1. תביעה זו עניינה פיצויים בגין נזק גוף שנגרם לתובע, לטענתו, כתוצאה מתאונה שארעה לו בבית ספרו- ישיבה תיכונית קרית אתא.
אחריות:
2. התובע, יליד 1986, קטין במועד הארוע, נפגע ביום 4/4/00בראשו מכדורסל שנזרק, לטענתו, בעוצמה, בעת שעבר במסדרון שבו שיחקו ילדים בבעיטות לקיר עם כדורסל. במועד התאונה היה התובע תלמיד כיתה ז' (כבן 14 שנים).
3 הנתבעת הכחישה בכתב הגנתה את עצם קרות הארוע, וכן טענה כי על התובע להפנות תביעתו למשרד החינוך מבלי שפרטה מדוע ולמה.
4. מטעם התובע העידו התובע בעצמו וכן אביו.
מטעם הנתבעת העיד מנהל הישיבה היום.
5. לאחר ששמעתי את העדים ושקלתי את טענות הצדדים אני סבורה כי יש לקבל את התביעה ולקבוע כי הנתבעת התרשלה כלפי התובע.
6. הנחת המוצא היא כי על מורים מוטלת חובה לפקח ולהשגיח על תלמידים בבית הספר על מנת להבטיח את שלומם ובטחונם ולמנוע כל פגיעה בהם. חובת הפיקוח וההשגחה המוטלת על המורים מקורההן בקשר החוזי הנוצר (במפורש ו/או במשתמע), בין התלמיד והוריו מצד אחד, לבין הנהלת בית הספר מצד שני, והן מכוח עוולת הרשלנות ב
פקודת הנזיקין.
"נקודת המוצא היא, כי חובת הפיקוח וההשגחה, המוטלת על מורה כלפי תלמידו, זהה לחובתו של הורה כלפי בנו. ... תפיסה זו, אם תרצו, מגבשת את חובת הזהירות ה"מושגית" המוטלת על מורים ומחנכים לשלום תלמידיהם ... ומתפיסה זו נגזרת גם חובת הזהירות ה"קונקרטית" בהקשר הרלוואנטי .." (
דנ"א 2571/94
עזבון המנוח אייל ארגמן ז"ל נ' חפצדי טרם פורסם, ניתן (1996); להלן:
"פסק דין ארגמן").
7. הצורך בקיום חובת פיקוח על התלמידים נעוץ, מטבע הדברים, בכך שילדים, שטרם פיתחו מנגוני בקרה ושיקול דעת שיש לבגיר, נוטים להתנהגות פזיזה העלולה לסכן אותם ואת האחרים. נוכחות מבוגר אחראי עשויה למנוע התנהגות פזיזה, ולמנוע התממשות של הסיכונים האפשריים. ראה: בענין זה את פסקי הדין הבאים:
(
ע"א 715/79
דניאלי נ' אורט ישראל נתניה
פ"ד ל"ה (2) 764, (1981).
ע"א 2061/90
מרצלי
נ' מדינת ישראל, משרד החינוך והתרבות
, פ"ד מ"ז(1) 802, 810.
ת.א (חיפה) 915/02
ק.ג נ' מדינת ישראל
, כב' השופטת וילנר, פורסם בנבוא
8. מידת הפיקוח לה נדרשים המורים משתנה לפי הנסיבות: בהתאם לגיל התלמידים, מקום הימצאם, סוג הפעילות, הסיכון הכרוך באותה פעילות, וכיו"ב.
9. על יסוד האמור לעיל, ברור כי קיימת חובת הזהירות על הנתבעת כלפי התובע שלמד בעת התאונה בכיתה ז'. כל שנותר לבחון הוא האם קיימת חובת זהירות קונקרטית והאם הוכיח התובע כי חובה זו הופרה על ידי הנתבעת.
10. התובע העיד בפני כי הארוע ארע בהפסקה. כאשר ילדים אחרים (התובע לא היה ביניהם) שיחקו עם כדורסל במקום שאינו מיועד לכך (לא במגרש כדורסל) תוך כדי שהם בועטים את הכדור בחוזקה אל הקיר. כן העיד התובע כי המקום בו שיחקו הילדים בכדור הוא רחבת הכניסה אל בית הספר וכי מדובר במקום שלא נהוג לשחק בו עם כדור. התובע קיבל מכה חזקה מהכדור כך שראשו נהדף לעבר הקיר והוטח בו.
11. עדותו של התובע היא בבחינת עדות יחידה של בעל דין, ואולם ניתן למצוא לה חיזוק במסמכים הרפואים מיום הארוע בהם נרשם מפיו כי נפגע מכדור בבית הספר ונחבל בראשו "עם קיר". חיזוק נוסף לעצם קרות הארוע ניתן למצוא במכתב הפניה מיום הארוע, עליו חתומה אחות בית הספר, ושבו נרשם: "התלמיד שוקרון מאור קיבל מכה בראש מכדור-סל..".
12. הנתבעת לא הביאה להעיד ולו מורה אחד שעבד בבית הספר במועד הארוע, אלא בחרה להביא את מנהל הישיבה היום
שלא עבד
במקום במועד הארוע, ואולם לטענתו ערך בירור עם מנהל חטיבת הביניים (שכן עבד במועד הארוע בבית הספר) וזה מסר לו שאינו זוכר את המקרה.
הלכה ידועה היא כי אי הבאת עד רלבנטי מטעם מי שיכול היה להביאו, יוצרת חזקה כי הבאתו כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר, היתה פועלת לחובת הנמנע. ראה: ע.א. 548/78
שרון נ' לוי
, פ"ד לה(1), 736;