ירושלים נ' ליברמן

פסק דין

לפניי תביעה בגין חוב ארנונה בסך של 68,505 ₪, הנוגע לנכס המצוי ברחוב מאה שערים 1 בירושלים. החוב הוא בגין התקופה שמיום 30/10/08 ועד 31/12/11.

הנכס שבו מדובר שייך להקדש יששכר בן דוד, והוא הושכר לנתבע על פי הסכם מיום 14/08/08. הנכס משמש כמסעדה. הנתבע טוען כי הוא לא מחזיק בו מאז 29/10/09, לאחר שהוא השכיר אותו בשכירות משנה לאדם בשם דוד ליזרוביץ'. הנתבע טוען כי הוא הודיע לתובעת בעל פה על חילופי המחזיקים, ולכן אין לחייבו בחוב הנטען. לחילופין טוען הנתבע כי מתקיימים בענייננו החריגים שנקבעו בפסק דין דור אנרגיה ( בר"ם 876/06 עיריית חיפה נ. דור אנרגיה – פורסם באתר נבו (13/12/07)), המצדיקים לפטור אותו מתשלום ארנונה אף אם לא הודיע לתובעת על חילופי המחזיקים.

סעיף 326 לפקודת העיריות [נוסח חדש], קובע כי מחזיק בנכס אשר משכיר אותו לאחר חייב למסור על כך הודעה לעירייה, וכל עוד לא עשה כן החיוב בארנונה חל עליו. בפסק דין דור אנרגיה נפסק כי:

"... מטרתם של סעיפים 325 ו-326 לפקודת העיריות להקל על הנטל המוטל על העיריה לגבות את המס, מתוך הכרה בכך שהטלת נטל של בדיקה אקטיבית באשר לזהותו של המחזיק בכל נכס ונכס, הינה גזירה שהרשויות המקומיות לא תוכלנה לעמוד בה"

(שם, בפסקה 28 לפסק דינו של כב' השופט דנציגר).

סעיפים 325 ו-326 פורשו על ידי הפסיקה באופן דווקני, אולם חרף הפרשנות הדווקנית פסק כב' השופט דנציגר כי יש נסיבות מיוחדות שבהן חובת ההגינות המוטלת על העיריה תצדיק לפטור מחובת תשלום ארנונה את מי שלא הודיע על חילופי מחזיקים. במסגרת נסיבות אלו ניתן למנות, כרשימה לא סגורה, את משך התקופה שבה לא שולם החוב, את גובה החוב, את היותו של הנכס נכס ציבורי, אשר לגביו קמה חזקה לפיה העיריה יודעת מי מחזיק בו, ואת העובדה שמחלקות אחרות בעירייה יודעות מי מחזיק בנכס. להשלמת התמונה יצוין, כי גישתו של כב' השופט דנציגר בפסק דין דור אנרגיה נותרה במיעוט, לאחר שכב' השופטות פרוקצ'יה וארבל נקטו בגישה מצומצמת בהרבה.

במקרה שלפניי הודה ב"כ הנתבע בסיכומיו, כי לא עלה בידי מרשו להוכיח שמסר לעירייה הודעה על שינוי המחזיקים. אף ללא הודעה זו הייתי מגיע לאותה מסקנה, מפני שנתבע לא הציג שום ראיה או ראשית ראיה כי נמסרה הודעה כזו. להיפך, מעדותו של הנתבע עולה כי הוא לא מסר הודעה כדין לתובעת, אלא לטענתו הוא הודיע לתובעת כי ליזרוביץ' יגיע עם הניירת המתאימה למסור הודעה. לפיכך אני קובע כי לא הוכח שהנתבע מסר הודעה בדבר חילופי המחזיקים.

גם אילו פסק דינו של כב' השופט דנציגר בפרשת דור אנרגיה היה בבחינת הלכה מחייבת לא היה בכך כדי לסייע לנתבע, כיוון שלא מתקיימות בענייננו אותן נסיבות מיוחדות המצדיקות לפטור את הנתבע מחובת התשלום. תקופת החוב איננה ארוכה במיוחד, והעדה מטעם העיריה העידה, ועדותה לא נסתרה, כי במהלך התקופה נעשו מאמצים לגביית החוב באמצעים מנהליים. גובה החוב גם הוא לא יוצא דופן. הנכס שבו עסקינן איננו נכס ציבורי. אמנם הנכס שייך להקדש, אבל לא מדובר במבנה ציבור המוכר לכל, שלגביו ניתן להניח כי העיריה ידעה שהתבצעה החלפת מחזיקים. ולבסוף, לא הוכח שמחלקה כלשהו ממחלקות העיריה ידעה על חילופי המחזיקים.

אשר על כן התביעה מתקבלת במלואה. על הנתבע לשלם לתובעת סך של 68,505 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"ם – 1980, מיום 07/12/11 ועד ליום התשלום בפועל. הנתבע ישיב לתובעת את האגרה ששילמה וכן ישלם הנתבע לתובעת שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪.

ניתן היום, י"ב חשון תשע"ד, 16 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.