י.ל פלג בע"מ נ' אור הטבע בע''מ

פסק דין

תובענה לפינוי מושכר בהתאם להוראות פרק ט"ז4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

טענות התובעת:

התובעת הינה הבעלים של מקרקעין הידועים כחלקה 68 בגוש 11657, בשד' ההסתדרות 21 בחיפה (להלן: "הנכס"). התובעת רכשה נכס זה על פי הסכם רכישה מיום 12.1.11 מידי ה"ה יחזקאל עזר וישראל פייג, שהיו הבעלים הרשומים בנכס (להלן: "המוכרים") וכן בעלי המניות בחברת "עשת י.ע.ף. הנדסה וטכנולוגיות בע"מ" (להלן: "עשת") שניהלה עבור המוכרים את הנכס.

במסגרת הסכם הרכישה התחייבו המוכרים להמחות לתובעת את מלוא זכויותיהם בנכס, לרבות המחאת זכויותיה של עשת בנכס, בנוגע לכל הסכמי השכירות שנחתמו עם 7 שוכרים, לרבות הנתבעת.

באפריל 2010 התקשרה עשת עם הנתבעת בהסכם שכירות בלתי מוגנת, לפיו שכרה הנתבעת חלק מהנכס, ששטחו כ- 68 מ"ר בקומת הקרקע של הנכס (להלן: "המושכר"). תקופת השכירות היתה ל-9 שנים החל מיום 1/05/2010 ועד ליום 31/04/2019 (להלן: "הסכם השכירות").

4.בהתאם לסעיף 2ב' להסכם השכירות, היה על הנתבעת לשלם לעשת דמי שכירות חודשיים בסך של 4,250 ₪ בצירוף מע"מ. תשלום דמי השכירות אמור היה להתבצע באמצעות מסירה בתחילת כל שנה קלנדרית של המחאות דחויות לתחילת כל רבעון, כך שהשכירות תשולם למעשה בכל פעם עבור 3 חודשים מראש (להלן: "דמי השכירות").

עשת מסרה את החזקה בנכס לידי התובעת ביום 28.2.11. מכיוון שהנתבעת שילמה לעשת דמי שכירות עד לסוף מרץ 2011, ערכו התובעת ועשת התחשבנות בגין דמי השכירות בנוגע למושכר מיום 1.3.11 עד ליום 31.3.11.

מנהל התובעת, מר תמיר פלג (להלן: "פלג"), נפגש עם מנהל הנתבעת, מר חי שמש (להלן: "שמש") ביום 23.3.11 וביקש כי הנתבעת תשלם לתובעת דמי שכירות החל מחודש אפריל 2011. במעמד זה מסר פלג לשמש אישור על המחאת זכויות מידי עשת לתובעת ושמש מסר לפלג המחאה בגין דמי השכירות עבור חודשים אפריל-יוני 2011.

באותה פגישה ביקש פלג משמש להעביר לו צ'ק ביטחון כמתחייב מהסכם השכירות (ס' 2ה.) והעתק של פוליסת ביטוח למושכר מטעם הנתבעת כמתחייב מהסכם השכירות (ס' 5ב.). כמו כן, נתבקש שמש להוסיף לדמי השכירות הפרשי הצמדה לפי הסכם השכירות ולהימנע מהצבת שילוט וציוד מחוץ לגבולות המושכר.

דרישות התובעת לא נענו והנתבעת אף לא שילמה לה דמי שכירות מיולי 2011 ועד היום. לטענת התובעת, הנתבעת הפרה הפרות יסודיות את הסכם השכירות, ולא פעלה לתיקון ההפרות חרף ההתראות שניתנו לה.

הואיל והנתבעת המשיכה בהפרה יסודית של הסכם השכירות ונמנעה מתשלום דמי השכירות, נאלצה התובעת להודיע לנתבעת ביום 11.8.11 על ביטול הסכם השכירות והנתבעת נדרשה להשיב את החזקה במושכר, וזאת עד ליום 1.9.11.

עד מועד ביטול הסכם השכירות לא שילמה הנתבעת את דמי השכירות בגין התקופה שמיום 1.7.11 ועד 31.8.11.

משום כך, משהופר הסכם השכירות הפרה יסודית ומשבוטל הסכם השכירות כדין, על הנתבעת לפנות את המושכר.

התובעת הוסיפה וטענה, כי עד למועד הגשת התביעה לא שילמה הנתבעת מאומה בתור דמי שימוש ראויים (שכן הסכם השכירות בוטל ואין מדובר עוד בדמי שכירות) גם בגין התקופה שמיום 1.9.11 ועד ליום 24.1.12 (מועד ישיבת ההוכחות), אף שהיא ממשיכה להחזיק במושכר.

טענות הנתבעת:

הנתבעת לא כפרה בטענה כי לא שילמה דמי שכירות החל מיולי 2011.

הנתבעת טענה כי התקשרה בהסכם שכירות עם עשת, בשל סמיכותו של המושכר לנכס אותה שכרה קודם לכן ולאור נכונותה של עשת להשכיר את המושכר לתקופה ארוכת טווח של תשע שנים.

לטענת הנתבעת המושכר כלל שטח של 68 מ"ר בקומת הקרקע בנכס וכן אפשרות לעשיית שימוש בקטע מקורה - ללא כל תמורה נוספת.

הנתבעת טענה כי בחודש מרץ 2011 פנתה אליה התובעת וטענה כי רכשה את הזכויות במושכר וכי עשת המחתה לה את זכויותיה מכוח הסכם השכירות עם הנתבעת. התובעת העלתה דרישות שונות, תוך התעלמות מהסכם השכירות, ובין השאר דרשה להפסיק את השימוש בקטע המקורה שליד המושכר אלא אם ישולם לה סכום נוסף של 3,500 ₪ עבור שימוש זה, טענה כי הסכם השכירות קובע שנדרשת הסכמתה לאחת לשנה להמשך השכירות ובכוונתה להביא את ההסכם לסיומו, אסרה ביצוע עבודות צבע, דרשה את הסרת השילוט בכניסה למושכר, דרשה פינוי דודי שמש מהגג וכיו"ב - כל זאת בניגוד להסכם השכירות בין הנתבעת לבין עשת.