י. שומרוני חב' להשקעות ובניה בע"מ נ' הכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ ואח'

פסק - דין

מבוא;

חיוב מבטחת בתשלום תגמולי ביטוח בגין מקרה ביטוח בו נגנב רכב בבעלות התובעת ואשר בגינו דחתה המבטחת את דרישת המבוטחת לתשלום תגמולי ביטוח; על כך נסבה התביעה שבפנינו.

רקע ;

התובעת – י. שומרוני חברה להשקעות ובניה בע"מ, הינה חברה בע"מ (להלן: "התובעת/ המבוטחת"), אשר ביטחה אצל הנתבעת הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת 1/ המבטחת") כלי רכב רבים שבבעלותה ובין היתר רכב מסוג טיוטה היילקס מודל 2001 (להלן: "הרכב") באמצעות סוכנות הביטוח "צמדים סוכנות לביטוח בע"מ" (להלן: "סוכנות הביטוח") (הנתבעת 1- 2 ייקראו להלן: "הנתבעות").

מהעדויות וחומר הראיות שהוצג, בית המשפט למד, כי לתובעת מספר כלי רכב בבעלותה אשר בוטחו באמצעות סוכנות הביטוח, אצל המבטחת בין היתר הרכב נשוא כתב התביעה, ובגין הרכב הנפיקה המבטחת שתי פוליסות האחת מיום 16.11.2005 ועד ליום 31.01.06 והשנייה מיום 01.02.2006 ועד יום 31.01.2007.

על פי הנטען, לפי דרישת המבטחת בפוליסה וברשימה ברכב הותקנו כל אמצעי המיגון שנתבקשו על ידי המבטחת.

הרכב נגנב ביום 28.12.2006 וכל ניסיונות חברת האיתורן לאיתור הרכב לא הצליחו, בגין גניבת הרכב הוגשה באותו יום תלונה למשטרה והאישור בדבר הגשת התלונה הוגש כנספח ד' לתצהיר (מוצג ת/1) מטעם מנהל התובעת (להלן: "עד התביעה מס' 1").

מטעם התביעה העידו מר אלי שומרוני שאת עדותו הראשית הוגשה בתצהיר וסומנה (ת/1), ואילו מטעם ההגנה העידו קצין הביטחון של חב' איתורן מר מדעי אבי שאת עדותו הראשית סומנה (נ/1) ו- מר דוד לוכסמבורג סוכן הביטוח.

גדרי המחלוקת ;

בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בשאלה האם עמדה התובעת בדרישת אמצעי המיגון שקבעה המבטחת אם לא.

אקדים ואציין, כי שקלתי את טענותיהם הרבות והמפורטות של הצדדים, בחנתי את חומר הראיות שבא בפניי והגעתי למסקנה שדין התביעה להתקבל.

כמורה דרך הצבתי בפני את קביעותיה של כבוד השופטת עדנה ארבל בע"א 1064/03 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוחה רחל שחר פיאמנטה ז"ל, תק-על 2006(1), 1806 , 1811 (2006) (להלן: "פרשת פיאמנטה") שם נקבע: "חוק חוזה הביטוח בא להסדיר את מערכת היחסים החוזית שבין מבטח למבוטח. מספר מאפיינים מייחדים מערכת יחסים זו. המאפיין הראשון עניינו בפערי הכוחות העמוקים בין המבטח, שהינו גוף מקצועי רב ניסיון ובעל איתנות פיננסית, לבין המבוטח נעדר המומחיות המקצועית בתחום הביטוח, אשר נקשר בחייו או בשנות קיומו (היה ומדובר במבוטח שהינו תאגיד או גוף אחר) בחוזי ביטוח ספורים לכל היותר. פער זה עובר כחוט השני ונותן אותותיו במאפיינים נוספים של חוזה הביטוח - היותו של נשוא החוזה מימכר מופשט, ערטילאי, שטיבו המדויק אינו נהיר בהכרח למבוטח אלא עד לאחר קרות מקרה הביטוח; העובדה שעל פי רוב חוזה הביטוח הינו חוזה אחיד שתוכנו מוכתב על ידי המבטח בעוד שלמבוטח אין אפשרות של ממש להשפיע על תוכן זה; מורכבותו של חוזה הביטוח והשימוש שנעשה במסגרתו במינוחים מקצועיים ובניסוחים שפשרם לא חוור עבור מי שאינו אוחז בכישורים ובניסיון המקצועיים המתאימים. על אלה מתווספים מאפיינים נוספים של חוזה הביטוח: ההכרה בביטוח כמוצר חיוני בחברה המודרנית, שלא אחת נדרשת עריכתו כעניין שבחובה לצורך קבלת שירותים אחרים; העובדה כי רבים מחוזי הביטוח נכרתים באמצעות גורם שלישי שמעורבותו בהליך כריתת החוזה עשויה לתרום עוד יותר לאי הבהירות האופפת את תנאי החוזה; ושונותה של דרך כריתתו של חוזה הביטוח מדרך כריתתם של חוזים ברגיל, בכך שלרוב אין חוזה הביטוח על כל סייגיו ותניותיו מוצג לעיונו של המבוטח עובר לכריתת החוזה. הצעת הביטוח המוצגת למבוטח הינה מצומצמת יותר, וכך קורה שבמקרים לא מעטים למד המבוטח על תכנו המלא של החוזה רק לאחר קרות מקרה הביטוח (ראו גם: ד' שוורץ, ר' שלינגר "פרשנות חוזה הביטוח: פרשנות נגד המנסח ומבחן הציפיות הסבירות של המבוטח" קרית המשפט ג' (תשס"ג) 345, 346 - 349. להלן: שוורץ ושלינגר - פרשנות חוזה הביטוח; י' אליאס "החלתן של חובות מן המשפט הציבורי על חברות ביטוח הפרקליט מה (2001) 315, 316 - 327. להלן: אליאס - החלת חובות מן המשפט הציבורי). כל אלה כולם מביאים לידי כך שאין כל ודאות לכך שהמבוטח מודע להוראות חוזה הביטוח ומבינן עד תומן. כל אלה כולם מכוננים את אי-השוויון הטבוע במערכת היחסים שבין המבוטח למבטח. אי השיוויון האינהרנטי לקשר החוזי הביטוחי הוא העומד ביסוד תכליתו הצרכנית של החוק, תכלית של הגנה על ציבור המבוטחים מפני כוחו העודף - הכלכלי והמקצועי - של המבטח (ראו גם: ע"א 391/89 וייסנר נ' אריה חברה לביטוח, פ"ד מז(1) 837, 855; בג"צ 7721/96 איגוד שמאי ביטוח בישראל נ' המפקחת על הביטוח, פ"ד נה(3) 625, 648; בג"צ 5064/03 לשכת סוכני ביטוח בישראל נ' המפקח על הביטוח, פ"ד נח(3) 217, 226 - 227). התכלית הצרכנית של הגנה על ציבור המבוטחים היא המעצבת את מגמתו הכללית של החוק, מגמה של הרחבת החובות המוטלות על שכמו של המבטח וצמצום החובות המוטלות על המבוטח (ההדגשות לא במקור ח.י).

וכן, המבטח מחויב בגילוי מלא של פרטי הביטוח על מנת לאפשר למבוטח לקבל החלטה מושכלת האם להיקשר בחוזה הביטוח ולמנוע מצב בו ציפיותיו מחוזה הביטוח אין להן דבר עם מה שמעניק החוזה בפועל (שוורץ ושלינגר - פרשנות חוזה הביטוח, בעמ' 373 - 375). חובת הגילוי של המבטח הוכרה זה מכבר ככוללת גם את החובה לוודא כי המבוטח מודע לתנאי חוזה הביטוח, לרבות להחרגות לכיסוי הביטוחי, שאחרת לא יוכל המבטח להסתמך על החרגות אלה (ע"א 4819/92 הנ"ל; שוורץ ושלינגר - חובות גילוי ופרשנות, בעמ' 353; ש' נתניהו "חובת תום הלב של המבטח ומבחן הצפיה" הפרקליט מה (2000) 14, 27; אליאס, בעמ' 111-113). חובה זו משתלבת באופיו הצרכני של החוק והיא באה להתמודד עם המורכבות של עסקת הביטוח ועם נקודות התורפה שלה עבור המבוטח, הנובעות ממאפייניה, שפורטו לעיל. מבטח המבקש לסייג את חבותו צריך לעשות כן מפורשות ולהביא את הסייגים לכיסוי הביטוחי לידיעת המבוטח, שאם לאו לא יוכל לטעון לחלות סייג לכיסוי הביטוחי (שם, פרשת פיאמנטה).

כאמור לעיל, טענתן העיקרית של הנתבעות הינה שהרכב נשוא התביעה לא עמד בתנאי המיגון כמפורט בפוליסה והתובעת נמנעה מלפעול להתקנת אמצעי המיגון הנדרשים חרף פניות חוזרות מצד הנתבעות בנסיבות בהן אין לתובעת להלין אלא על עצמה לבדה.

לשיטתן, המידע בגין הדרישה לשיפור המיגון הועברה לתובעת ב- 2 דרכים שונות : ראשית במכתב מיום 02/01/06 אשר צורף כנספח ג' לתצהירו של מר דוד לוקסמבורג שבו פורטו מספר כלי רכב מכלל צי הרכבים של התובעת אשר נדרש לבצע בהם שיפור מיגון ובין היתר הרכב נשוא התביעה.

והדרך השנייה הדגשה בפוליסת הביטוח המחודשת שבה נכתב כדלקמן : "לתשומת לבך – שינויים ברמות המיגון שחלו לעומת המיגון שנה קודמת".

לא שוכנעתי, כי יש במכתב הנטען מיום 02/01/06 כדי להועיל להגנת הנתבעות, שכן לא הוכח שהמבוטח קיבל את המכתב הנטען ומכל מקום, גם אם הייתי קובע שהמבוטח קיבל את המכתב ,משהנתבעת הנפיקה פוליסה חדשה בכך היא יצרה מצג בפני המבוטח שיש לו כיסוי ביטוחי חרף השינויים. במילים אחרות אילו הדרישה לשיפור המיגון היתה חשובה למבטחת כפי שהיא טוענת לאחר קרות האירוע, נשאלת השאלה מדוע הנפיקה אם כך תעודת ביטוח בטרם וידאה התקנתם של השיפורים ואף יותר מכך הגדילה לעשות בציינה באותו מכתב נטען : "את ההתקנות יש לבצע מידית ולא יאוחר מ- 28/02/2006" כלומר הציבה למבוטח פרק זמן של כמעט חודשיים לעשות כן.

ואילו באשר להדגשה הנטענת בפוליסה, אני בדעה שגם דרך זו אינה מעלה או מורידה בעניין. דעתי הינה, שפוליסת הביטוח לאחר הנפקתה הינה הסכם מחייב לכל דבר ועניין, ואין המבטחת רשאית לשנות תנאי מתנאיו של הסכם זה באופן חד צדדי, בדיוק כמו שהיא לא זכאית לשנות את גובה הפרמיה לאחר הנפקת הפוליסה.

יתר על כן, לא שוכנעתי, כי המבטחת הביאה לידיעת המבוטח השינויים שחלו בפוליסה והסתפקה בהדגשת הנושא בפוליסה. תמוהה בעיני שיטת העבודה שהנהיגה המבטחת לפיה, היא גובה דמי ביטוח, מנפיקה פוליסה בהתאם ומציינת בתוך הפוליסה תנאים והדגשים מבלי לטרוח ולהביא תנאים והדגשים אלו לידיעת המבוטח תוך הסתמכות לא מבוססת שהמבוטח יפעל בהתאם לתנאי הפוליסה החדשים.