתי חברות נוספות. האחת, בשנת 2002 בשם: "חברת מטווח העיר 2002 בע"מ", כאשר לגרסת הנתבע, אין קשר בין פעילות חברה זו לבין החברה. בהמשך, הקים חברה אחרת, שאף היא בבעלותו, בשם "מטווח העיר - סחר בינלאומי בע"מ" (להלן: "חברת סחר"). ביום 31.12.05, העבירה החברה את כל המלאי והציוד שלה לחברת סחר, והוציאה חשבונית עצמית.

התובעת חולקת על גרסת הנתבע. אמנם היא מאשרת שבתקופה שבה עמוס היה אושפז, היא נאלצה להתמודד עם שיקומו, ומטבע הדברים לא גילתה עניין רב בחברה, אך היא לא ויתרה על זכויותיה בחברה. על כך ניתן להיווכח, בין היתר, מהעמדת בטוחות אישיות לחברה, חתימה על מסמכים בשם החברה, משא ומתן עם הנתבע ליציאתה מהחברה, שלא צלח, ועוד. לטענת התובעת, עמוס אכן נמנע ככל האפשר מלקיים קשר עם הנתבע לאחר השריפה, וזאת לאחר שנערך לו תשאול על ידי שירות הביטחון, בדבר יחסיו עם הנתבע.

התובעת מוסיפה וטוענת כי הנתבע ניצל את המצוקה שאליה נקלעה לאחר השריפה, ועשה בחברה כבשלו, תוך התעלמות מזכויותיה, רוקן את רכושה ועוד. משכך, לגרסתה יש לחייבו לשלם לחברה את שלקח ממנה שלא כדין. לתמיכה בטענות אלו צירפה התובעת חוות דעת של מומחה. גם הנתבע הגיש חוות דעת נגדית של מומחה, המגיע למסקנה שונה.

זה המקום לציין כי בין הצדדים, התנהלו הליכים נוספים. האחד, תביעת פירוק שיתוף שהגישה התובעת נגד הנתבע לבית משפט השלום בפתח תקווה, בקשר למבנה. בסופו של דבר, רכש הנתבע את חלקה של התובעת במבנה. תביעה נוספת היא חיוב הנתבע לשלם לתובעת דמי שימוש ראויים בגין חלקה של התובעת במבנה, הליך שהסתיים בהסדר.

3. לאחר שמיעת הראיות בחלק זה של ההליך, ובטרם נשמעו מומחי הצדדים, טען ב"כ התובעת כי בית המשפט דחה במסגרת ההחלטה, את גרסת הנתבע לפיה התובעת ויתרה בהתנהגותה על זכויותיה בחברה. הטענה לא התקבלה על ידי כאמור בהחלטה מיום 22.11.12, שבה הבהרתי כי בית המשפט טרם הכריע בטענת הוויתור של התובעת על זכויותיה בחברה, על דרך של התנהגות, כגרסת הנתבע. בהמשך להחלטה הסכימו הצדדים כי מבלי לגרוע מטענות, אכריע בסוגיה זו, על יסוד הראיות שהוגשו ולאחר הגשת סיכומי טענות, ללא צורך בחקירת המומחים. בהמשך, הגישו הצדדים סיכומים בכתב, והגיעה העת להכריע במחלוקת.

4. נטל הראיה

בדומה להכרעה בטענת הנתבע לפיה ויתרה התובעת על זכויותיה בחברה במהלך הישיבה, שבה נקבע כי הנטל על הנתבע להוכיח טענתו זו, אזי הקביעה האמורה רלוונטית גם להוכחת טענת הנתבע לפיה התובעת ויתרה על זכויותיה בחברה על דרך של התנהגות לאחר הישיבה, בבחינת המוציא מחברו עליו הראיה, ואפנה בהקשר זה להנמקות בעמוד 6 להחלטה, שכוחן יפה גם בהקשר זה. אוסיף כי לאחרונה שב בית המשפט העליון על ההלכה לפיה על הנתבע מוטל נטל ההוכחה להוכיח גרסתו, ואפנה לע"א 7456/11 מוריס בר נוי ואחר' נ' מלחי אמנון ואחר' (פורסם ביום 11.4.13):

"על צד המבקש להוכיח את טענתו במשפט אזרחי לעמוד בחובת ההוכחה המורכבת משני יסודות – נטל השכנוע ו-חובת הבאת הראיה – כאשר נטל השכנוע מבטא את החובה העיקרית המוטלת על בעל דין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו במידת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי, הייינו, מאזן ההסתברויות, ואילו משמעות חובת הבאת הראיות היא שעליו להביא ראיות מספיקות על מנת לעמוד בנטל השכנוע. נטל השכנוע, ככלל, נשאר קבוע עד לסוף הדיון ואילו חובת הבאת הראיה היא דינאמית, ועשויה לעבור מבעל דין אחד למשנהו. כאשר בעל הדין שנטל השכנוע רובץ לפתחו עמד בחובת הראיה, על בעל הדין השני להביא ראיות מטעמו כדי לשמוט את הבסיס מתחת לראיות חברו מקום שאינו יכול לעשות כן באמצעות הראיות שכבר .. כדי לקבוע מי נושא בנטל השכנוע, יש ללכת על-פי הדין המהותי, וכך, נטל השכנוע להוכחת טענה מסוימת מוטל על הצד שהטענה מקדמת את עניינו במשפט כאשר הכלל הבסיסי הינו "המוציא מחברו – עליו הראיה". כך, בדרך כלל, על התובע הנטל להוכיח את הטענות בבסיס עילת תביעתו ועל הנתבע להוכיח את העובדות שבבסיס טענות הגנתו".

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ