פסק דין
רקע עובדתי וטענות הצדדים:
ביום 6.4.11 הגישה התובעת כנגד הנתבעת בקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב בסכום של 11,447 ₪ ללשכת ההוצאה לפועל בתל אביב, בשל חוב, כנטען, שיצרה הנתבעת אגב שימוש בכרטיס אשראי הלוואות.
ביום 29.12.11 הגישה הנתבעת בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות וכן התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב, והתיק הועבר לבית משפט השלום בתל אביב למתן החלטה בבקשה.
לטענת הנתבעת, מעולם לא חתמה על הסכם או התחייבות כלשהי לטובת התובעת, שכן איננה יודעת כלל קרוא וכתוב בעברית, וכי החתימה על גבי המסמכים שהגישה התובעת, הנחזית להיות חתימתה, הינה מזויפת. על פי גרסת הנתבעת, נפלה קורבן למעשה תרמית על ידי חבר של בנה, מר רשאד בהנסי (להלן: "רשאד"), אשר ביקש ממנה להשתמש בחשבונה ככלי להעברת כספים היות וחשבונו מעוקל. לאור יחסי החברות ביניהם, נענתה הנתבעת לבקשתו ונתנה לו את תעודת הזהות שלה על מנת שיעשה כן. לדבריה, הופקדו בחשבונה סך של 10,000 ₪, אותם היא משכה והעבירה לידי רשאד, אלא שלאחר מספר חודשים הגיעו אליה דרישות לתשלום הלוואה אשר, לכאורה, נטלה מהתובעת.
התקיים דיון בבקשה ביום 7.2.12 בבית משפט השלום בתל אביב בפני כב' השופטת כוכבה לוי, במהלכו נחקרה הנתבעת על תצהירה. לאחר שנשמעו העדויות, שוכנעה כב' השופטת כי יש להעניק לנתבעת רשות להתגונן מפני התביעה, והתירה לתובעת, לאור בקשתה, לתקן את כתב התביעה בהתאם לעדות הנתבעת.
במקביל הגישה הנתבעת בקשה להעברת התיק לדיון בבית משפט השלום בנצרת, מחמת חוסר סמכות מקומית, ואכן הועבר התיק לדיון בפניי.
על פי כתב התביעה המתוקן, העניקה התובעת לנתבעת כרטיס אשראי הלוואות במסגרתו הופקדו לחשבון הנתבעת סך של 10,000 ₪, אותם התחייבה הנתבעת להשיב באמצעות הוראה לחיוב חשבונה בבנק, אלא שהנתבעת מתכחשת לכך ומעלה גרסה מופרכת להימצאותם של הכספים הנ"ל בחשבונה, תוך שהיא משתפת פעולה במעשה הונאה כלפי התובעת.
הנתבעת הכחישה את הטענות שהעלתה התובעת, לדבריה, מעולם לא ביקשה לקבל מהתובעת כרטיס אשראי ו/או הלוואה, ולראייה טוענת כאמור כי החתימה על גבי מסמכי התובעת מזויפת. הנתבעת מודה כי הופקד לחשבונה סך של 10,000 ש"ח אולם לדבריה, סכום זה הופקד לה מרשאד, חבר של בנה, אשר בתום לב נענתה לבקשתו להשתמש בחשבונה על מנת להעביר כספים.
התקיים בפניי דיון ביום 30.4.13 במעמד הצדדים בו נשמעו עדויותיהם. מטעם התובעת העיד מר משה אליהו, מנהל מחלקת בקרה ואבטחה אצל התובעת, ואילו מטעם הנתבעת העידה היא בעצמה וכן בעלה, מר עבדאללה עבד אל קאדר.
ב"כ הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.
מעדות התביעה עולה כי, אין מדובר בכרטיס אשראי פיזי שקיבלה הנתבעת אלא כרטיס וירטואלי באמצעותו ניתן לקבל הלוואה. העד הסביר לגבי האופן בו מעניקה התובעת, דרך כלל, הלוואה ללקוח. לדבריו, לאחר שהוגשה בקשה, מסביר נציג מטעמה ללקוח את תנאי ההסכם דרך הטלפון, שליח מגיע לביתו של הלקוח על מנת להחתים אותו על הטפסים, לאחר שזיהה אותו על פי תעודת זהות, ורק כאשר מקבלת התובעת את כל המסמכים חתומים, היא מנפיקה כרטיס וירטואלי ומזרימה את ההלוואה ללקוח. על פי העדות, לא כל לקוח רשאי בקלות לקבל הלוואה, וזה תלוי במספר פרמטרים כמו הכנסה, גיל וכדומה. לדבריו, הנתבעת הציגה בפני התובעת דפי חשבון בנק ועל סמך זה אושרה לה ההלוואה. כמו כן, הנתבעת חתמה על הרשאה לחיוב חשבון והבנק אישר זאת, ניתן לראות זאת בהתאם למסמך שצורף לפיו החיובים לא כובדו מסיבה "אין כיסוי מספיק" ולא בשל "העדר הרשאה", מכאן שההרשאה תקינה.
הנתבעת העידה כי, אכן הופקד בחשבונה הסכום האמור, אולם לא ידעה וגם לא ראתה כי הכסף הועבר מהתובעת שכן היא אינה יודעת קרוא וכתוב. כשנשאלה מדוע לא הביאה לעדות את רשאד, השיבה כי לא הצליחה לאתר אותו מאחר והוא אינו עונה לטלפונים, והיא אינה יודעת היכן הוא מתגורר. בהערת אגב אציין כי, בדיון שהתקיים בפני כב' השופטת לוי העידה הנתבעת כי הלכה אליו הביתה אולם הוא לא פתח לה את הדלת.
עוד העידה הנתבעת כי, כאשר קיבלה את דרישת התובעת לתשלום החוב, פנתה למשטרה, אשר הפנתה אותה לעורך דין. גם בעניין זה ישנה סתירה עם עדותה בפני כב' השופטת לוי, שם העידה כי, כלל לא פנתה למשטרה על מנת להגיש תלונה.
בעלה של הנתבעת העיד אף הוא, לדבריו, מעולם לא היה בביתם נציג מטעם התובעת, אף לא ידע כי אשתו מסרה את תעודת הזהות שלה לרשאד. מתצהיר שהוגש שמטעמו עולה כי, אשתו מעולם לא יצרה חוב כלשהו ומעולם לא לקחה הלוואה ללא ידיעתו, על כן ככל הנראה רשאד שיתף פעולה עם התובעת וביחד זייפו את חתימת הנתבעת ללא ידיעתה.
דיון והכרעה:
כלל בהליך אזרחי כי, המוציא מחברו עליו הראיה, היינו- התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו. חובת ההוכחה המוטלת על בעל דין הנושא בנטל השכנוע היא עמידה ברמה של מאזן הסתברויות, על בעל דין להוכיח כי גרסתו סבירה יותר ומתקבלת יותר על הדעת מן הגרסה שכנגד.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים והתרשמתי באופן בלתי אמצעי מעדויות הצדדים, הגעתי למסקנה כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה.
התובעת מבססת את תביעתה על מסמכי ההלוואה החתומים על ידי הנתבעת, אלא שהנתבעת העלתה טענת זיוף של חתימתה. כאשר נתבע כופר בחתימתו על מסמך כלשהו, על התובע להראות כי החתימה על גבי המסמך היא אמנם חתימתו של הנתבע (ראה: ע"א 355/63 עמוס קרסניצקי ואח' נ' נאמן בפשיטת-רגל של שאול וינרב (יואל סלומון, עורך-דין) , יח(4) 324). כלל זה נובע מהכלל שאוזכר לעיל בעניין נטל השכנוע המוטל על כתפי התובע.
על פי הפסיקה, אין די בעצם הגשת המסמך לבית המשפט, שכן נדרשים אלמנטים ראייתיים חיצוניים למסמך שבמחלוקת, השופכים אור על זהות עורך המסמך או החתום עליו.