כהן אור מרדכי ואח' נ' בוסי ואח'

פסק דין

עניינה של תביעה זו בסכסוך עסקי שנתגלע בין התובעים לבין הנתבעים.

על רקעו של סכסוך זה, אין מחלוקת בין הצדדים.

לתובעים היה מבנה בו התנהלו בתי עסק שונים וביניהם התנהל עסק "המלוואח בית הלחם". עסק זה, התנהל בחלק מן המבנה, אשר נשכר על ידי הנתבעים מידיהם של התובעים וכך נוצר קשר ההכרות בין אלה לאלה. על רקע זה נחתמו בין הצדדים הסכמים שונים.

התובע הינו מנהל חברות ובין היתר מנהל ובעל מניות של חברת "גורמה" תעשיות בצקים ע"מ, העוסקת בייצור, שיווק והפצה של דברי מאפה וחברת כהו אור ה.מ.ט שיווק והפצה בע"מ.

התובע, טען בכתב התביעה כי ביום 3/12/03 חתם על הסכם עם הנתבעת 1 ובו התחייבה הנתבעת להעביר לתובע את כל מניותיה בחברת "גורמה" (חברה שמניותיה הוחזקו במשותף על ידי הנתבעת 1 והתובע) – וכך אכן נעשה.

עוד התחייבה הנתבעת, על פי הסכם זה, לפרוע את כל החובות וההתחייבויות שהיו לחברת "המלוואח מבית הלחם בע"מ" לכל גורם שהיה עם חברה זו בקשרי מסחר ו/או עבודה.

הנתבע 2 היה אף הוא, כך עלפי הנטען בכתב התביעה, שותף מלא ופעיל לעריכת הסכם זה, הסכים לתכנו והתחיב בעל פה למלא אותו.

מאז החתימה על ההסכם, הגיעו לידי התובע דרישות חוב, תביעות ועיקולים מגורמים שונים, להם מגיעים סכומי כסף מאת הנתבעים ו/או מאת חברת "המלאווח מבית הלחם בע"מ" בעבור התקופה אשר קדמה לחתימת ההסכם ואשר פרעונם חל על הנתבעים.

בכתב התביעה פרט התובע את החובות השונים, אשר הסתכמו לטענתו , עד למועד הגשת התביעה ב- 137,746 ₪.

התובע ציין בכתב התביעה כי חרף פניות חוזרות ונשנות אל הנתבעים בדרישה לקיים את התחייבותם, הם לא עשו כן.

בדלית ברירה ועל מנת שהמפעל לא ישותק ולא ינותק מספקיו, שילם התובע את החובות האמורים וסכום זה הוא תובע בצירוף ריבית והצמדה.

בחקירתו בבית המשפט הדגיש התובע כי לא היתה לו כל יד ורגל בעניינם של הנתבעים בחברת "המלוואח מבית הלחם" אשר תחילה לא היתה בע"מ ולאחר מכן הפכה לכזו, הגם שהנתבעים פנו אליו כל העת על מנת שייעץ להם בעניינה. הקשר העסקי היחיד שלו עם הנתבעים, היה באשר לחברת "גורמה".

המשך חקירתו של התובע בבית המשפט התרכזה בעיקר בשאלות האם שילם לעבדים והכיצד עשה זאת.

עד מטעמו של התובע היה בנימין משה צבי שהינו גזבר של העדה החרדית ואישר כי העביר לידי התובע מכתב הממוען אליו ואשר כותרתו: "רותי ויצחק בוסי – המלוואח מבית הלחם בע"מ" (ת/1) העולה ממסמך זה כי בשנת 2003 צברו הנתבעים חובות לעדה החרדית בשל שירותי כשרות, גם בשל המחאות שלא כובדו וכי פניות אל הנתבעים בענין זה לא הועילו. עוד נאמר במכתב, כי נאמר לתובע מספר רב של פעמים כי אם חוב זה לא יוסדר על ידו , יופסק מתן שירותי הכשרות לעסק ואכן התובע העביר אל בד"צ העדה החרדית סך של 41,000 ₪ ועל כן, תמורת תשלום זה, הועברו אל התובע ההמחאות המקוריות של הנתבעים. כמו כן צורפו למסמך זה הקבלות עבור התשלומים הנזכרים.

למכתב זה קדמו שני מכתבים קודמים בנושאים אלה ואף הם הוגשו לביהמ"ש (ת/2-ת/3). אף ההמחאות בהן מדובר הוגשו (ת/4) והעד הבהיר כי הגם שהן נושאות תאריכים של שנת 2004, הן מתייחסות לחוב של שנת 2003. מאחר שהוחלט להתחשב בנתבעים ניתנה להם פריסת החוב והם העבירו אליו המחאות דחויות לשנת 2004.

העד נשאל באשר להכשר הספציפי של העדה החרדית וציין כי מפעל זה בחר בהכשר כזה ועוד ציין כי לכל מפעל יש מחקר משלו כמה הכשר כזה שווה בעבורו וככל הנראה, הבעלים של המפעל סברו כי כדאי להם לשלם בעבור הכשר ספציפי זה.

העד ציין כי לא הביא עימו לבית המשפט את כל ספרי החשבונות, אך עמד על דעתו באשר לתכנו של המכתב האמור.

יעקב גולן, מנהל חברת פוליטיב, אף הוא העיד מטעמו של התובע. בתצהירו שהוגש ציין כי בחודשים יולי ואוגוסט 2003 סיפק לנתבעים סחורה, אך למרות דרישות חוזרות ונשנות שלו, הנתבעים לא שילמו לו את המגיע לו עבור סחורה זו. מאוחר יותר פנה אל התובע והתנה את המשך הספקת הסחורה, בכך שהוא ישלם את המגיע לו עבור שתי החשבוניות שהעביר אל הנתבעים וכך נעשה. התובע הוא ששילם בעבור שתי חשבוניות אלה. העד צרף לתצהירו שתי חשבוניות בסכום כולל של 7,709 ₪.

בביהמ"ש חזר העד על גרסתו זו, אך לא ידע לציין את המועד בו שילם לו התובע. הוא עמד על כך כי התובע שילם לו בהמחאה וכי הוא נתן לו קבלה בתמורתה.