כהן ואח' נ' דומב ואח'

פסק דין

1.בפניי תביעה ותביעה שכנגד.

התביעה, עניינה טענה להפרת הסכם למכירת רכב, מסוג סובארו שנת ייצור 1993 בסכום של 8,250 ₪ שנכרת בין הצדדים.

התובע (להלן: "אלדד"), טוען כי הנתבע (להלן: "שמעון"), הונה אותו, וגרם לאשתו לחתום על העברת הבעלות ברכב בסניף הדואר, ללא אישורו ובניגוד לעמדתו, זאת תוך ניצול קרע בין אלדד לאשתו. התנגדותו של אלדד לחתום על מסמכי העברת הבעלות, נבעה מכך שלטענתו, הובטח לו שטרם העברת הבעלות, ייבדק הרכב במוסך וכן מאחר שלדבריו, הבטיח לו שמעון לתקן את הקודן, לבדוק את ציריות הרכב וכן, להותיר את הביטוח עד תום תקופת הביטוח ולהעבירו על שמו של התובע.

התובע צרף לתביעתו, אישורי מוסך בדבר תיקונים שונים שנעשו לרכב ב-1/11/10 וכן אישור מיום 15.10.10 בדבר החלפת קודן. התובע הביא לעדות את אחיו, דוד, אשר היה מעורב במו"מ בין אלדד לשמעון וכן את אשתו, דורית.

דוד תמך בטענת אחיו, אלדד, כי דובר על בדיקת הרכב במוסך טרם העברת הבעלות.

דורית העידה כי היתה מודעת היטב לאי-רצונו של בעלה לבצע את העברת הבעלות, אולם בחרה לעשות כן, אחר שגיסה, דוד, מסר לה כי הכסף עבור הרכב שולם ומאחר שרצתה ברכב. דורית אמרה כי היתה מודעת לטענותיו של אלדד כי הרכב צריך היה לעבור בדיקת מוסך, אולם בחרה להשלים את העסקה עם שמעון.

שמעון טען כי מכר את רכבה של דודתו הקשישה הערירית על פי יפוי כח מטעמה. הוא תיאר את השתלשלות המו"מ עם אלדד. לדבריו, בבוקר בו נקבע כי תבוצע העברת הבעלות, דוד, אחיו של אלדד, הודיעו כי אשתו של אלדד, דורית, היא שתחתום על העברת הבעלות. לאחר שאסף את דורית ממקום עבודתה, ביקשה זו ממנו כי יאספו גם את אלדד, אולם במהלך הנסיעה, החלו אלדד ודורית לריב ובסופו של דבר, נותר אלדד מחוץ לסניף הדואר ואילו דורית נכנסה עם שמעון לבצע את העברת הבעלות. שמעון טען כי המחיר ששולם עבור הרכב היה נמוך ממחיר המחירון, למרות שדובר ברכב אשר נסע מרחק קצר ביותר ביחס לגילו, שכן הופחתו ממחיר המחירון, עלות הקודן שטעון היה תיקון וכן עלות חלקית של העברת הבעלות.

הרכב הועבר לבעלות אשתו של אלדד, בהסכמתה המלאה, ולטענת שמעון, דין התביעה להדחות.

2.התביעה שכנגד, עניינה טענותיהם של שמעון ושל אשתו, כי לאחר מכירת הרכב, פנה אלדד לשמעון בדרישות שונות וביקש כספים שאינם מגיעים לו לטענתו, וכשסרב לכך, איים עליו אלדד כי יפנה לאשתו ויספר לה כי שמעון מנהל מערכת יחסים עם אשתו של אלדד.

אלדד אף שלח פקס למשרדו של שמעון, בו עובדת אשתו של שמעון, התובעת שכנגד מס' 2, נירה, שם נרשמו הדברים שאיים אלדד כי יספר לאשת שמעון. עוד נטען, כי אלדד התקשר עשרות פעמים לנירה וכי בשל מעשיו של אלדד, יחסיהם של בני הזוג דומב עלו על שרטון. בשל כך, עותרים הם לפיצוי.

אלדד טען כי כל שעשה הוא לשלוח מכתב אחד ויחיד למקום עבודתו של שמעון. לדבריו, לא ידע כי אשתו של שמעון עובדת באותו מקום. דורית תמכה בטענותיו של אלדד בכל הנוגע לדברים שהיו בינה לבין שמעון.

3.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, במסמכים שהוגשו לי ושמעתי את עדויותיהם, הגעתי למסקנה כי דין שתי התביעות להדחות. אסביר מסקנתי זו, בקצרה, להלן.

4.דין תביעת התובע, אלדד, להדחות.

לא הוכח כי ההסכם בין הצדדים הופר בדרך כלשהי.

בסופו של דבר, הבעלות ברכב הועברה על שם אשת התובע ואם בפיו של אלדד טענה כלשהי באשר לכך, רשאי הוא להפנותה לאשתו ולא לשמעון. הובהר כי אלדד נכח במעמד בו הועברה הבעלות ברכב, אך בחר שלא להיכנס לסניף הדואר וצפה באשתו ובשמעון נכנסים ומבצעים את העסקה. החלטתה של אשתו של אלדד לבצע את העברת הבעלות מחייבת אף את התובע ואין הוא יכול כיום לבוא בטענה כלפי שמעון על כי העביר את הרכב לבעלות אשתו ולא לבעלותו שלו. אשתו של אלדד חתמה מרצונה החופשי על זכרון הדברים וכל מסמכי העברת הבעלות, כך עלה בבירור מעדותה, ומשכך לא ברור על בסיס אלו דברים טוען אלדד לניצולה של אשתו, אשר הותירה במהלך עדותה, רושם של אשה שקולה ובעלת יכולת הבנה טובה.

בזכרון הדברים שעליו חתומה אשתו של אלדד לא נרשם כי המכירה כפופה לבדיקת הרכב או לתשלום בגין חלפים כאלו ואחרים, ואף לא נרשם דבר ביחס לספר הרכב. כל שנרשם הוא כי הוצהר ע"י בעלת הרכב כי הרכב נקי מכל עיקול, שעבוד ונמצא במצב סביר לנסיעה וכי במידה ותהא בעיית שלדה ניתן לבטל העסקה. לא הוכח כי היתה בעיית שלדה כלשהי ולכן לא ברור כיצד זה הופרה הסכמה כלשהי בין הצדדים.

אוסיף ואומר כי אם חשוב לתובע כי שמו יופיע במסמכי הרכב, יכול הוא, ללא כל קושי, להוסיף את שמו ברישום במשרד הרישוי.

לא הוכח בפני כי התקיימה ולו עילה אחת מהעילות שנרשמו בזכרון הדברים אשר יכולות להביא לביטול העסקה בין הצדדים ולטעמי, טענותיו של אלדד צריכות להידון בביתו שלו, בינו לבין אשתו.

5.באשר לתביעה שכנגד, הרי גם זו לא הוכחה.