כהן ואח' נ' וייצמן ואח'

פסק דין

בפני תביעה לפיצוי עקב הפרת חוזה שכירות שנערך ונחתם בין התובעים והנתבעים ביום 13.10.09 לפיו הנתבעות שכרו את דירתם של התובעים לתקופה של שנה.

אין מחלוקת בין בעלי הדין שהנתבעות התקשו מתחילת הדרך לקיים את החוזה מכיוון שנקלעו לקשיים כלכליים ובשלב מסויים נפגשו הצדדים כאשר הנתבעות הצביעו על כך שהן לא מסוגלות לשלם את דמי השכירות וביקשו לבטל את החוזה.

הוסכם שעליהן להביא שוכר חדש שיכנס לנעליהן ועד אז הן אחראיות לתשלום דמי השכירות וכל יתר הוצאות הנלוות.

בסופו של דבר, התובעים טוענים שהנתבעות לא טרחו למצוא דייר ולכן התובעים ספגו נזקים.

התובעים עותרים לסכומים הבאים:

1.דמי שכירות של חודשיים ושמונה ימים – 8,806 ₪ .

2.ועד בית – 520 ₪.

3.תיקונים שונים של נזקים בדירה – 5,280 ₪.

4.הובלת רהיטים שנשארו בדירה ואחסון של אותם רהיטים – 2,000 ₪.

5.עוגמת נפש – 4,000 ₪.

בסך הכל – 20,606 ₪.

יש לציין שבפנייתם של התובעים לנתבעות בכתב ב-10.8.10 לא היתה כל דרישה לעוגמת נפש.

עמדת הנתבעות כפי שבאה לידי ביטוי בכתב הגנה וגם לדברי הנתבעת 1 שהתייצבה לדיון הייתה שאכן לא היו יכולות לעמוד בתנאי החוזה: "אמרתי להם שיש לי בעיות ושלא אוכל להמשיך לשכור את הדירה כי לא יהיה לי מאיפה לשלם.. אמרתי להם שעד שהם ימצאו שוכר חדש אני אשלם להם הכל" (עמ' 2 לפרו' ש' 28-29).

הנתבעת טוענת שלא גרמה נזקים לדירה ושמצבה מתחילת הדרך היה ירוד. כמו כן, לגבי הרהיטים הנתבעת טענה שדובר ברהיטים עם שווי ושהדייר החדש הביע רצון לקנות אותם וזו הסיבה שהם נשארו בדירה.

הנתבעת הגישה לבית המשפט תמונות של הריהוט ועל פניו מדובר על דברים שווי ערך, שולחן מעץ וששה כיסאות, בנוי מעץ וברזל ופריטים נוספים.

לאחר ששמעתי את דברי בעלי הדין ועיינתי במסמכים בתיק, החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי ולהלן הנימוקים לכך:

1.אין מחלוקת לגבי סכום של שכר הדירה שמגיע לתובעים בסך של 8,806 ₪. כמו כן, התובעים נאלצו לשלם חוב לועד הבית בסך 520 ₪.

2.כמו כן, התובעת הציגה בפניי קבלה על החלפת צילינדר בדלת הכניסה בסכום של 420 ₪.

3.לגבי יתר התיקונים אין אסמכתא לגבי הסכומים הניכרים שהתובעת טוענת שהיא שילמה. התובעת לא טרחה להזמין את הנתבעת או להודיע לה שהיא עומדת לבצע תיקונים וטוענת שנזקים נגרמו על ידי הנתבעות בזמן השכירות. לכן, התובעים לא פעלו כראוי ולא הוכיחו די לצורך ראש נזק זה.