פסק דין
תביעה כספית בסדר דין מהיר לתשלום סך של 24,820 ₪ בגין יתרת תמורת שירותי הובלה שביצעה התובעת, לטענתה, לפי הזמנת הנתבעת.
התביעה החלה דרכה כתביעה בסדר דין מקוצר ביום 11.10.12, והועברה לבית משפט זה ביום 16.12.12 בהתאם להחלטת כב' הרשם נדים מורני אשר קיבל את הבקשה למחיקת כותרת התביעה, לאור הסכמת התובעת, והורה על העברת הדיון בתביעה לפסים רגילים בסדר דין מהיר.
הצדדים הסמיכוני ליתן בתיק זה פסק דין על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"), על יסוד החומר שבתיק והעדויות, כפי שנשמעו בבית המשפט. המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בחיובים בחשבונית מס מס' 22089 בגין חודש דצמבר 2011 ע"ס של 63,619.82 ₪ כולל מע"מ (להלן: "החשבונית נשוא התביעה"), כאשר אין מחלוקת לגבי החיובים בחשבונית מס מס' 22088 בגין חודש נובמבר 2011. ב"כ הצדדים הסכימו בישיבה מיום 21.4.13 כי הסך הכולל של שתי החשבוניות לעיל בגין החודשים נובמבר ודצמבר 2011 יחד, הינו 75,107 ₪ כולל מע"מ, כאשר שולם בסה"כ עבור החודשים נובמבר ודצמבר 2011, סך של 51,037 ₪, ולכן יתרת התשלום לפי שיטת התובעת היא 24,070 ₪.
התובעת טוענת כי על אף שביצעה בהתאם להזמנת הנתבעת ולשביעות רצונה, שירותי הובלות במשאיות בהיקף נרחב במועדים שונים בחודשים נובמבר-דצמבר 2011, בהתאם לחשבוניות המס 22089-22088, לשטרי מטען להובלה בשכר לתעודות משלוח ולכרטסת הנהלת חשבונות, הרי שהנתבעת נותרה חייבת לה בגין העבודות סך של 24,071 ₪ קרן ליום 31.6.12, אשר טרם שולם חרף פניות חוזרות ונשנות מצד התובעת ובא-כוחה, לרבות התראה טרם נקיטת הליכים משפטיים שנשלחה לנתבעת ביום 4.9.12.
בתצהיר העדות הראשית של מנהל התובעת ובעליה נטען כי עלות יום עבודה לכל משאית שסוכמה מראש, הינה 2,500 ₪, ללא שום קשר לכמות הסבבים המבוצעת כל משאית. בנוגע לחיובים עבור המתנת המשאיות בסך של 1,500 ₪ לחיוב, נטען כי לאחר המתנה של יום שלם של משאיות התובעת באתר העבודה של הנתבעת במרר, חזרו המשאיות ריקות, ולכן חויבה הנתבעת בסכום נמוך מן המוסכם והמקובל.
אשר על כן, טוענת התובעת כי הנתבעת חייבת לשלם לה סך של 24,820 ₪ (כולל ריבית והצמדה נכון ליום הגשת התביעה, 11.10.12) מכח דיני החוזים, בצירוף הוצאות ושכר טרחת עו"ד.
הנתבעת טוענת בתצהיר עדותה הראשית כי הצדדים התקשרו בהסכם לביצוע הובלות של אבן מאתרים שונים, בהתאם לשני מסלולי חיוב: האחד- לפי הסכם עבודה, על בסיס של כמות X מחיר, בנוגע להובלות מאתרים רחוקים; והשני- לפי סיכום בעל-פה, בהתאם לסך של 250 ₪ לסבב, בכל הנוגע להובלות שבין אתר של-טל למספנות (מרחק של כקילומטר אחד בלבד מיעד הפריקה), כאשר תמורת 10 סבבים, תשלם הנתבעת לתובעת סך של 2,500 ₪.
לטענת הנתבעת, החשבונית נשוא התביעה הוצאה באופן חד צדדי על ידי התובעת, בניגוד למוסכם, וללא הסכמת הנתבעת אשר פנתה פעמים רבות לתובעת (גם בכתב בימים 10.1.12 ו- 30.7.12) בבקשה לבדוק את החשבונית שהוצאה בהתאם לשלושה סוגי חיובים: כמות X מחיר; "המתנה"- בטענה שמשאיות התובעת לא הועמסו ונדרשו להמתין; ו- "יום עבודה"- חיוב בסך של 2,500 ₪ בגין ההובלות מאתר של-טל למספנות שלא נמשכו יום עבודה מלא.
הנתבעת טענה כי אף על פי שמשאיות התובעת שביצעו הובלות בין אתר של-טל למספנות, לא ביצעו 10 סבבים כמוסכם, נדרשה הנתבעת לשלם סך של 2,500 ₪ לכל משאית, היינו: שכר בגין יום עבודה מלא, סכום שלא ברור כיצד הגיעה אליו התובעת, שכן בהתאם לחשבונית נשוא התביעה, בימים שהחיוב בגינם היה בהתאם להסכם, היינו: מחיר X כמות, השכר של המשאית באותו היום היה פחות מ- 2,000 ₪. הנתבעת הוסיפה וטענה כי מטבלה, נ-2, שצירפה לתצהיר עדותה הראשית, עולה כי כמעט בכל יום ועבור כל משאית ישנם הפרשים לטובת הנתבעת, המגיעים לסך כולל של 26,500 ₪. הנתבעת מפנה כדוגמא ליום 1.12.2011 בו חוייבה הנתבעת גם עבור הובלה מתפן וגם עבור יום עבודה שלם במסוף של-טל.
עוד טענה הנתבעת כי בחשבונית נשוא התביעה ישנן 6 דרישות לתשלום סך של 1,500 ₪ למשאית ליום עבור "המתנה" של משאיות באתרי הכרייה להעמסת אבן שבסופו של יום לא הועמסה, והמשאיות שבו ריקות. לטענת הנתבעת, סוכם בין הצדדים כי לא יידרש תשלום עבור ימי "המתנה", שכן לעיתים הייתה התובעת מפסיקה את ההובלות לצורך ביצוע עבודות עבור משרד הביטחון, ובמקרים אחרים, אבן שהובלה למספנות והייתה מיועדת להעמסה על דוברה, לא הועמסה, ובכך נגרם לנתבעת נזק כבד שכן נדרשה לשלם לבעלי הדוברה עבור יום עבודה של הדוברה שעלותו מוערכת בסך של כ- 50,000 ₪ ליום, עלות גבוהה לאין ערוך מעלות ההמתנה של המשאיות.
אשר על כן, טוענת הנתבעת כי הסך ששילמה לתובעת של 51,037 ₪ משקף לדעתה את מלוא חיוביה כלפי התובעת. לפיכך, נטען כי יש לדחות התביעה ולחייב התובעת בהוצאות ובשכר טרחת עו"ד.
בישיבת קדם המשפט המורחב, בנוכחות בעלי הדין, שהתקיימה בפניי ביום 21.4.13, העידו בפניי באופן בלתי אמצעי מנהל התובעת, יהודה בוכניק, ומנהל העבודה מטעם הנתבעת, אורי אלבז. מנהל התובעת העיד כי הצעת המחיר למתן שירותי ההובלה, ניתנה לאביו של אלבז, יוסי. מנהל התובעת טען בעדותו כי הובלת אבן אינה הובלה רגילה, ולכן "כאשר יש הובלת אבן, שהיא לכאורה 5 או 4 ק"מ סך הכל, לא מקובל לעשות הובלה פר הובלה" (פרו', עמ' 1, ש' 17-15). מנהל התובעת אף העיד בנוגע ל- "אירוע אחד קיצוני" בו אלבז סרב לשחרר משאיות שנשלחו לכיוון מרר, המתינו החל משעה 6:30 ועד לשעה 18:00, ולא הועמסו. כן הכחיש מנהל התובעת את טענת הנתבעת שדוברה שלה לא הועמסה בשל משאיות התובעת.
מנהל העבודה מטעם הנתבעת, אלבז, העיד כי מנהל התובעת התחייב להעמיד כל יום בין 5 ל- 6 משאיות באופן רציף, בהתאם לתיאום שיבצע יום קודם לכן עם סדרן התובעת על מנת לוודא שיש לנתבעת מספיק אבן להעמסה. אלבז אישר כי הישיבה בעניין תנאי ההתקשרות הייתה עם אביו, יוסי, אך טען כי הסיכום הועבר אליו כי "מבחינה מהותית התנאים חייבים לעבור אלי כי אני צריך מבחינת עלויות הפרויקט ומבחינת התכנון, אני חייב לדעת כמה משאיות אני מקבל וכמה סבבים אני עושה" (פרו', עמ' 2, ש' 19-17). אלבז הוסיף כי קשר העבודה היומיומי התנהל מול מנהל העבודה של התובעת, שלמה, ולא מול מנהל התובעת, מלבד מקרים מסוימים.
לדברי אלבז, "היו ימים שממש באמצע היום נעלמו לי המשאיות כי הייתה קריאה ממשרד הביטחון והוא לקח את המשאיות לצורך העבודה שם. כלומר אני נפגעתי. היה סיכום בע"פ עם שלמה שהוא לא תובע ואנו מתקזזים על אותו יום שבו באמת עמדו המשאיות אצלנו." (פר', עמ' 2, ש' 14-12).
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים על צרופותיהם, ובכל החומר שצורף לתיק על ידי ב"כ הצדדים, לרבות התצהירים מטעם הצדדים ונספחיהם, וכן לאחר ששמעתי את עדויותיהם הבלתי אמצעיות של מנהל התובעת, יהודה בוכניק, ומר אורי אלבז מטעם הנתבעת, וכן נתתי דעתו להארות והערות ב"כ הצדדים במהלך הדיון , ולאור הסמכות שניתנה לי ליתן פסק דין על דרך הפשרה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 15,000 ₪ כולל מע"מ. לסכום זה תתווסף אגרת פתיחת ההליך בסך של 365 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪.
הסכום שנפסק ישולם תוך 30 יום מהיום אחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
לאור המתווה הדיוני ניתן פטור מתשלום יתרת האגרה.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.
