כהן נ' חבצלת הסעות בע"מ

פסק דין

מבוא

התובעת, ילידת 1941, נפגעה בתאונת דרכים שאירעה ביום 29.10.02. בכתב התביעה פירטה התובעת שבמועד הרלוונטי עבדה כמלווה בהסעות ילדים מן החינוך המיוחד של החינוך העצמאי בבית הספר בית יעקב. במועד התאונה, נסעה ברכבה של הנתבעת. בשעה שהרכב עצר ברמזור אדום, קמה לטפל באחד הילדים. לפתע החל הרכב בנסיעה, והיא נחבטה בידיה מהחלונות האחוריים של הרכב.

הנתבעת הינה חברה להסעות בשכר. בין הצדדים נטושה מחלוקת הן בשאלת חבותה של הנתבעת לשאת בנזקי גוף שנגרמו לתובעת בתאונה, בהתאם להוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק"), והן בשאלת הנזקים עצמם.

אקדים ואציין שמצאתי שיש לקבל את טענות הנתבעת ולדחות את התביעה.

האחריות

לטענת הנתבעת, נודע לה לראשונה על טענת התובעת אודות תאונת הדרכים ביום 12.8.08, בשעה שהתובעת פנתה וביקשה פרטים, כגון: שם הנהג, מס הפוליסה, ושם חברת הביטוח. לטענת הנתבעת, עד אותו מועד לא דיווחה לה התובעת על תאונת דרכים. בשל הזמן הרב שחלף ממועד התאונה ועד הפנייה, לא היה באפשרותה של הנתבעת לבדוק את הטענות, שכן לא נמסרו לה כל נתונים.

כן טענה הנתבעת, שאין כל יריבות בינה לבין התובעת, שכן הרכב שבו אירעה התאונה לא היה רכבה, ונהג הרכב לו היה עובד שלה.

לטענת התובעת, יש לחייב את הנתבעת בנזקיה של התובעת, בהתאם לדוקטרינת הנזק הראיתי, שכן הנתבעת נמנעה מלשתף פעולה עם התובעת ולמסור לה פרטים רלוונטיים אודות נהג הרכב שבו אירעה התאונה, מספר הרכב, וכן פרטי מבטחת הרכב.

עדותה של התובעת

בתצהיר עדות ראשית שהוגש על ידי התובעת, הצהירה התובעת שלא ידוע לה שמו של נהג הרכב שבו נסעה בעת שאירעה התאונה. מיד לאחר תאונת הדרכים פנתה לטענתה לקופת חולים, שם נמצא שכתפה הימנית נשברה, וידה הימנית גובסה. בעקבות התאונה נעדרה מעבודתה במשך 90 ימים.

כן העידה שהמוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה, וכן שוועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה לה נכות רפואית.

במהלך חקירתה הנגדית, לא ידעה התובעת להשיב באיזה גן עבדה. על פי עדותה היא הגיעה למקום חנייה קבוע בגבעת שאול, בשעות קבועות ובימים קבועים, ושם הייתה עולה על ההסעה.

לשאלה האם היה רכב ההסעות רכבה של הנתבעת, השיבה שהרכב היה רכב של נהג פרטי העובד עבור הנתבעת (ראו עמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 26.5.10 שורה 32).

בתחילה השיבה התובעת שלאחר התאונה פנתה הן למעבידתה והן לנתבעת והודיעה להם על קרות התאונה. לאחר מכן השיבה שלראשונה פנתה אל הנתבעת לפני כשלוש או ארבע שנים (עמ' 3 לפרוטוקול, שורה 6). כן השיבה שפנייתה לנתבעת הייתה לאחר שהתייעצה עם חברה המטפלת בנפגעי תאונות דרכים, וכי לפני שנשלח לנתבעת מכתב על ידי עורך דין ביום 12.8.08, פנתה לנתבעת גם טלפונית.

את השיהוי בפנייתה לנתבעת הסבירה בכך שהיו לה בעיות עם המוסד לביטוח לאומי, עד שפנתה לחברת שחם וקיבלה סיוע משפטי.

העדה השיבה שלא היו עדים לתאונה, וכי גם הנהג לא שם ליבו לכך. רק מאוחר יותר הרגישה בכאבים ופנתה לטיפול.

עדותו של מנהל הנתבעת

בתצהיר עדות ראשית שהוגש על ידי מנהל הנתבעת, מר רוני לוי, הצהיר העד שלראשונה דיווחה התובעת על תאונת דרכים שאירעה לה ברכבו ביום 12.8.08. עד אותו יום לא פנתה לנתבעת, במישרין או בעקיפין.

העד פירט שהתובעת מעולם לא הייתה עובדת שכירה של הנתבעת, אף לא קיבלה ממנה שכר כלשהו. למיטב ידיעתו של המצהיר, עבדה התובעת ברשת הגנים "פתחיה", והתלוותה לילדים בהסעות שונות.