כהן נ' משרד עו"ד: אהוד דהאן

פסק דין

תביעה נזיקית ע"ס 25,000 ₪ שהוגשה בסדר דין מהיר ועניינה דרישה לקבלת פיצוי בעקבות עיקול ברישום שבוצע בבית התובע, לטענתו בעקבות רשלנות של הנתבע אשר ייצג את הזוכים בתיק ההוצל"פ במסגרתו הוטל העיקול.

רקע עובדתי:

בין התובע לבין הזוכים מחלוקת ממושכת בעניין שיק ביטחון שניתן להבטחת חיובי שכירות נכס דירה ואשר פרע התובע מכיוון שלשיטתו הופרו תנאי הסכם השכירות ונגרם לו נזק.

הזוכים תבעו החזר כספים שנגבו מהם לטענתם שלא כדין בעקבות הצגת השיק לפירעון וזכו בתביעתם בבימ"ש שלום חיפה בתא"מ 1493-08-08 (פסק דין מיום 8.12.09). על תוצאת פסק הדין הגיש התובע ערעור (ע.א. 3128-01-10 בבימ"ש מחוזי חיפה). לאחר דיון לא פורמאלי הסכים התובע כי הערעור יימחק וביהמ"ש קבע במסגרת פסק הדין המוחק את הערעור מיום 17.5.10 כי פיקדון בסך 10,000 ₪ שהפקיד התובע במסגרת הערעור "יועבר לידי ב"כ המשיבים".

מכיוון שבינתיים התנהל תיק הוצל"פ שנפתח ביוזמת הזוכים לאחר שניתן פסק דין לזכותם בבימ"ש השלום, תיק הוצל"פ 02-07135-10-5, ומכיוון שעובר להעברת הפיקדון אל הנתבע ב"כ הזוכים, עמדה יתרת החוב בתיק ההוצל"פ ע"ס 21,024 ₪, שילם התובע ביום 7.6.10 סך של 11,158 ₪ מתוך סברה כי לאחר התשלום ולאחר העברת הסכום הנוסף של הפיקדון בסך 10,000 ₪ ודיווח על כך ללשכת ההוצל"פ, ייסגר התיק.

בתאריך 13.7.10 ערך התובע בירור בלשכת ההוצל"פ ממנו עלה כי אין רישום בלשכת ההוצל"פ על תשלום בסך 10,000 ₪ וכפועל יוצא מכך רשומה יתרת חוב לתובע, בניכוי הסכום ששולם ביום 7.6.10.

כאשר נודע לתובע מהו מצב החוב בתיק ההוצל"פ הוא שלח ב – 14.7.10 מכתב אל הנתבע ודרש ממנו "להעביר את כל הסכום בתוספת ריבית והצמדה וכו'. לתת בידי הסבר מפורט בכתב מדוע לא פעלת על פי החלטת כב' השופטת".

המכתב התקבל אצל הנתבע בתאריך 15.7.10. עם זאת בתאריך 19.7.10 הגיעו לביתו של התובע מעקלים וביצעו עיקול ברישום.

עמדת התובע:

חובה מוטלת הייתה על הנתבע, שמשרדו סמוך ללשכת ההוצל"פ, לדווח מיד בסמוך ל – 17.5.10 לתיק ההוצל"פ כי יש להפחית את סכום החוב בסכום הפיקדון אשר נקבע כי יועבר אליו, סך 10,000 ₪.

הנתבע לא עשה כן ואף ידע היטב כי סכום החוב בלשכת ההוצל"פ לא עודכן שהרי ביוני 2010 ניתנה החלטה בתיק ההוצל"פ המורה על עיכוב ההליכים בתיק. הנתבע קיבל את ההחלטה ומתוכנה יכול היה להבין כי החוב בלשכת ההוצל"פ תלוי ועומד כנגד התובע ולפעול מיד לביטולו שכן באותה עת כבר זכה בפיקדון על פי פסק הדין בביהמ"ש המחוזי. למרות זאת לא נקט הנתבע בפעולה כלשהי.

יתר על כן, אין חולק כי הנתבע קיבל ב – 15.7.10 את מכתבו של התובע ובו הוא מתריע כי עדיין לא נסגר תיק ההוצל"פ ולא נמסר דיווח כי יש להפחית סך 10,000 ₪ נוספים מסכום החוב ובכך להביא לסגירת התיק. גם במועד זה נקט הנתבע במדיניות של 'שב ואל תעשה'. אילו היה הנתבע מזדרז אפילו במועד זה לפעול כפי שחייב היה ולהביא לסגירת התיק, לא היה התובע זוכה לביקורם של מעקלים ב – 19.7.10.

העיקול ברישום שבוצע גרם לתובע עוגמת נפש רבה שכן פעולת העיקול בוצעה במעמד אמו והשכנים.

לבד מכך גרם הנתבע לתובע במחדליו לטרדה רבה שכן התובע נאלץ לעקוב באופן שיטתי אחר מצב התיק בלשכת ההוצל"פ, להגיש מספר בקשות בנסיון להביא לסגירת התיק, להגיש בקשה לביהמ"ש המחוזי בחיפה על מנת שתינתן החלטת הבהרה בקשר לפיקדון, להוסיף ולפעול בלשכת ההוצל"פ לאחר ביצוע העיקול על מנת להביא סוף סוף לסגירת התיק. זאת לבד מן ההתכתבות עם הנתבע.

על סמך הנתונים והנסיבות הנ"ל הוגשה התביעה לפיצוי והתובע מעמיד את גובה הפיצוי המגיע לשיטתו ע"ס 25,000 ₪.

עמדת הנתבע:

התובע איננו זכאי לפיצוי כלשהו. סכום הפיקדון לא התקבל אצל הנתבע בד בבד עם החלטת ביהמ"ש המחוזי בחיפה אלא בחודש יוני 2010. בסמוך לאחר קבלת הכספים דיווח הנתבע בלשכת ההוצל"פ על התקבול. נראה שבנסיבות התלויות בלשכת ההוצל"פ חל שיהוי בעדכון הסכום בלשכת ההוצל"פ. מיד עם קבלת מכתבו של התובע ביום 15.7.10 פנה הנתבע בעצמו אל לשכת ההוצל"פ ונוכח לדעת כי הסך של 10,000 ₪ זוכה על פי תאריך ערך של 17.5.10.

בנסיבות אלה אין לתלות את ביצוע העיקול ברישום במחדל זה או אחר מצד הנתבע ולא זו בלבד אלא שלא ברור כלל מדוע הגיעו מעקלים לבית התובע, אף בהנחה שלא היה מבוצע עדכון של תשלום החוב, שהרי במועד ביצוע העיקול תלויה הייתה ועומדת החלטת עיכוב הליכים שניתנה עוד ביוני 2010. גם מטעם זה אין לתלות את האשם בביצוע העיקול, בנתבע.

בפועל לא נגרם לתובע נזק ממוני כלשהו ואף אין טענה כזו ולעניין הנזק שאינו ממוני, עוגמת הנפש שלה טוען התובע, מפנה הנתבע את תשומת הלב לכך שבתאריך 26.4.10 בוצע בביתו של התובע עיקול מיטלטלין וזאת לאחר שהתובע לא שילם את סכום החוב הפסוק ושתי בקשות אשר הגיש לעיכוב ביצוע פסק הדין נדחו. אין מדובר איפה בתובע תמים שאיננו מורגל בביצוע עיקולים בביתו ובנסיבות אלה התיאור שמוסר התובע על מנת לתמוך בדרישת הפיצוי בסכום גבוה שהוא מגיש בגין עוגמת נפש, איננו אלא נופך דרמטי על מנת להעצים את תחושת העוול שנגרם כביכול לתובע. לצורך כך הוסיף והסביר כי העיקול בוצע בנוכחות האם והשכנים, נתונים שלא הוזכרו עד לשלב סיכום טענות הצדדים בביהמ"ש. מכאן שדין התביעה להידחות.