ישראל ואח' נ' אמבסדור טורס ואח'

פסק דין

בפני תביעה לפיצויי בגין הנזקים הממונים והלא ממונים שנגרמו לתובעים כתוצאה מכך שהתובעת הגיעה לרוסיה במסגרת טיול מודרך, ובהעדר אשרת כניסה למדינה, גורשה חזרה לישראל. בנוסף טוען התובע כי נגרמה לו עוגמת נפש כתוצאה מהתנהגותה של מדריכת הטיול, עד לשובו לישראל.

התובעים הם בני זוג המרבים בנסיעות לחו"ל, ובמהלך 20 השנים האחרונות נסעו באמצעות סוכנות הנסיעות אמבסדור, היא הנתבעת 1 (להלן: "אמבסדור").

התובעת 1 היא אזרחית הולנדית, שחיה כאמור בישראל שנים רבות, והיא בעלת מעמד של תושבת, אך אין היא אזרחית ישראלית. התובע 1 הוא אזרח ישראלי.

מוסכם על הכל כי אזרחי ישראל לא זקוקים לאשרה לצורך בביקור ברוסיה, אך אזרחי הולנד, כמו גם אזרחים של מדינות נוספות, אינם יכולים להיכנס לרוסיה ללא אשרה.

בחודש מרץ 2010 הזמינו התובעים באמצעות אמבסדור טיול מאורגן לרוסיה. הטיול אורגן על ידי חברת רימון (הנתבעת 2, להלן: "רימון") והטיסות הלוך חזור היו באמצעות חברת אל-על (הנתבעת 3, להלן: " אל על").

סוכנות אמבסדור הזמינה עבור התובעים את הנסיעה, ואין חולק כי לא דאגה להוציא לתובעת אשרת כניסה לרוסיה. מוסכם גם כי סוכנת הנסיעות מטעם אמבסדור לא הסבירה לתובעים כי יש לדאוג לאשרה כאמור.

ביום 23.7.10 כאשר הגיעו התובעים לדלפקי אל-על לצורך היציאה לטיול, נאמר להם לראשונה, שהתובעת לא תוכל לטוס ללא אשרה. על אף שהשעה היתה שעת בוקר מוקדמת, התובעים יצרו קשר מידי עם סוכנת הנסיעות מחברת אמבסדור, וזו לאחר בירורים טלפוניים הודיעה להם כי נפלה טעות, ואכן יש לדאוג לאשרת כניסה ולטיסה חלופית. גם נציגת אל-על וגם סוכנות הנסיעות הבהירו כי ניתן לקבל את הויזה בתוך שעות, ולעלות על טיסה שיוצאת בשעה מאוחרת יותר באותו יום.

נציגת אל-על המשיכה במקביל בבירורים נוספים, ואז הודיעה לתובעת כי החשש היה לשווא והיא תוכל לצאת לטיול המאורגן, גם ללא אשרה.

להשלמת התמונה יצויין כי התובעים פנו גם למדריכה של הטיול, מרים מחברת רימון, אך היא אמרה שאין באפשרותה לעזור להם, ושנושא האשרות אינו באחריות חברת רימון.

התובעים עלו לטיסה עם יתר חברי הקבוצה, אך עם הגיעם לרוסיה, הופרדה התובעת מהקבוצה, וגורשה בתוך זמן קצר ביותר לישראל.

התובע נותר ברוסיה עם הקבוצה לבדו, כאשר לטענתו גם כספו וגם מכשיר הטלפון הנייד שהיה ברשותו, מצויים בידי התובעת. בשלב זה נאלץ התובע להישאר סוף שבוע שלם במוסקבה, עד לצאת טיסת אל-על הבאה ארצה. אין חולק כי התובע קיבל ממדריכת רימון 50 אירו עם צאתו לשדה התעופה, וחברת רימון היא שמימנה את עלות המונית לשדה התעופה.

תמצית טענות הצדדים:

התובעים טוענים כי על הנתבעים להשיב לידם את עלות הטיול במלואה וכן לפצותם בגין עוגמת הנפש הרבה שנגרמה להם. בנוסף טוען התובע כי יש לפצותו עבור היחס המזלזל לו זכה ממדריכת רימון, והעדר הנכונות שלה לסייע בידו.

חברת רימון טוענת כי היא אחראית לנוסעים אך ורק עם הגיעם לרוסיה, ואף בחוברת מטעמה ציינה כי האחריות להוצאת אשרות מתאימות חלה על הנוסעים, ואין היא מטפלת בעניין זה. בהתייחס להתנהגותה של המדריכה, טוענת חברת רימון כי היא פעלה כשורה, ודאגה היטב לשלומו של התובע, ולרווחתו.

אמבסדור ואל על לעומת זאת מגלגלות את האחריות זו לפיתחה של זו. אמבסדור מודה כי אכן טעתה כאשר סברה שהתובעת היא בעלת אזרחות ישראלית, אך אילו התובעת היתה פועלת על פי עצתה היתה מקבלת ויזה ביום הטיסה ועולה באיחור של שעות מספר בלבד, על הטיסה הבאה. אל-על טוענת כי הנציגה מטעמה עשתה מעל ומעבר כדי לסייע לתובעת, וניסתה לתקן את הטעויות של אמבסדור, אך אין היא אחראית לנזקים שנגרמו לתובעת.

האחריות לבירור תנאי הכניסה לרוסיה:

מובן כי המחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת לשאלה מי אחראי לכך שהתובעת טסה לרוסיה ללא אשרה, גורשה והפסידה את הטיול המאורגן.

טענתה של חברת רימון לפיה היא הבהירה באורח חד משמעי כי אינה מטפלת באשרות מקובלת עלי. אכן גם התובעים העידו כי לא היה להם קשר עם חברת רימון עד היציאה לטיול וכי הם בצעו את עסקת רכישת הטיול באמצעות קמעונאית הנסיעות אמבסדור. לה גם העבירו את הדרכונים וממנה קיבלו את כרטיסי הטיסה.

על כן רכיב תביעה זה ככל שהוא נוגע לחברת רימון נדחה.