פסק דין
פתח דבר:
בפניי תביעה שטרית שהגישו התובעות, חברת י' אורבך ושות' (1964) בע"מ (להלן: "התובעת 1") וחברת אור אלום בע"מ (להלן: "התובעת 2") נגד מר מסאלחה אחמד ג'מאל (להלן: "הנתבע").
התובעות טענו כי בין השנים 2006-2009 סיפקו סחורה לחברת מגוון אלומיניום בע"מ (להלן: "החברה"), הנמצאת בבעלות אחיו של הנתבע, מר חאלד מסאלחה. נכון ליום 22/07/09 נותרה החברה חייבת לתובעת 1 סך של 476,965 ₪ ולתובעת 2 סך של 161,691 ₪. בגין החוב מסרה החברה לתובעת 1 שיקים המשוכים על ידי הנתבע וערוכים לפקודתה בסך כולל של 341,515 ₪ ולתובעת 2 מסרה החברה שיקים המשוכים על ידי הנתבע וערוכים לפקודתה בסך כולל של 42,809 ₪. השיקים הללו הוצגו לפירעון אך חוללו בשל אי כיסוי מספיק. לפיכך, ביום 08/07/09 פתחו התובעות 1 ו-2 נגד הנתבע שני תיקי הוצל"פ שמספריהם בהתאמה 02-34424-09-4 ו-02-34391-09-7 (להלן: "תיקי ההוצל"פ) והדיון בשני התיקים אוחד. הנתבע הגיש התנגדות לביצוע השיקים וטען לחוסר סמכות מקומית. בקשתו של הנתבע התקבלה, התנגדותו הועברה לבית משפט השלום בעפולה ובהסכמת ב"כ התובעות, ניתנת לו רשות להתגונן ונקבע כי תצהירו שהוגש כתמיכה בבקשה ישמש כתב הגנה.
הנתבע טען כי מעולם לא היה מעורב בעסקיה של החברה, אשר נוהלה על ידי אביו ואחיו בבית הוריו, וביחסים ובקשרים העסקיים שניהלה עם התובעות, למרות שהתגורר שם. כמו כן, לטענתו, נודע לו לראשונה על השטרות נשוא התביעה כאשר לא כובדו בבנק, הוא אינו יודע כיצד הגיעו השטרות לידי התובעת, הוא מעולם לא חתם עליהם, לא ראה אותם ולא ידע עליהם והחתימות הנחזות להיות חתימותיו לא נעשו על ידו ו/או בהרשאתו והינן מזויפות.
הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם. מטעם התובעות הוגשו תצהיריהם של מר אילון אורבך, מנכ"ל התובעות, ושל מר שי מוזר, סוכן המכירות של התובעות והנתבע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו.
דיון:
ממכלול הראיות והעדויות שבפניי עולה כי השיקים ניתנו לתובעות במהלך קשרי המסחר הרגילים ותמורת סחורות שסיפקו לחברה המנוהלת על ידי אביו ואחיו של הנתבע.
הוכח בפניי, בניגוד לטענתו של הנתבע כי אין לו כל קשר לחברה, כי הוא גם עבד בחברה (ר' עדותו של הנתבע בדיון בהתנגדות, עמ' 1 לפרוטוקול, ש' 19 – עמ' 2 לפרוטוקול, ש' 1; עמ' 7 לפרוטוקול מיום 19/09/10, ש' 18) וגם הגיע בשמה של החברה אל התובעות על מנת למשוך עבורה סחורה (ר' עדותו של הנתבע, עמ' 7 לפרוטוקול מיום 19/09/10, ש' 30-32). השיקים נשוא התביעה אף ניתנו עבור החברה. לפיכך ומאחר שעל פניו נראים השיקים תקינים, סביר שהם גם נחתמו על ידי המושך, דהיינו על ידי הנתבע. בנוסף לכך, אין מחלוקת שנתקבלה תמורה עבור השיקים וכל אלו מביאים למסקנה במידת הסבירות הדרושה בהליך האזרחי שהחתימה היא אכן חתימתו של הנתבע, אשר היה לו עניין אישי בעסק המשפחתי.
זאת ועוד, גרסתו של הנתבע לא היתה עקבית ולא התרשמתי לחיוב מעדותו, אשר נפלו בה פרכות המטילות ספק של ממש בטענותיו אודות חתימתו על השיקים, כפי שיפורט להלן.
הנתבע, כאמור, טען כי לא היה מעורב בעסקיה של החברה, אך במהלך חקירתו בדיון בעניין התנגדותו לביצוע השיקים מיום 03/03/10, העיד כי עבד בחברה בין השנים 2002-2003 ועזב כשנה – שנה וחצי עובר למתן עדותו. (ר' עמ' 1 לפרוטוקול, ש' 19 – עמ' 2 לפרוטוקול, ש' 1) ובחקירתו בדיון ההוכחות מיום 19/09/10 מסר גרסה נוספת לפיה עבד בחברה עד לשנת 2004 בלבד. (ר' עמ' 7 לפרוטוקול, ש' 18) הנתבע אף הודה בעדותו כי גם לאחר שסיים את עבודתו בחברה המשיך להיות מעורב בעסקיה ונהג לאסוף עבורה סחורות מהתובעות (שם, ש' 29-32)
בבקשתו למתן רשות להתגונן טען הנתבע כי אינו מכיר כלל את התובעות, אך מעדויותיו עולה כי הכיר את מנכ"ל התובעות ואת סוכן המכירות מטעמן. (ר' עמ' 2 לפרוטוקול מיום 03/03/10, ש' 4-5, 15-17; עמ' 7 לפרוטוקול מיום 19/09/10, ש' 22-26; עמ' 10, ש' 5)
הנתבע העיד כי הזמין 2 פנקסי שיקים והשתמש בשניים או שלושה שיקים לשימוש עצמי. (עמ' 3 לפרוטוקול הדיון בהתנגדות, ש' 3; עמ' 9 לפרוטוקול מיום 19/09/10, ש' 31). לדבריו, הוא היה מודע לכל שיק שהוציא (עמ' 3 לפרוטוקול הדיון בהתנגדות, ש' 5), אך הוא לא עקב אחרי חשבון הבנק שלו ולא התקשרו אליו מהבנק (שם, ש' 7, 11) והוא לא הבחין כי נלקחו מהפנקסים עשרות שיקים. (ר' עמ' 9 לפרוטוקול מיום 19/09/10, ש' 11-18; עמ' 10 לפרוטוקול, ש' 3). חרף טענותיו אלו לא סיפק הנתבע הסבר המניח את הדעת לכך שלא הבחין בכך ששיקים בשווי עשרות אלפי שקלים נפרעו מחשבונו לטובת התובעות.
הנתבע אישר בעדותו כי לא הגיש תלונה במשטרה על גניבת השיקים ולא זכר מתי היה במשטרה (ר' עמ' 3 לפרוטוקול הדיון בהתנגדות, ש' 13, 15; עמ' 9 לפרוטוקול מיום 09/09/10, ש' 6) הוא אף הודה כי לא פנה לבני משפחתו המתגוררים עמו (עמ' 10 לפרוטוקול מיום 19/09/10, ש' 11-16), למרות שטען כי השיקים נגנבו ממגירה בחדרו שבביתו. הנתבע אף נמנע מלזמן לעדות את מי מבני משפחתו על מנת לתמוך בטענותיו והדבר מעלה את ההנחה כי דבריהם היו עלולים לתרום לערעור גרסתו (ר' ע"א 293/90 פיליפ גרינהולץ נ' יעקב מרמלשטיין, תק-על 94(4)82).
מנגד, עדויותיהם של עדי התובעות הותירו עליי רושם חיובי וכנה. מר אורבך העיד, ועדותו לא נסתרה, כי קיים עם הנתבע שיחה על החוב לתובעות והנתבע לא טען דבר כנגד החוב. (ר' עמ' 11 לפרוטוקול מיום 19/09/10, ש' 2-7) ואף מר מוזר העיד, ועדותו לא נסתרה, כי ביקר בחברה מספר רב של פעמים וכמעט בכל אחת מהן נכח הנתבע ועבד. (ר' עמ' 11 לפרוטוקול מיום 19/09/10, ש' 23-26) כמו כן, לדבריו, הנתבע היה נוכח אישית בעת מסירת שיקים מחשבונו מאת מי מטעם החברה עבור סחורה שסיפקו לו התובעות ולפחות במקרה אחד מסר לו הנתבע בעצמו את השיקים. (ר' עמ' 11 לפרוטוקול מיום 19/09/10, ש' 32 - עמ' 12, ש' 4)
אשר על כן, לאחר שבחנתי את מכלול הראיות והעדויות שבפניי, איני מקבל את הטענה כי החתימה על גבי השיקים נשוא התביעה אינה חתימתו של הנתבע. חתימה ניתן להוכיח לאו דווקא על ידי חוות דעת של מומחה לכתבי יד או גרפולוג אלא ניתן להוכיחה ככל טענה על ידי מכלול של ראיות כולל ראיות נסיבתיות. אשר על כן, הנני מקבל את התביעה.
סוף דבר:
נוכח כל האמור לעיל, הנני מקבל את התביעה.
התובעות רשאיות להמשיך בהליכי ההוצל"פ בתיקי ההוצל"פ שנפתחו לביצוע השיקים נשוא התביעה.
כמו כן, הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. על הסכום האמור יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.