פסק דין
בפני תובענה כספית על סך של 91,025.30 ₪ שעניינה תמורתה של סחורה, אשר לטענת התובעת, סיפקה לבית הקפה שהופעל על ידי נתבעת 1.
התובעת, י. שבי שיווק מזון בע"מ, היא חברה אשר עיסוקה במסחר. בשנת 2006 מוזגה י. שבי עם חברה נוספת בשם שבי שיווק קפואים בע"מ על זכויותיה וחובותיה (להלן- התובעת).
נתבעת 1, היא חברה אשר הפעילה במועדים הרלוונטיים בית קפה בשם "אפרופו", בקניון רמת אביב (להלן – בית הקפה).
נתבע מס' 6, מר שלמה נרקיס, הוא מבעלי ומנהלי בית הקפה (להלן – שלי נרקיס).
נתבע 8, פונס אברהם, רו"ח, שימש במועדים הרלוונטיים כנאמן של הנתבעת.
במשך שנים סיפקה התובעת מוצרים לבית הקפה.
לנתבעת מונה נאמן אשר ניהל את חשבון הבנק שלה והיה אחראי על תשלום לספקים. במועדים הרלוונטיים לתובענה, היה זה נתבע 8 (להלן – הנאמן). הנאמן העביר לתובעת שישה שיקים על כולל של 26,964 ₪ (נספח ב' לתצהיר מנהלת התובעת) כתשלום עבור סחורה. השיקים לא כובדו, שכן הנאמן הוציא לגביהם הודעת ביטול לבנק.
על פי גרסת התובעת, פנתה באמצעות מנהלה לנאמן והביעה תרעומת על ביטול השיקים. הנאמן הסביר, כי קיבל משלי נרקיס הוראה לבטל את כל השיקים אשר מסר לתובעת ולהימנע מתשלום כלשהו לספקי בית הקפה, וכי נרקיס, שהיה באותה תקופה במאסר, עתיד להשתחרר ולהסדיר את התשלום לכל הספקים.
מנהל התובעת הצהיר, כי התכוון להפסיק לספק סחורה לבית הקפה עד להסדרת החוב כלפי התובעת, אולם הנאמן ושלי נרקיס הפצירו בו שלא יפסיק ואף התחייבו, כי תשולם לתובעת מלוא תמורת הסחורה שתסופק. לטענת מנהל התובעת, ניתנה לו התחייבות אישית של הנאמן וכן התחייבות אישית של שלי נרקיס, כי הכספים ישולמו. נוכח התחייבות זו המשיכה התובעת לספק סחורה לבית הקפה.
עוד טוענת התובעת, כי נערך בינה לבין שלי נרקיס (באמצעות אשתו) הסדר, על פיו תקבל הנתבעת הנחה בסך של 18,787 ₪ מחובה לתובעת ואת היתרה תשלם הנתבעת ב- 8 תשלומים חודשיים שווים. התובעת זיכתה את חשבונה של הנתבעת בסכום האמור, אך זמן קצר לאחר מכן, הודיע לה שלי נרקיס, כי הוא חוזר בו מההסכמה וכי בכוונתו לשלם לה רק את תמורת השיקים. נוכח הודעה זו, הפסיקה התובעת לספק סחורה לבית הקפה, כאשר חובה של הנתבעת לתובעת במועד זה עמד על סך של 64,268 ₪ ולשבי שיווק קפואים בע"מ על סך של 6,629 ₪.
לאחר ששלי נרקיס הודיע לתובעת, כי גם את תמורת השיקים אין בכוונתו לשלם לה ומאחר שחובה לא שולם לה, הגישה התובעת את השיקים שמסר לה הנאמן לביצוע. בית המשפט דחה את תביעתה השטרית של התובעת נגד הנאמן מהנימוק, שאין לחייבו באופן אישי בגין חתימתו על השיקים כנאמן של הנתבעת.
לטענת התובעת, שלי נרקיס וגם הנאמן התחייבו כלפיה באופן אישי להסדיר את חובה של הנתבעת.
על פי טענת הנתבעים, התובעת הפיקה לנתבעת חשבוניות פיקטיביות. לטענתה, חלק ניכר מהחשבוניות אינו חתום על ידי מי מנציגי בית הקפה ועובדי הנתבעת. כל חשבונית שלא נחתמה על ידי נציג הנתבעת היא חשבונית שלא סופקה בגינה הסחורה המפורטת בה. בין הנתבעת לבין התובעת היה נוהל לפיו בכל פעם שהתובעת סיפקה מוצרים לבית הקפה, היא דאגה לקבל אישור שהמוצרים התקבלו על ידי חתימה של נציג הנתבעת על גבי החשבונית. לטענת הנתבעים, החשבוניות הפיקטיביות הן הסיבה שבגינה סירבו לשלם את החשבוניות נשוא התובענה.
עוד טוענים הנתבעים, כי שלי נרקיס והנאמן לא התחייבו לשלם באופן אישי את חובותיה של הנתבעת כלפי התובעת.
דיון
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, ובתצהירים ולאחר ששמעתי את החקירות ושקלתי את טענות הצדדים, שוכנעתי, כי דין התובענה להידחות.
"המוציא מחברו עליו הראיה" הוא כלל בסיסי בדיון האזרחי, לפיו, על התובע בתביעה אזרחית חל גם נטל השכנוע וגם נטל הבאת הראיות. על התובע, שנטל ההוכחה מוטל עליו, להוכיח את תביעתו מעבר למאזן ההסתברות. התובע הוא הנושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת התובענה (י' קדמי, על הראיות, חלק רביעי (2009), עמ' 1508).
על התובעת להוכיח את סכום התביעה כיתר מרכיביה העובדתיים של עילת התובענה. על מנת ללכת בדרך המלך להוכחת טענותיה הכספיות, היה על התובעת להגיש תצהיר מטעם רוה"ח של החברה או לכל הפחות תצהיר מטעם מנהלת החשבונות של החברה אשר יתמוך בטענותיה או חוות דעת מקצועית אחרת. בשלב ראשון, היה על התובעת להוכיח, כי לנתבעת חוב כלפיה ואת גובהו של אותו חוב. התובעת לא עמדה בחובה זו.
על פי טענת התובעת, ביום 31.10.2005 עמד חובה של הנתבעת כלפיה על סך של 64,268 ₪ וכלפי י. שבי קפואים בע"מ על סך של 6,629 ₪, נכון ליום 31.08.2005 (נספים ד' ו-ה' לתצהיר מנהל התובעת) וכי היא זכאית לסכומים אלה. להוכחת טענתה הגישה התובעת את כרטסת הנהלת החשבונות של הנתבעת אצל התובעת ואצל שבי קפואים. התובעת גם הגישה את כרטסת הנהלת החשבונות של הנתבעת לפיה, קיים חוב כלפי התובעת על סך של 46,630 ₪ נכון ליום 28.09.2005 (נספח יג' לתצהיר מנהל התובעת). כאמור, התובעת לא הגישה תצהיר או חוות דעת של רו"ח, או תצהיר מטעם מנהלת החשבונות, אשר יתמכו בכרטסת הנהלת החשבונות שלה.