ישראלי רחל נ' מנחם בן עזרא ואח'

פסק דין

מבוא

1.תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים" או "החוק").

2.התובעת, ילידת 1962, גננת במקצועה ובעיסוקה, נפגעה בתאונת דרכים שארעה ביום 13.1.07.

3.הנתבעים הודו בחבות והמחלוקת הינה בשאלת גובה הנזק.

מהות הפגיעה והנכות

4.ממקום התאונה פונתה התובעת לבית חולים קפלן, שם אובחנה כסובלת מחבלת ראש, קרעים בטחול, שברים בזיזים הרוחבים של החוליות המותניות ושברים באגן ובשכמה השמאלית. התובעת הועברה להמשך טיפול בבית חולים שיבא ולאחר מכן לשיקום בבית חולים רעות ובסה"כ אושפזה משך 73 ימים.

5.להערכת נכותה של התובעת מונו מומחים בתחומי האורטופדיה, נוירולוגיה, כירורגיה וריאות.

6.פרופ' משה סלעי אשר מונה כמומחה בתחום האורטופדי העריך את נכותה של התובעת, כדלקמן:

10% נכות בגין הגבלה בתנועות כתף ימין בגבולות גובה השכמה.

10% נכות בגין כאבים באגן בעקבות השברים.

9.75% נכות בגין חסר איחוי של הזיז הרוחבי בחוליות L3 ו- L4, ללא הגבלה בתנועות עמ"ש מותני (5% בגין כל חוליה).

הנכות האורטופדית המשוקללת מסתכמת ב- 27% במעוגל.

פרופ' סלעי הוסיף וציין כי אינו צופה החמרה עתידית או מגבלה בעבודה מעבר לשיעור הנכות וכי הינו מעריך את תקופת אי הכושר ב- 4-5 חודשים ולאחר מכן, אי כושר חלקי בשיעור 50%, למשך 2-3 חודשים נוספים.

7.פרופ' מנחם שדה אשר מונה כמומחה בתחום הנוירולוגי ציין בחוות דעתו כי התובעת סבלה מחבלה גלגלתית - זעזוע מח עם איבוד הכרה קצר ואמנזיה רטרוגרדית ומשברים בארובת עין ימין וסינוס מקסילרי מימין. בהמשך התובעת התלוננה על רדימות בשפתיים וחוסר יציבות. פרופ' שדה ציין כי ההפרעה בשיווי המשקל חלפה והבדיקה הנוירולוגית נמצאה תקינה, פרט להפרעה תחושתית בשפה העליונה אשר הנכות בגינה הוערכה בשיעור של 5%.

8.ד"ר שבתאי ורסנו אשר מונה כמומחה רפואי בתחום הריאות, ציין כי כתוצאה מהשברים בצלעות, נותר עיוות קל של בית החזה העלול להשפיע על הקיבולת הכוללת של הריאות. ד"ר ורסנו העריך את נכותה של התובעת בשיעור של 10% וציין כי הממצאים השאריתיים מהפגיעה בבית החזה, אינם מסבירים את תלונות התובעת בדבר קוצר נשימה במאמץ קל ובינוני אשר יתכן ונובע ממשקל יתר וכושר גופני נמוך וכי הנכות שנקבעה אינה מגבילה את התובעת בעבודות בית רגילות, בעבודות משרדיות או בפעילות יום-יומית רגילה כך שאין בפגיעה בבית החזה כדי להשפיע על אורחות חייה של התובעת, כיום או בעתיד.

9.פרופ' יורם קלוגר אשר מונה כמומחה בתחום הכירורגי, העריך את נכותה של התובעת בשיעור של 10%, בגין כריתת טחול והסיכון בהגדלת השכיחות להופעת זיהומים הנובע מכך. בתשובה לשאלות הבהרה מטעם הנתבעים, השיב פרופ' קלוגר כי הבעיה העיקרית בחולים שעברו כריתת טחול היא בחשיפה לזיהומים הנגרמים מחיידקים מכוסי קופסית לפיכך התובעת תאלץ להתחסן כל 5 שנים, בהתאם להנחיות המקובלות לגבי כרותי טחול אך מעבר לכך אין לתובעת כל מגבלה תפקודית בגין כריתת הטחול.

בתשובות לשאלות הבהרה שהופנו אליו על ידי ב"כ התובעת, הוסיף פרופ' קלוגר והבהיר כי זיהום מכריע אכן עלול להיות הרה אסון בחולים כרותי טחול אלא שמדובר במצבים נדירים ביותר, לפיכך מעבר להמלצה להתחסן כמקובל אין מגבלה או איסור על כרותי טחול לבוא במגע עם כל אדם.

10.התובעת עתרה למינוי מומחה נוסף בתחום הכירורגיה הפלסטית לצורך הערכת נכותה בגין צלקות. בהחלטתי מיום 21.1.09, ציינתי כי איני רואה הצדקה למינוי מומחה נוסף לצורך הערכת הנכות האסטטית בגין הצלקות שהרי בית המשפט יכול להתרשם בעצמו ובאופן בלתי אמצעי ממראה הצלקות ולהכריע האם כיעורן עולה כדי נכות אסטטית ויצויין כי פרקטיקה זו אושרה על ידי בית המשפט העליון ברע"א 4004/02 לזר נ' עזבון המנוח אסף מנור ז"ל (לא פורסם, 5.8.02), כן ראה ע"א 7991/96 אלקבהא נ' כנעאן (לא פורסם, 12.1.00).

לאחר שהתובעת הציגה בפני, בלשכתי, את הצלקות, סבורה אני כי הצלקת לכל אורך הבטן אשר צבעה כהה מצבע העור, ביחד עם הצלקת בצד בית החזה, הינן בגדר צלקות מכערות המצדיקות קביעת נכות אסטטית, בשיעור של 10%.