כהן ברק ברוך נ' רונן ששון ואח'

פסק דין

רקע

לפניי תביעה בסך של 42,107 ₪ הנוגעת לרכישת רכב על-ידי התובע ולטענות התובע כלפי מוכר הרכב וכלפי המכון לבדיקת רכבים.

התובע היה הבעלים של רכב מ.ר. 14-831-35 מסוג ניסאן טראנו, שנת ייצור 2001 (להלן: "הרכב"). הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") היה במועדים הרלוונטיים מנהל עסק הידוע בשם "ר.ש. מוטורס מימון יד שנייה". הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") הינה חברה המנהלת מכון מורשה לביצוע בדיקות רכב עבור לקוחותיה, עובר לרכישתם.

לטענת התובע הוא ניהל משא ומתן עם הנתבע לרכישת הרכב, וסוכם על מכירתו תמורת סך של 131,000 ₪, כאשר 95,000 ₪ ישולמו במזומן והיתרה בסך 36,000 ₪ תשולם על-ידי העברת רכב מסוג פולקסווגן פולו שנת ייצור 1998 שהיה בבעלות התובע לנתבע.

לטענת התובע, בתאריך 31.1.05 נלקח הרכב על-ידי התובע והנתבע לנתבעת, וזאת על-פי המלצת הנתבע, לצורך בדיקת הרכב. הרכב נבדק על-ידי הנתבעת, והבדיקה העלתה כי אין ברכב ליקוי בעל משמעות גבוהה. לטענת התובע בשיחה בעל-פה קיבל התובע הסבר כי מצב הרכב טוב מאוד, והליקויים שנמצאו בטופס הם שוליים, וכי הרכב לא עבר תאונות כלשהן. לדבריו, הבודק אף המליץ לו לרכוש את הרכב. בהתבסס על הבדיקה רכש התובע את הרכב במחיר מחירון.

בשלהי חודש 5/06 כאשר ביקש התובע למכור את הרכב לקונה פוטנציאלי, ולצורך כך נלקח הרכב לבדיקה במכון בדיקה אחר, העלתה הבדיקה כי הרכב עבר תיקוני פח בגג הרכב, וכן נמצא כי הרכב ספג מכה בחזית ועיקומים בקורות, שהינם בעלי משמעות גבוהה כהגדרת מכון הבדיקה.

ביום 26.6.06 נערכה לרכב בדיקה על-ידי השמאי, יחיאל שוהם, ובהתאם לחוות דעת, במצבו האמיתי של הרכב יש ירידת ערך של 18%, המהווים סך של 18,900 ₪. התובע טוען כי הרכב לא עבר תאונה כלשהי בעת היותו בבעלותו.

לטענת התובע, הנתבע ניהל משא ומתן בחוסר תום לב, והנתבעים לא מסרו לו מידע אמין או מדויק לגבי מצב הרכב, ואף הציגו מצג שווא כי הרכב תקין ולא עבר תאונות בעלות משמעות גבוהה. עוד טען התובע כי הנתבעים קשרו קשר ביניהם לגרום לתובע לסבור שהרכב במצב תקין וטוב, וכן התרשלו במעשיהם.

הנתבע הגיש כתב הגנה, ובמסגרתו טען כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר. הנתבע טען כי התובע רכש ממנו רכב, לקח אותו למכון בדיקה, ועל סמך ממצאי הבדיקה החליט לרכוש את הרכב. הנתבע הכחיש את טענות התובע בדבר חוסר תום לב, רשלנות או מרמה.

הנתבעת הגישה אף היא כתב הגנה, ובמסגרתו טענה כי התובע רכש את הרכב במחיר הנמוך ממחיר המחירון, וזאת נוכח מצבו של הרכב כפי שהתגלה בבדיקת הנתבעת. לטענת הנתבעת היא בדקה את הרכב באמצעות בודק מיומן, ודו"ח הבדיקה מדבר בעד עצמו. לטענתה בדו"ח הבדיקה צוינו ליקויים, לרבות בשלדת הרכב, נמצאו תיקוני פח וצבע, פגמים בצבע, פגושים פגומים ועוד. לטענתה מתוך עשר מערכות הרכב החייבות בבדיקה, רק שתי מערכות נמצאו תקינות. לטענתה נציג הנתבעת אינו ממליץ על רכישת רכב, ואינו נותן לציונים לרכב, אלא מוסר למזמין הבדיקה הסבר על הליקויים שנמצאו. לטענת הנתבעת, הרכב נרכש במחיר נמוך ממחיר המחירון, ויש להניח שזאת בשל הליקויים שנמצאו בבדיקה. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי הרכב היה ברשות התובע במשך תקופה של כשנה וחצי ובמהלכה גמע כ- 35,000 ק"מ. לטענת הנתבעת, הפגיעה בקורת רוחב קדמית התרחשה לאחר הבדיקה. לטענת הנתבעת תיקון הגג יכול להתבצע גם ממכה שנגרמה בעת העמסת הרכב, פגיעת ענף וכו', ואין בתיקון כאמור כדי ללמד על עבר תאונתי. ההפך הוא הנכון, ככל שהרכב היה עובר אירוע תאונתי עם פגיעה בגג, הדבר לא היה מסתכם בתיקוני פח וצבע, אלא בתיקון משמעותי יותר, אשר מוסכם שלא בוצע. לטענת הנתבעת אין בממצאי מכון הבדיקה הנוסף שום ממצא מהותי חדש, למעט הפגיעה הקלה בקורת הרוחב, וככל הנראה פגיעות פח נוספות. הנתבעת חלקה על דו"ח השמאי מטעם התובע.

התצהירים והעדויות

בתצהירו חזר התובע על עיקר האמור בכתב התביעה. בין היתר, טען התובע שהבודק מטעם הנתבעת מסר לו שהרכב לא עבר תאונות, ואף המליץ לו לקנות את הרכב. לטענת התובע הוא רכש את הרכב תמורת 131,000 ₪, כאשר 95,000 ₪ מתוכם במזומן והיתרה בסך 36,000 ₪ באמצעות העברת רכבו, מסוג פולקסווגן פולו לנתבע. התובע טען כי לפי חוות דעת השמאי, כתוצאה ממצבו האמיתי של הרכב ישנה ירידת ערך של 18% המהווים סך של 18,900 ₪ בהתאם לשווי הרכב.

בתצהיר משלים של התובע מסר שמכר את הרכב ביום 3.11.06 בסך של 87,000 ₪, מתחת למחיר המחירון, אשר היה 105,000 ₪. התובע צירף את ההסכם לתצהירו.

הנתבע הצהיר כי הוא שימש באותה תקופה כסוחר מכוניות. הוא רכש את הרכב ממגרש מכוניות אחר בסכום של 100,000 ₪ לערך. בטרם רכש את הרכב בדק אותו במוסך, אך לא במכון בדיקה רשמי. המוסך לא מצא שום פגם משמעותי ברכב. התובע רכש ממנו את הרכב, בעסקת "טרייד אין", כאשר סוכם שהתובע ישלם במזומן סך של 95,000 ₪, והתובע יעביר לו את הבעלות על רכב מסוג פולקסווגן פולו שנת 1998. סוכם ביניהם כי מחירו של הפולו יעמוד לצורך העסקה על 7,000 ₪, וזאת על אף שמחיר המחירון של הרכב הינו 30,000 ₪, וזאת לאור מצבו של הרכב, אשר דרש החלפת מנוע, ומצבו המכאני והחיצוני הגרוע. לטענת הנתבע, התובע רכש את הרכב בסך כולל של 102,000 ₪ (כולל הטרייד אין) כפי הרשום בחוזה. הנתבע הצהיר כי הודיע לתובע שהוא רשאי לקחת את הרכב לכל מכון בדיקה מטעמו, ולא היה לו כל מידע לגבי מצב הרכב. הנתבע הכחיש שהמליץ לתובע על מכון בדיקה ספציפי או לפנות לנתבעת. הנתבע טען כי כאשר התובע פנה אליו ואמר לו שביקש למכור את הרכב ותוצאות מכון בדיקה אחר העלו פגיעות ברכב, הציע הנתבע לתובע להגיע אליו, כדי שיבחן את הרכב, ואף יאפשר לתובע ביצוע עסקת "טרייד אין" חדשה, אך התובע סירב, ומנע ממנו אפשרות לבחון את הרכב.

מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של בוחן הרכב, מר דוד גולן (להלן: "גולן"). מר גולן העיד כי הוא משמש כבוחן רכב אצל הנתבעת מזה כעשרים שנה. ביום 31.5.05 ערך בדיקה לרכב. במסגרת הבדיקה מצא את הליקויים הבאים "לחיצות בפח, תיקוני פח וצבע, פגמים בצבע, פגושים פגומים" עוד צוינו "ליקויים במנוע, בסרן הקדמי, קפיצים, מערכת בלמים לא תקינה, פנסי איתות וחניה שבורים, מערכת העברת כוח לקויה מאוד, מערכת מחוונים לא תקינה". כל הליקויים צוינו בדו"ח הבדיקה שצורף לתצהיר. מתוך עשר מערכות רכב, רק שתיים נמצאו תקינות. גולן ציין כי אין לו או לנתבעת כל אינטרס בתוצאות הבדיקה, וכי אינו ממליץ לרוכשי רכב אם לרכוש את הרכב, אם לאו. גולן מסר כי עיין בדו"ח הבדיקה שנערך בעת שהתובע ביקש למכור את הרכב, ומרבית הליקויים שנמצאו שם זהים כמעט לחלוטין לאלה שנרשמו בדו"ח מטעמו. גולן סבר כי המכון שערך את דו"ח הבדיקה בעת המכירה שגה כאשר ציין ליקויים שהם בעלי משמעות נמוכה כבעלי משמעות גבוהה. לגבי התיקון בגג ציין גולן כי לא הבחין בכל תיקון כזה, ומשכך הוא מעריך שהפגיעה נוצרה במהלך השנה וחצי שהרכב היה בשימוש התובע. בכל מקרה, לסברתו מדובר בתיקון בעל משמעות נמוכה ולא גבוהה. משמעות הליקויים היא לפי נהלי וכללי משרד התחבורה. גולן הדגיש כי כל הליקויים שהיו ברכב בעת הבדיקה צוינו במעמד הבדיקה.

דיון

אחריות הנתבע

בנוגע לאחריותו של הנתבע, כדי לייחס לנתבע חוסר תום לב במישור החוזי או רשלנות במישור הנזיקי, על התובע להוכיח כי הנתבע ידע או לכל הפחות היה עליו לדעת על פגמים ברכב, שלא דיווח עליהם לתובע. דא עקא, אין בידי התובע כל אינדיקציה לכך. הנתבע עצמו, שהינו סוחר רכב, רכש את הרכב לצרכי מכירתו, ולא עשה בו שימוש לצרכיו. אין כל ראייה לכך שהנתבע ידע על פגם כלשהו ברכב (למעט לנושא מספר הקילומטרים הגבוה שהרכב עבר, שעולה על המספר שרשום במד הקילומטרים של הרכב, אשר דווח לתובע בחוזה). אף כאשר נשאל על כך התובע בחקירתו הנגדית, הוא התקשה להסביר את הבסיס לטענתו זו (עמ' 10, ש' 26-32). כאשר נשאל התובע האם הוא יודע שהנתבע ידע שהרכב פגום והסתיר זאת ממנו, לא השיב התובע בחיוב (עמ' 10, ש' 27). כך גם כאשר נשאל התובע אם הוא יודע על קשר כלשהו בין הנתבע לנתבעת, השיב בשלילה (עמ' 14, ש' 32).

דווקא העובדה שהנתבע הודיע לתובע מיוזמתו מבעוד מועד כי הרכב עבר מספר קילומטרים גבוה יותר מזה הרשום במד הקילומטרים, מהווה אינדיקציה לתום לבו של הנתבע, ולכך שלא ביקש להונות את התובע (עמ' 12, ש' 3-6; עמ' 27, ש' 20-21).