פסק דין
1.התביעה שלפני עניינה השבת כספים ששולמו ע"י התובע לנתבעת במסגרת הסכם שכירות.
2.ביום 15.12.11 או סמוך לכך, כך עפ"י כתב התביעה, שילם התובע לנתבעת על חשבון שכירות לחנות סך של 11,600 ₪. הנתבעת היתה אמורה להתאים המושכר לצרכי השוכר ועל חשבון חתימת הסכם שכירות, קיבלה את הסכום הנ"ל מהתובע. הנתבעת לא עמדה בהסכם ולא התאימה את המושכר לצרכי התובע ומשום כך בסופו של יום לא נחתם הסכם שכירות והתובע נאלץ לוותר על השכירות ועל המושכר. התובע פנה לנתבעת פעמים רבות בדרישה להשבת הסכום, לרבות מכתב דרישה מיום 11.4.13. אך, פניותיו לא נענו. התובע עתר לחייב הנתבעת בהשבת הסכום של 11,600 ₪ בתוספת הוצאות משפט, ריבית והצמדה.
3.הנתבעת טענה מנגד כי התובע פנה אליה בעקבות פרסום שנעשה בחודשים יולי אוגוסט 2011 בדבר השכרת החנות. באמצע חודש דצמבר, לאחר מספר שיחות וביקורים במקום, סיכמו הצדדים על שכירת החנות תמורת הסך של 17,000 ₪ + מע"מ לשנה + אופציה. התובע ביקש לצורך שכירת החנות כי הנתבעת תערוך מספר שינויים והתאמות במושכר, לרבות פירוק הוויטרינה הקיימת, התקנת תריס גלילה חשמלי, השלמת גלריית ברזל, פירוק המדרגות והמעקה העשויים מתכת וברזל שהיו ממוקמים בחזית החנות והתקנתם בחלקה האחורי. התובע דרש שתקופת השכירות תחל מוקדם ועל כן סוכם שהנתבעת תחל לפעול מהר והחנות תימסר לחזקת התובע ביום 5.1.12. הנתבעת הסכימה לשאת בהוצאות הכרוכות בעבודת ההתאמה עבור התובע, בכפוף לתשלום דמי השכירות. הנתבעת הכינה טיוטת הסכם שכירות על בסיס הסכמות אלה. מיד עם קבלת התשלום ועל מנת לעמוד במועדים, החלה הנתבעת בעבודות פירוק המדרגות, השלמת הגלריה והתקנת תריס גלילה חשמלי והשלימה את מכלול העבודות לכן התחייבה. במקביל לביצוע העבודות, התחייב התובע לחתום עם הערבים אך בפועל לא עשה כן ומשנאמר לו שהחנות מוכנה למסירה, התחמק בתירוצים שונים. לאחר מספר ימים התקשר הערב להסכם ומסר שהתובע חזר בו מכוונתו לשכור את החנות. הנתבעת יצרה קשר עם התובע שהתנצל והסביר שבנו שהיה אמור לנהל את החנות שינה את דעתו. הנתבעת ביקש שיבוא לראות את העבודות שבוצעו לבקשתו ויפצה אותה על ההוצאות שנגרמו לה אך התובע סירב. לאחר שבעה חודשי נתק, פנה התובע בדרישה להשבת דמי השכירות ושהתבקש לעשות התחשבנות עם ההוצאות שנגרמו לנתבעת בגין הפרת התחייבויותיו, סירב ואיים על מנהל הנתבעת. הנתבעת טענה לנזקים הביאם: רכישה והתקנת תריס גלילה חשמלי – 11,000 ₪ בתוספת מע"מ (צורפה חשבונית ומכתב מהמתקין); פירוק והזזת מדרגות – 6,000 ₪; השלמת גלריה – 5,000 ₪.
4.לאחר עיון בכתבי הטענות ושמיעת העדויות סבורה אני כי דין התביעה להידחות. ואבאר.
ראשית, התרשמתי מעדותו של נציג הנתבעת והיא מהימנה בעיני. הנציג חזר בעקביות על גרסתו לפיה הצדדים ביקשו להתקשר בהסכם שכירות והתובע דרש כי יעשו שינויים במושכר על מנת להתאימו לצרכיו וביום 15.12.11 אף נתן מקדמה לצורך כך כשמועד קבלת החזקה נקבע ליום 5.1.12. התנאי להשכרת החנות היה ביצוע השינויים וכך אמר הנציג: "הוא מוכן לשלם כך וכל לחודש, רוצה שנה אחת פלוס אופציה לשלוש שנים כל פעם שנה אחת, בתנאי שאסדר את החנות כמה שיותר מהר. התחייבתי לסדר כמה שיותר מהר. לפני שהגיע אליי אמרתי תוך 10 ימים אוכל לגמור מה שביקשת לעשות לך" (עמ' 2 שורות 5-7) הנציג טען כי אכן פעל במהירות לביצוע השינויים אותם ביקש התובע לרבות פירוק והרכבת המדרגות, השלמת הגלריה ע"י הפועלים והזמנת והתקנת תריס גלילה חשמלי שהותקן במקום ביום 26.12.11 ותמורתו שולם הסך של 11,000 בתוספת מע"מ (כך עפ"י תצהיר שהוגש מטעם המתקין והקבלה שהוצגה מטעמו). לאחר שהשלים העבודות התקשר לתובע שיגיע עם הערבים לחתום על החוזה אך זה התחמק משיחותיו ולאחר שבועיים התקשר הערב לנציג והודיע לו כי התובע חזר בו. נציג הנתבעת יצר קשר עם התובע שבישר לו שבנו התחרט. הנציג הודיע לו כי היו לא הוצאות אך התובע השיב לו כי אין מה לעשות בנו איננו מעוניין.
יש לציין כי עדות נציג הנתבעת עולה בקנה אחד עם גרסת התובע בכתב תביעתו, לפיה התובע ביקש לבצע שינויים בחנות על מנת שיתאימו לצרכיו והמקדמה ניתנה לשם כך.
מנגד עדות התובע בפניי היתה שונה מהותית וסותרת את שנאמר על ידו בכתב התביעה. התובע הכחיש כי ביקש מנציג הנתבעת לבצע שינויים וטען כי כל השינויים שנעשו היו ביוזמתו של נציג הנתבעת. במידה והדברים נכונים נשאלת השאלה מדוע שילם את המקדמה בטרם חתימת הסכם השכירות. בנוסף, טען התובע כי כבר יומיים לאחר תשלום המקדמה התקשר לנציג הנתבעת והודיע לו כי שינה את דעתו ואינו רוצה לשכור את החנות. מלבד טענה בעלמא, התובע לא הוכיח טענתו כי ביקש לבטל ההסכמות לאחר יומיים בלבד. יתרה מכך, התובע ציין כי נציג הנתבעת ענה לו בשלב זה כי הזיז את המדרגות וקנה תריס. מכאן, ניתן להסיק שחלפו יותר מיומיים מתשלום המקדמה ועד להודעה על ביטול העסקה.
זאת ועוד. בכתב התביעה טען התובע כי אי ביצוע השינויים במושכר, הם הטעם לכך שהסכם השכירות לא יצא לפועל. בעוד בעדותו בפניי טען כאמור כי השינויים לא התבקשו כלל על ידו וכי ביקש לבטל את הסכם השכירות מאחר והשכרת החנות לא התאימה לו. ותו לא. לאחר שעומת התובע בחקירתו עם האמור בכתב תביעתו, ענה בלשון רפה כי למעשה ביקר בחנות והבחין כי השינויים במושכר לא בוצעו. ברם, גם טענה זו נותרה טענה בעלמא, ללא כל ביסוס עובדתי.
5.מחומר הראיות עולה כי אכן המקדמה ששילם התובע, שימשה להתאמת המושכר לצרכיו. כך, צירף נציג הנתבעת אסמכתא המעידה כי תריס גלילה הוזמן והותקן ביום 26.12.11 ותמורתו שולם סך של 11,000 ₪ בתוספת מע"מ. בנוסף, העיד נציג הנתבעת כי פועליו העתיקו את המדרגות ממקומן והשלימו את הגלריה, אך לא הציג ראיה באשר לשווי העבודה. נציג הנתבעת אף טען כי לאחר שהתובע חזר בו התקשר בהסכם עם שוכר אחר ונאלץ להתקין את הוויטרינה והתריס מחדש, דבר שגרם לו להוצאות נוספות ומיותרות.
6.לאור האמור, סבורה אני כי התובע הוא שהפר את חוזה השכירות עם הנתבעת. בנוסף, הוכח בפניי שהסכום ששולם על ידו כמקדמה בסך של 11,600 ₪ שימש להתאמת המושכר לצרכיו. שינויים שלא עלו בקנה אחד עם דרישת השוכר ששכר את הנכס ואילץ את הנתבעת להוציא כספים נוספים. סבורה אני כי בנסיבות אלה אין מקום להורות על השבת הכספים.
7. סוף דבר - התביעה נדחית.
לפנים משורת הדין, בנסיבות העניין, אין צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.
בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.
ניתן היום, ד' כסלו תשע"ד, 07 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.
