יקיר פריד מיכון משרדי (93) בע"מ נ' סלע-עבודות איטום שפוץ וצבע בע"מ(פורמלי)

פסק דין

כללי:

בפני תביעה כספית לתשלום סך 12,229 ₪ המהווה לטענת התובעת את חובה של הנתבעת כלפיה על פי חוזה שירות שנחתם בין השתיים ביום 15.12.99.

לטענת התובעת מחייב חוזה השירות את הנתבעת לרכוש חבילת שירות למכונת צילום במשך 8 שנים בעלות של 130 דולר אמריקאי לכל חבילת שירות קרי לכול שנה (במידה ונעשה שימוש מאסיבי במכונה ומעל 5,000 צילומים בשנה יש צורך בחבילת שירות אף אם לא חלפה שנה ברם אין חולק כי לא זה המקרה דנן). התובעת מאשרת כי עם רכישת מכונת הצילום שולמה גם החבילה לשנה הראשונה ומאז לא שולמה שום חבילה נוספת,גם הוצאת 2 חשבוניות ומכתבי דרישה לא עזרו והחוזה לא קוים. התובעת טוענת כי הנתבעת שינתה כתובת מה שהקשה על פתיחת ההליכים כנגדה.

הנתבעת מצידה העלתה טענה של התיישנות התביעה כולה או חלקה ובכל מקרה טענה לשיהוי רב ואולי אף מכוון בהגשתה תוך שהיא מפנה לשיעורי ריבית פיגורים דרקוניים שנקבעו בחוזה. הנתבעת טוענת כי החוזה הוא חוזה אחיד שנוסח ע"י התובעת וככל שהיא מבינה את החוזה אין בו הוראה מפורשת או כזו שניתן להבין ממנה שמדובר בחוזה הכובל אותה לתשלום בעבור חבילת השירות גם אם אין לה מכונה או אין לה צורך בשירות. לטענתה של הנתבעת יש פגם בשתי החשבוניות שיצאו וצורפו שכן אין הסבר כיצד זה היא נדרשה לשלם בעבור 2 חבילות אם בשעתו על פי ההסכם הייתה צריכה לשלם לכל היותר על אחת,הנתבעת מוסיפה וטוענת כי נוכח הפרשנות שרוצה התובעת לתת להסכם,היה על התובעת להוציא דרישת תשלום או חשבונית מדי שנה עם הגיע המועד לחידוש הסכם השירות ולמעשה דבר לא נעשה למעט המגעים עד יוני 2003.

אלו טענות הצדדים בתמצית ברם אין צורך להיכנס בשלב זה לדיון מעמיק בטענות אלו טרם תוכרע טענת ההתיישנות.

טענת ההתיישנות:

חוזה השירות נחתם בין הצדדים ביום 15.12.1999 ובמסגרתו שולמה שנת השירות הראשונה עד 15.12.00.

התביעה הוגשה ביום 28.3.2010.

כל עילת תביעה שהתגבשה לפני יום 27.3.03 התיישנה ונראה כי לגבי כך אין חולק שכן זו לשונו של החוק ולא התקיימו החריגים המאפשרים הארכת תקופת ההתיישנות.

אולי ראוי לציין שטענת התובעת לפיה הנתבעת "נעלמה" לא הוכחה,הנתבעת היא חברה פעילה בעלת כתובת רשומה ברשם החברות כאשר מהדו"ח שהוגש עולה פעילות משפטית לאורך השנים ואם לא די בכך הרי שהחשבוניות ממרץ 2002 ששלחה התובעת לנתבעת הגיעו לאחרונה בפועל ובתגובה ביום 1.10.02 כותבת הנתבעת מכתב הודעה על ביטול ההסכם הנושא את הכתובת העדכנית דאז-והיום (להלן:"מכתב הביטול),מכתב הביטול מגיע לתובעת וזוכה להתייחסות בא כוחה דאז שמשום מה שולח את תשובתו הכוללת איום בתביעה לכתובת הקודמת,התובעת לא מתעצלת וביום 14.7.03 דוחה את התביעה ומנדבת שוב את כתובתה החדשה. כך או אחרת,התובעת ידעה או הייתה צריכה לדעת או הייתה יכולה לדעת על כתובת הנתבעת כבר ממועד קבלת מכתב הביטול קרי מאוקטובר 2002.

אם כן יש לדון בשאלה מתי נולדה עילת התובענה שכן זהו המועד ממנו מתחיל מרוץ ההתיישנות.

כאשר מדובר בחוזה נמשך או במקרה דנן על פי הנוסח שנבחר ע"י התובעת-חוזה מתחדש מדי שנה

הרי לכאורה מדובר בהתחייבות ראשונית ל"חבילה" שבמקרה דנן היא חבילת שירות ל-8 שנים ברם כל שנה ושנה יוצרת עילה חדשה שכן המועד לקיום ההתחייבות הראשונית הוא לא מוקדם ולא מאוחר לאותו תאריך שנקבע באותה התחייבות כוללת וראשונה קרי ב-15 לדצמבר בכל שנה עוקבת.

משלא עמדה הנתבעת בתשלום עבור השנה המתחילה ב-15 לדצמבר 2000 אזי אז כבר נולדה העילה להגשת תביעה בגין אותה שנה וכן הלאה. אגב,גם התובעת מסכימה לניתוח זה של המערכת המשפטית בין הצדדים והרי כבר במכתבה מחודש יוני 2003 היא כבר מאיימת באמצעים משפטיים לגביית החוב (למכתב משמעות מרחיקת לכת יותר אליה אתייחס בהמשך).

המשמעות עד כאן היא שללא ספק התיישנו התביעות בגין שנות השירות המתחילות ב-15.12.00,ב-15.12.01 וב-15.12.02.

ומה לגבי שאר שנות השירות?

טוענת הנתבעת כי במסגרת מכתב הביטול שכתבה ושאין חולק שהתקבל אצל התובעת כבר נולדה עילת התביעה לגבי כל ההתקשרות קרי כבר באותו מכתב הודיעה שאין היא מחזיקה במכונה וכי אין היא מבקשת שירות ולכן מחזירה את המכונה.

ב"כ הנתבעת מפנה לפסיקה לפיה המסקנה היא שעילת התביעה קרי הכוח לתבוע את מלוא הסעד נולד כבר עם קבלת מכתב הביטול קרי בתאריך כלשהו במהלך אוקטובר 2010.

ניתן להבין את הקושי מולו עמד ב"כ התובעת עת היה עליו להשיב לטענות ב"כ הנתבעת הן ביחס להתיישנות התביעה ביחס לשנים הראשונות והן ביחס להתיישנות כל התביעה,הרי מרשתו היא זו שמשום מה נרדמה למשך כמעט עשור שלם וקשה מאד לתקן התנהלות שכזו. ב"כ התובעת טען שמדובר בהסכם אחד שפג בדצמבר 2007 ולכן התביעה לא התיישנה.