ירמיהו(עציר) נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפניי ערעור על חלק מגזר הדין שניתן בבית משפט תעבורה מרכז בתיק פ"ל 8350-09-12 (כב' השופטת אוסטפלד) במסגרתו הורשע המערער בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, ללא ביטוח ונהיגה ללא רישיון נהיגה תקף.

העונש שגזר בית משפט קמא 5 חודשי מאסר בפועל שירוצו מאחורי סורג ובריח (העונש רוצה במלואו על ידי המערער).

מאסר על תנאי בן 4 חודשים שהופעל באופן חופף לאמור לעיל.

פסילה בפועל בת 18 חודש, הפעלת 4 חודשי פסילה על תנאי מתיק קודם בחופף לפסילה בפועל שמניינה יחל לאחר שחרור ממאסר.

פסילה על תנאי בת 6 חודשים ל- 3 שנים, מאסר על תנאי בן שנה למשך 3 שנים, קנס בסך 1,500 ₪.

הערעור נסב על מרכיב הפסילה בפועל בלבד.

בנימוקי הערעור מציין ב"כ המערער כי תקופת פסילה בת 18 חודש הינה תקופה ארוכה שיש בה כדי לפגוע ביכולת המערער לשקם את חייו לאחר שחרור ממאסר.

המערער, גרוש ואב לילד, הנדרש לשלם מזונות. למערער תקופות פסילה בפועל אותם טרם ריצה ועד אשר יוכל לחדש רישיונו יחלוף זמן ניכר.

המערער פנה לבית המשפט וציין היותו עבריין תנועתי והסתבכויותיו אך לדבריו למד את הלקח. בבריאותו עבר 3 התקפי לב או שלושה צינתורים, פסילותיו גרמו להתרסקות כלכלית, איננו שותה, איננו מעשן, מגדל את בנו לבד, מצטער על כל שעשה.

ב"כ המשיבה מבקשת שלא להתערב.

לגופו של עניין:

1.מתוך עובדות כתב האישום נשוא ערעור זה עולה כי המערער נשפט בבית משפט תעבורה באשדוד ביום 15.5.12 בתיק פ"ל 41-09 ובנוכחותו נדון ל- 9 חודשי פסילה בפועל בניכוי 3 חודשים אותם ריצה.

המערער לא הפקיד רישיון גם לא אישור פקיעת רישיון נהיגה ותצהיר בבית משפט קמא. ביום 27.9.12, קרי, כ- 4 חודשים לאחר גזר הדין, נמצא המערער נוהג ברכב פרטי ביודעו כי הוא פסול לנהיגה.

רישיון הנהיגה של המערער פקע במרץ 89.

2.למערער עבר תעבורתי כבד, וותק הנהיגה מאז שנת 84 כולל 34 הרשעות קודמות כשעבירות של נהיגה בפסילה חוזרות על עצמן מספר פעמים ועל אף קיומו של מאסר על תנאי בן 4 חודשים מתיק פ"ל 41/09 תעבורה אשדוד ביצע העבירה נשוא ערעור זה.

כלומר, עניין לנו עם אדם שקיבל הזדמנויות אין ספור ובעוז רוח ובמצח נחושה המשיך בהתנהגותו הבוטה להפר חוק ולנהוג כאילו אין דין ואין דיין.

צדק בית משפט קמא כי לנוהג בפסילה ראוי שיקבל עונש חמור בין היתר פסילה ממושכת. חסד עושה בית משפט קמא שנתן יד להסדר אליהם הגיעו באי-כוח הצדדים. חסד עשה משהורה על תקופת חפיפה בת 4 חודשים לפסילה שהופעלה.

לא מצאתי להתערב בגזר הדין שהוא עונש ראוי בנסיבות אלה.

הערעור נדחה.