אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> כהן נ' מ י נהל מקרקעי ישראל

כהן נ' מ י נהל מקרקעי ישראל

תאריך פרסום : 20/11/2011 | גרסת הדפסה
ת"א
בית המשפט המחוזי מרכז
7017-06-09
16/11/2011
בפני השופט:
בנימין ארנון

- נגד -
התובע:
ציונה כהן
הנתבע:
מ י נהל מקרקעי ישראל ע"י ב"כ עוה"ד יובל טילינגר
פסק-דין

פסק דין

א.מבוא

מונחת לפני תובענה במסגרתה מתבקש בית המשפט להצהיר כי התובעת, הגב' ציונה כהן, (להלן: "התובעת") הינה הבעלים של בית מגורים ומגרש הנמצאים בתחום המועצה המקומית בית דגן והרשומים בספרי מרשם המקרקעין על שם מדינת ישראל ורשות הפיתוח. לגרסת התובעת סבתהּ, הגב' סעדה מדמון ז"ל, הייתה זכאית לזכות הבעלות בבית ובחצר הסמוכה לו, וזכות זו עברה אליה בירושה מכוח היותה יורשת של סבתהּ המנוחה. התובענה הוגשה כנגד מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "מ.מ.י" או "המינהל") המנהל את מקרקעי המדינה, לרבות מקרקעי רשות הפיתוח, מכח סמכותו לפי חוק רשות מקרקעי ישראל, התש"ך – 1960.

ב.עיקר העובדות הצריכות לענין

סבתהּ של התובעת, הגב' סעדה מדמון ז"ל, עלתה לארץ בשנת 1949. בעת קליטתה שוכנה הגב' מדמון ז"ל (להלן: "הסבתא") בבית בשטח של כ-22 מ"ר שכתובתו כיום הינה ברחוב קיבוץ גלויות מס' 9 בבית דגן (גוש 6070 חלק מחלקה 22) (להלן: "הבית"). נושאי התובענה הינם בית, וכן חצר הסמוכה לו בשטח של כ- 595 מ"ר (גוש 6070 חלק מחלקות 22 ו- 49) (להלן: "החצר") (הבית והחצר יחדיו יקראו להלן: "המקרקעין").

על פי נסחי רישום של המקרקעין, אשר צורפו כנספח 1 לתצהירו של מר יואב ששון המכהן כמפקח במחוז המרכז של המינהל, רשות הפיתוח רשומה כבעלים של חלקה 22 בגוש 6070 ואילו מדינת ישראל רשומה כבעלים של חלקה 49 בגוש 6070. חלקה 22 רשומה כמקרקעין מסוג "מירי", ואילו חלקה 49 רשומה כמקרקעין מסוג "מתרוכה".

ביום 13.3.1951 נחתם על ידי המפקח על נכסי נפקדים ועל ידי הסבתא (שחתמה בטביעת אצבע) הסכם שכירות לגבי הבית לתקופת שכירות בת שנה אחת (להלן: "הסכם השכירות הראשון") (נספח ג' לתצהיר העדות הראשית מטעם התובעת). ביום 3.9.1956 נחתם על ידי "עמידר" החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל בע"מ (להלן: "עמידר") בתפקידה כ"סוכן מוסמך להנהלת נכסי רשות הפיתוח" ועל ידי הסבתא (באמצעות טביעת אצבע) הסכם שכירות נוסף לגבי הבית וגם הפעם לתקופת שכירות בת שנה אחת, החל מיום 1.4.1956 ועד ליום 31.3.1957 (להלן: "הסכם השכירות השני") (נספח ד' לתצהיר עדות התובעת). בהסכמי השכירות נקבע, בין היתר, גובה דמי השכירות החודשיים אשר הסבתא התחייבה לשלמם לעמידר.

בשנת 1987 נפטרה הסבתא. ביום 12.5.1988 קיבלה התובעת מכתב מעמידר המתייחס לחלקה 22 בגוש 6070 אשר נאמר בו כי "עפ"י המסמכים אשר הוגשו על ידך ובהתאם לחוות דעת היועץ המשפטי חב' עמידר מכירה בך כדיירת מוגנת על פי החוק. חוזה שכירות הקיים בינינו לבין מדמון סעידה ז"ל לא יחודש ולא יערך על שמך והזכויות אשר היו למדמון סעידה ז"ל מועברות על שמך" (נספח ח' לתצהיר עדותה הראשית של התובעת).

בשנת 2004 הגיש המינהל לבית משפט השלום ברחובות תביעה לפינוי ולסילוק ידה של התובעת מהחצר עקב פלישתה לחצר (ת"א 3424/04). כתב תביעה זה תוקן מאוחר יותר באישור בית המשפט באופן שהתובעת אף נתבעה לפנות ולסלק ידה מן הבית בטענת נטישה. בכתב ההגנה וכתב תביעה שכנגד שהגישה התובעת במסגרת תביעת הפינוי וסילוק היד נטען, בין היתר, כי התובעת הינה הבעלים של החצר ושל הבית (נספח ב' לכתב התביעה).

בית משפט השלום ברחובות (כב' השופט הרן פינשטיין) קבע כי אינו מוסמך עניינית לדון בתביעת הבעלות שהועלתה על ידי התובעת במסגרת תביעתה שכנגד (פסקה 6 בפסק הדין). בנוסף נקבע על ידי כב' השופט פינשטיין כי התובעת פלשה לחצר ונטשה את הבית, ומשכך – זכות הדיירות המוגנת שהייתה לה פקעה. כפועל יוצא מכך התקבלה במלואה תביעת המינהל לפינויה ולסילוק ידה של התובעת מן הבית ומן החצר. ערעור על פסק דין זה (ע"א 158-06-08) שהגישה התובעת נדחה על ידי בית המשפט המחוזי מרכז ביום 5.1.2009, ובקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"א 986/09) נדחתה ביום 23.3.2009. לאחר שנדחתה בקשת רשות הערעור שהגישה התובעת לבית המשפט העליון הגישה התובעת עתירה לבית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ (בג"ץ 3176/09) ובה עתרה לביטול פסק דינו של בית המשפט השלום ברחובות. עתירה זו נדחתה ביום 4.5.2009. בעקבות זאת הגישה התובעת בקשה לקיים דיון נוסף בעתירתה לבג"ץ (דנג"ץ 4258/09) אשר נדחתה ביום 2.6.2009.

לאחר דחיית עתירתה לדיון נוסף הגישה התובעת ביום 9.6.2009 את התובענה שלפני במסגרתה עתרה לסעד הצהרתי לפיה הינה הבעלים של הבית והחצר מכוח היותה יורשת של הסבתא. עם הגשת התביעה הגישה התובעת בקשה לסעד זמני אשר כללה, בין היתר, עתירה למתן צו אשר ימנע מהמינהל להרוס את הבית. ביום 9.6.2009 נתן בית משפט זה צו מניעה ארעי, במעמד המבקשת בלבד, אשר, בין היתר, אסר על המינהל ועל כל מי מטעמו מלהרוס את הבית לנוכח "הנזקים הבלתי הפיכים העלולים להיגרם למבקשת באם תדחה בקשתה ליתן צו במעמד צד אחד" (ראו: עמ' 3 בפרוטוקול מיום 9.6.2009). ביום 26.4.2010 נתן בית משפט תוקף של החלטה להסכמת הצדדים לפיה "צו המניעה הזמני יעמוד על כנו עד למתן פסק דין בתובענה" (עמ' 5 בפרוטוקול מיום 26.4.2010).

ג.תמצית טענות הצדדים

עיקר טענות התובעת

בסעיף 6 בכתב התביעה טוענת התובעת, כי בעת שסבתהּ שוכנה בבית הבהיר לה נציג המדינה כי הבית "הינו שלה". לנוכח הבהרה זו השקיעה הסבתא כספים בשיפוץ הבית אשר היה הרוס בחלקו בעת כניסתה אליו, נטעה עצים בחצר, ונהגה בבית ובחצר מנהג בעלים עד למועד פטירתה בשנת 1987.

לנוכח דברים אלה טוענת התובעת כי מכח ירושת סבתהּ היא זכאית לזכויות "של בעלות ו/או קאוזי בעלות ו/או זכות קדימה ו/או חזקה נוגדת ו/או זכויות של יושר ו/או זכויות כפי שימצא בית המשפט לקבוע כנכון וצודק".

עוד טוענת התובעת כי במשך 55 השנים בהן החזיקו היא וסבתהּ במקרקעין (משנת 1949 עד שנת 2004) המינהל לא העלה טענה כלשהי כנגדה או כנגד סבתהּ, ואף כאשר בוצעו מדידות של השטח הומצאו מדידות אלה לתובעת, ובכך לגירסתה, אישש המינהל כי ישיבתה, הן בבית והן בחצר, היתה כדין. משכך, טוענת התובעת כי נגרם לה נזק ראייתי. בנוסף לכך טוענת התובעת כי אילו היה המינהל מערער "בזמן אמת" על ישיבתה של הסבתא במקרקעין "חזקה שסבתה היתה פועלת לרישום זכויותיה במקרקעין כדין". לפיכך טוענת התובעת כי מ.מ.י מושתק מלטעון כנגד טענתה לבעלות במקרקעין עקב השיהוי בהעלאת טענותיו כלפיה.

לטענת התובעת מהאישור שנשלח לה על ידי עמידר בשנת 1988 לפיו זכויותיה של סבתהּ עוברות לידיה עולה כי גם המינהל אינו חולק על כך שכל הזכויות שהיו בידי הסבתא עברו לידיה (סעיף 7 בכתב התביעה).

כן טוענת התובעת כי לאורך השנים לא יכלה כלל לברר את זכויותיה במקרקעין שכן מ.מ.י סירב להמציא לה את ההסכמים עליהם חתמה סבתהּ, ואף סירב לחתום עימה על הסכם חדש המסדיר את זכויותיה במקרקעין. התובעת טוענת כי כתוצאה מכך היא נאלצה לסמוך על הצהרות בעל פה שהצהירו בפניה פקידי "עמידר" ואשר לפיהן נמסר לה כי יש לה "בעלות וזכויות חזקות", וכי הובטחו לה פיצויים בתמורה לפינוי המקרקעין בשל שינוי יעודם למסחר ועסקים (סעיפים 8, 9 ו- 11 בכתב התביעה).

התובעת טוענת כי המינהל אינו זכאי להסתמך על הסכמי השכירות שנחתמו עם סבתה. לטענתה, מאחר שהמינהל הפר את חובותיו להקמת הבית ושיפוצו הרי שהוא הפר בכך את הסכם השכירות, ולכן "מושתק הוא מלהעלות טענות עפי"ו" (סעיף 10 בכתב התביעה).

בנוסף טוענת התובעת כי לאחר פרסום חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), התשנ"ט – 1998 (להלן: "חוק זכויות רכישה") ובמסגרת ה"מבצעים השונים למכירת דירות "עמידר"..." התובעת פנתה לנתבע ולבאים מכוחו מספר פעמים בבקשה לרכוש את הבית על פי התוכניות שהוצעו. לטענתה, על אף חלוף השנים בקשותיה לא נענו בשל הפינוי הצפוי של המקרקעין עקב השינוי הצפוי ביעודם אשר בגין פינוים הובטח לה שתקבל פיצוי (סעיף 13 בכתב התביעה).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ