כהן ואח' נ' חברת אמישרגז ואח'

החלטה

בפני בקשה למתן צו מניעה זמני שיאסור על המשיבה לבצע כל שינוי במערכת אספקת הגז של הבניינים ברח' ארץ חפץ 113-115 בירושלים (להלן: "הבניינים").

הצדדים:

מר שלום כהן הוא דייר בבניין 114 וחבר ועד הבית בבניין. על פי עדותם של כל הצדדים מר כהן היה פעיל מאוד בנוגע לתהליך החלפת ספק הגז בבניינים.

חברת גז יגל חברה לשיווק והפצת גז (1996) בע"מ (להלן: "גז יגל") מספקת גז לבניינים משנת 2000. הגז מסופק על ידה לשלושת הבניינים יחדיו, באמצעות מערכת משותפת אחת.

החברה האמריקאית ישראלית לגז בע"מ ("אמישראגז") היא חברה המבקשת להחליף את גז יגל כספקית הגז של הבניינים.

השתלשלות ההליכים:

ביום ראשון ה- 24.10.10 הגיש מר כהן בלוויית שכן נוסף , בקשה למתן צו מניעה זמני. בבקשה נטען כי אמישראגז הודיעה ביום שישי כי בכוונתה להחליף את החיבורים למערכת הגז בבניינים, וביום ראשון בבוקר הגיעו נציגי אמישראגז לבצע את ההחלפה.

עוד באותו יום ניתן על ידי צו מניעה זמני, במעמד צד אחד, כמבוקש, וניתנה החלטה שקבעה מועדים לתגובה ולדיון וצירפה את גז יגל כמשיבה.

ביום 28.10.10 התקיים דיון בנוכחות מר כהן, נציגי גז יגל ונציגי אמישראגז. על פי בקשת גז יגל, וחרף התנגדות אמישראגז, התרתי לגז יגל להצטרף כמבקשת להליך וזאת בתוך 24 שעות.

ביום 1.11.10 התקיים דיון ובו נחקרו המצהירים מטעם המבקשים והמשיבה על תצהיריהם וניתנה לדיירי הבניינים המבקשים בכך הזדמנות נוספת, להצטרף להליך.

מספר בעלי דירות הגישו בעקבות החלטה זו בקשה להצטרף להליך ותמכו אותה בתצהירים מטעם. אמישראגז הודיעה כי היא מוותרת על זכותה לחקור את הדיירים, וזאת מבלי להודות בטענותיהם.

להשלמת התמונה אציין כי מר כהן ביקש שבקשתו למתן צו מניעה תימחק, וזאת לאחר שגז יגל נכנסה למעשה בנעליו.

סיכומי גז יגל ואמישראגז הוגשו במהלך השבוע האחרון.

המסגרת הנורמטיבית:

סעיף 17 לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה), תשמ"ט -1989 (להלן: "חוק ההסדרים") קובע כי:

" צרכן גז רשאי לרכוש גז מכל ספק גז, וספק גז לא יהיה רשאי לאכוף על צרכן גז להמשיך ולרכוש גז ממנו או באמצעותו, אם צרכן הגז הודיע על רצונו לסיים את החוזה שביניהם ותנאי החוזה בדבר החזרת ציוד ופקדון נתמלאו".

בית המשפט העליון עמד על תכליתו של סעיף זה ברע"א 2512/90 סופרגז חברה ישראלית להפצת גז בע"מ נ' תופיני סער, פ"ד מה(4), 405 , 419-420 (1991):

"סעיף 17 נותן אפשרות לכל צרכן להתגבר על העקרון בדבר חופש החוזים ולבטל בהחלטה חד צדדית את החוזה שנקשר בינו לבין ספק הגז שלו. כיוון שכך יש לברר מהו האינטרס העומד בבסיס הסעיף, אשר איזונו כנגד חופש ההתקשרות הוביל לחקיקת סעיף 17.

ביסוד סעיף 17 ישנם שני אינטרסים עיקריים המבטאים מדיניות חברתית וכלכלית ראויה ורצויה. האינטרס הראשון הוא להגן על החלש, קרי ההגנה על הצרכן שהתקשר עם חברת גז בעבר, פעמים רבות שלא מתוך בחירה חופשית, ואינו יכול לנתק את הקשר גם אם חפץ בכך.האינטרס השני הוא אינטרס חברתי כלכלי של עידוד התחרות והיוזמה במשק הגז על ידי פתיחתו לחברות גז נוספות על אלו הקיימות בנושא של עידוד התחרות במשק וכבר עמדנו על כך לעיל. משק הגז היה נשלט מזה שנים רבות על ידי מספר חברות מצומצם והוא היה ממש סגור בפני גורמים מתחרים. התברר שסגירות זו מזיקה להתפתחות הכלכלית של המדינה המשוועת להשקעות חדשות, לזרימת הון ומשאבי אנוש. המשק הישראלי זקוק היום, יותר מתמיד, למידה רבה של פתיחות כלכלית, לשם חיזוקו ושחרורו מתלות בגורמים מעכבים ומחשקים".