י.ע. נ' מדינת ישראל

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטים: א' אברהם – נשיא; ז' בוסתן; נ' בכור), בעפ"ג 2215-05-17, מיום 16.07.2017. בגדרו, נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום ברחובות (כב' השופט מ' מזרחי – סג"נ), בת"פ 32594-02-16; בת"פ 23150-06-16; ובת"פ 42248-07-16, מיום 29.03.2017.

רקע והליכים קודמים

2. נגד המבקש הוגשו שלושה כתבי אישום לבית משפט השלום ברחובות, אשר אוחדו לצורך הדיון. לפי העובדות המתוארות בכתב האישום הראשון (ת"פ 32594-02-16), בשנת 2015, הזדהה המבקש בפני יחזקאל חסאווי (להלן: המתלונן 1) כשוטר, וקיבל לידיו סכום כסף וכרטיס אשראי (המסתיים בספרות 6199)  בכדי שירכוש עבורו מוצרים שונים, שאכן נרכשו. בין המועדים 20.12.2015-07.12.2017, ביצע המבקש 43 רכישות בסך 48,864 ₪, באמצעות כרטיס האשראי של המתלונן 1, שלא כדין, וקיבל את המוצרים במרמה (להלן: אירוע מרמה ראשון). עוד נטען, כי בין המועדים 13.12.2015-08.12.2015, ביצע המבקש רכישות, שלא כדין, בכרטיס אשראי של אור כהן (המסתיים בספרות 0142), בשווי 8,390 ₪ (להלן: אירוע מרמה שני).

           לפי העובדות המתוארות בכתב האישום השני (ת"פ 23150-06-16), בין המועדים 07.06.2016-05.05.2016, הפר המבקש הוראה חוקית, שלפיה היה עליו לשהות במעצר בית, ונהג בלא רישיון נהיגה ברכבים שכורים. בנוסף, ביום 07.06.2016, התנגד המבקש למעצר כדין על ידי רפ"ק נריה מאור (להלן: השוטר), חבל בידו השמאלית של השוטר וגרם לו לשבר בשורש יד שמאל. לאחר שהמבקש הצליח להשתחרר מאחיזת השוטר, הוא נמלט, ולאחר מרדף רגלי, נעצר.

           לפי העובדות המתוארות בכתב האישום השלישי (ת"פ 42248-07-16), ביום 01.07.2016, ברח המבקש מבית חולים פסיכיאטרי, שאליו נשלח בתוקף צו אשפוז שיפוטי שניתן כדין, עד אשר אותר, ביום 22.07.2016.

           להשלמת התמונה יצוין, כי באותה העת, עמד לחובת המבקש מאסר על תנאי בר הפעלה, למשך 18 חודשים, שהושת עליו במסגרת ת"פ 1975-11-10.

3.  בשל המעשים המתוארים לעיל, יוחסו למבקש העבירות הבאות: הונאה בכרטיס חיוב, לפי סעיף 17 לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986 (שתי עבירות); קבלת דבר במרמה, לפי סעיף 415 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) (שתי עבירות); הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287 לחוק העונשין; חבלה חמורה, לפי סעיף 333 לחוק העונשין; התנגדות למעצר, לפי סעיף 47(א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969; נהיגה ללא רישיון, לפי סעיף 10א לפקודת התעבורה [נוסח חדש]; ובריחה ממשמורת חוקית, לפי סעיף 257(2) לחוק העונשין.

4. ביום 23.03.2017, הורשע המבקש, לאחר ניהול הוכחות, בעבירות שיוחסו לו בכתבי האישום השונים. ביום 29.03.2017, ניתן גזר דינו של בית משפט השלום. בבואו לקבוע את מתחם הענישה ההולם ביחס לאירוע המרמה הראשון, נתן בית משפט השלום את דעתו לסכום המרמה הגבוה; לנסיבות ביצוע העבירה וחומרתה; למאפייני נפגע העבירה ולפסיקה הנוהגת בנסיבות דומות. לאור זאת, קבע בית משפט השלום, כי מתחם הענישה ינוע בין 12 ל-36 חודשי מאסר בפועל. ביחס לאירוע המרמה השני, נתן בית משפט השלום את דעתו לנסיבות ביצוע העבירה ה"ממוקדות יותר"; לסכום המרמה שהינו נמוך יותר; ולמספר ההונאות שהינו "ספור יותר". לפיכך, קבע בית משפט השלום, כי על מתחם הענישה לנוע בין "מספר חודשי מאסר בפועל עד שנת מאסר בפועל". ביחס לאירוע הפרת ההוראה החוקית, קבע בית משפט השלום, כי מתחם הענישה ינוע בין "מאסר על תנאי למספר חודשי מאסר בפועל". אשר לאירוע תקיפת השוטר, נתן בית משפט השלום את דעתו לעובדה כי נגרמה לשוטר חבלה ממשית; לנסיבות האירוע ולפסיקה הנוהגת במקרים דומים. בהתאם לכך, קבע בית משפט השלום, כי מתחם הענישה ינוע בין מספר חודשים ועד ל-12 חודשי מאסר בפועל. בהתייחס לאירוע הבריחה מבית החולים, ולנוכח אי ידיעה לגבי האופן בו נמלט המבקש, קבע בית משפט השלום כי מתחם הענישה ינוע בין מאסר על תנאי ל-12 חודשי מאסר בפועל. לבסוף, קבע בית משפט השלום, כי המתחם הכולל, של כל כתבי האישום בהם הורשע המבקש, נע בין 12 ל-54 חודשי מאסר בפועל.

5. לצורך קביעת עונשו של המבקש בגדרו של המתחם הכולל, התייחס בית משפט השלום לחומרת מעשיו של המבקש, ובעיקר לנסיבות אירוע המרמה הראשון, בו גזל המבקש את כספו של אדם מבוגר, הנמנה על "אוכלוסייה חלשה שיש להעניק לה הגנה מעשית"; להיקף הנכבד של מעשיו של המבקש; להפעלת האלימות מצידו של המבקש כלפי שוטר אשר ביצע את תפקידו; לנהיגתו של המבקש בלא רישיון נהיגה, דבר המקים "סכנה של ממש לציבור"; ולעובדה כי המבקש נהג במהירות גבוהה ובפזיזות כ"דבר שבשגרה", וכי אין מדובר באירוע חד פעמי.