ישכרוב נ' עיריית תל אביב-יפו ואח'

פסק דין

א. רקע

1.ביום 25.5.08 הובלה התובעת למוקד של מכבי שירותי בריאות ברח' אילת בחולון. סיבת הפניה נרשמה כנפילה.

לאחר בדיקה וצילום רנטגן נמצא כי התובעת סובלת משבר ראש mt2 בכף רגל ימין.

2.לטענת התובעת הנפילה ארעה ברח' מונטיפיורי בתל-אביב כשלכתב התביעה ולתצהירה

צורפו תמונות של המפגע, לשיטתה, אשר גרם לנפילה.

בעת התאונה היתה התובעת בת 57 שנים עתה הינה בת 62 שנים.

3.המחלוקת נטושה הן בסוגית החבות והן בסוגית הנזק.

ב. החבות

4.העירייה הינה מחזיקה במקרקעין ומשכך חבה חובת זהירות כלפי המשתמשים במקרקעין.

במקרה דנן המפגע הנטען נמצא על חלק מן המדרכה.

5.עיון בתמונות מעלה כי המדרכה הייתה ככל הנראה בתהליך של שיפוץ, תיקון או החלפה וכי רצועת האספלט הייתה מגורדת ומחורצת.

6.גדר אחריות של מחזיק במקרקעין, לרבות רשות מקומית, לתחזק את השטחים ולתקנם . כן ראה ע"א 2004/92 עיריית קריית אונו נ' שחם (פורסם בנבו 30.3.95) וכן ע"א הדר חברה לביטוח בע"מ נ' לאה משולם תשסב (2) 97 (30.12.02)

"כאשר קיים מכשול מהותי כגון בור במדרכה או הבדלי גובה פתאומיים הנובעים מסדק שעין אדם לא יכולה להבחין בהם מראש,אלו הם סיכונים שאינם בגודל הרגיל והמקובל אותם יכול וחייב אדם לצפות, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר במקום בלתי מואר. במקרה שכזה תהא העירייה נושאת באחריות משפטית לכך שלא יהיו מהמורות, בורות וסדקים מהותיים כגון זה שבפנינו שיביאו לכך שאדם יכשל בהליכתו ויפגע".

עוד נקבע בפסיקה כי מדרכות אינן שטח סטרילי במישור חלק ושפועים קטנים בגובה אינם מקימים חבות של המחזיק.

כבר נאמר בפסיקה, ראה למשל ע"א 4344/97 כהן ג'ני נ' עיריית רמת גן (פורסם בנבו 21.1.98)

כי

"רחובות ומדרכות עיר אינם "משטח סטרילי" ואין להתייחס אליהם כאל מקום שאין בו סדקים, בליטות ו"גלים" של שיפועים כאלו או אחרים. עובדה זו איננה רק מציאות המוכרת לכולנו, אלא שזוהי מציאות הכרחית הנובעת מכך שכפי שהועד בבית משפט קמא, מדובר במאות קילומטרים של דרכים ומדרכות שנעשה בהם שימוש על-ידי עשרות אלפי אנשים, זאת בנוסף לעגלות, משאות, כלי רכב וכל כיוצא באלו.

"מצרך המוני" כזה נועד להקל על מעבר אנשים, סחורות וכלי רכב ממקום למקום, ולא להיות מודל גיאומטרי שיש בו יושר מתמטי של פני מפלס. "גלים" שונים במפלסי דרכים אלו, כמו מרצפות הבולטות קמעא פה ושם ברחובות או מדרכות מרוצפות (כפי שהיה המקרה בענין קא עסקינן) הם פועל יוצא של עצם השימוש ההמוני בדרכים שמדובר בהם, בצרוף לארועי טבע, של הבדלי טמפרטורות, של לחות, גשם, יובש וכל כיוצא בזה. כל אלו הם מהמפורסמות שאינן צריכות ראיה. אין חולק שעירייה חייבת לטפל במפגעי בטיחות שיש בדרכים הנמצאות בטיפולה ואחזקתה, ואולם לא כל סטיה "מיושר מתמטי" של מפלסי דרכים הוא מפגע. ציבור המשתמשים ער ויודע ש"יושר" כזה אינו קיים ואינו יכול להיות קיים במציאות, והוא נדרש למינימום ההכרחי של זהירות, לבל יינזק מ"אי-יושר" של מה בכך".