פסק דין
בפני תביעה במסגרתה עותרת התובעת כי בית המשפט יורה לנתבע לשלם לידיה את הסך של 12,696 ₪.
בכתב התביעה נטען על ידי התובעת כי הנתבע שימש כעורך דינם שלה ושל בעלה בתביעה/הליך בוררות כנגד חברה קבלנית בגין טענות לליקויי בנייה וכי פעל ברשלנות במסגרת עבודתו זו עד כי יחסי הצדדים עלו על שרטון מספר פעמים.
עוד נטען כי לפי דרישתו של הנתבע שולם לו, בין היתר, סך של 15,608 ₪ (שווה ערך ל- 3,500$) עבור הגשת סיכומים בסוף הליך הבוררות שהתנהל בין התובעת ובעלה לבין החברה הקבלנית, אך הנתבע לא הגיש את הסיכומים והתובעת ובעלה נדרשו לשלם לעורך דין חלופי סך של 3,500 ₪ נוספים.
עוד נטען כי בפסק הבורר נמנע הבורר מלפסוק לתובעת ובעלה את החזר החלק היחסי של ההוצאות שהוצאו על ידם כשכר טרחת עורך דין, מתוך הסכום של 15,608 ₪, ששולמו על ידם לנתבע, עקב כך שהנתבע לא העביר לידיהם חשבונית מס כדין בגין תשלום זה.
בכתב ההגנה כפר הנתבע בטענות התובעת בדבר רשלנותו בטיפול בעניינם של התובעת ובעלה וטען כי בפועל , על אף טיפול מסור ואיכותי, בחרו התובעת ובעלה , פעם אחר פעם לבקש את הפסקת מתן השירותים המשפטיים על מנת להימנע מתשלום שכר הטרחה, ותוך שהם מסבים נזק למגעים שבין הצדדים ובהמשך להליך הבוררות שהתנהל בין התובעת לבין החברה הקבלנית.
עוד נטען על ידי הנתבע כי הוצאו על ידו חשבוניות בגין כל תשלום אותו קיבל לידיו, לרבות בגין התשלום בסך של 15,608 ₪, אלא שהחשבונית הוצאה, לפי בקשת התובעת, לחב' שח"ל לוד, שהינה חברה בבעלות בעלה של התובעת.
הנתבע הוסיף וטען כי הסכומים ששולמו על ידי התובעת ובעלה היו נמוכים מאלו המגיעים לו וכי שולמו עבור עבודה שבוצעה בפועל ולא עבור עבודות נוספות, להם נדרשו התובעת ובעלה לאחר סיום יחסי הצדדים, בין היתר, נוכח פקיעת הסכם הבוררות.
זה המקום לציין כי על אף שהתובעת טענה במסגרת כתב התביעה כי הנתבע התרשל והשתהה בטיפול בעניינם שהרי בפועל עניינה של התביעה הוא עתירתה של התובעת לפיצוי בגין נזקים שמקורם באי העברת חשבונית המס עבור תשלום שכר טרחה ובצורך בתשלום נוסף בסך של 3,500 ₪ להשלמת הגשתם של סיכומים על ידי עורך דין חלופי. הא ותו לא.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי, ארוכות, את הצדדים בפני, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות ככל שעניינה אובדן החזר ההוצאות ( סך בשקלים השווה ל- 2,243$ דהיינו, 9,196 ₪ ) ולהתקבל ככל שהדבר נוגע להחזר הסך של 3,500 ₪. להלן טעמיי.
טענתה של התובעת היתה כי לא קיבלה לידיה את החשבונית בגין התשלום בסך של 15,608 ₪.
עם זאת התובעת נמנעה מלהצביע על העובדה כי ביקשה שהחשבונית לא תוצא כלל על שמה או על שם בעלה, אלא ביקשה כי זו תוצא על שם חברה שחל לוד בע"מ (להלן: "חב' שחל") שהינה חברה בבעלותו של בעלה. בעניין זה הוצגה לי על ידי הנתבע הוראה בכתב מפורשות של התובעת לנתבע (ראה נספח א-2 לכתב ההגנה)
הנתבע הציג במסגרת כתב ההגנה את החשבונית (נספח אינדיקציה לכתב ההגנה), הנושאת תאריך של ה-1.12.2007, דהיינו בסמוך מאוד למשלוח השיקים על ידי התובעת. מתוך שכך יש להסיק כי לכאורה חשבונית הוצאה מייד עם קבלת השיקים.
טענה התובעת כי פנתה לנתבע וביקשה פעם אחר פעם את החשבונית. בפועל, לא הוצגה לי כל ראייה בכתב כי אכן נתבקשה העברתה של החשבונית וזו לא הועברה. (בעניין זה ראה עמוד 3 שורות 31-32 לפרוטוקול).
לא זו אף זו, הנתבע הפנה לתובעת בדיון בפני שאלה האם היא מוכנה לזימונו של רו"ח של חב' שחל, אשר יצהיר בפני בית המשפט האם קיבל לידיו את החשבונית אם לאו. התובעת סירבה וזאת על אף שהצהירה קודם לכן כי היא בקשר הדוק עם מנהל החשבונות (בעניין זה ראה עמוד 3 שורה 33 ועמוד 4 שורה 1 לפרוטוקול).
עוד נשאלה התובעת האם היא מוכנה כי יזומן בעלה, שהינו בעליה חב' שחל, לצורך מתן עדות בדבר קבלת החשבונית. גם לכך השיבה התובעת בשלילה (ראה עמוד 4 שורות 2-3 לפרוטוקול).
הימנעותה של התובעת מהבאת עדים רלוונטיים ואף סירובה בדיון בפני לזימונם, עומדת לחובתה.
הנתבע צירף במסגרת כתב ההגנה את נספח כו' שהינו מכתבם של התובעת ובעלה לנתבע מחודש מאי 2008. מדובר בחודשים ארוכים לאחר העברת ההמחאות ופרעון התשלום בפועל.
ככל שלטענת התובעת לא התקבלה החשבונית בגין התשלום, סביר הדבר בעיני כי אותה טענה היתה מוצאת את ביטויה במסגרת פניית התובעת לנתבע.
מכתבם של התובעת ובעלה, הגם רווי טענות כלפי הנתבע, אינו מזכיר, ולו ברמז, אי קבלת/הוצאת/העברת חשבונית בגין תשלום זה או אחר.