יצחק נ' ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ

פסק דין

רקע

הנתבעת הינה חברת תעופה המבצעת, בין השאר, טיסות פנים ארציות בישראל.

בתאריך 14.8.12 רכש התובע אצל הנתבעת חבילת נופש זוגית לאילת, שכללה טיסה הלוך ושוב מנמל התעופה "שדה דב" אל נמל התעופה באילת וכן שהייה של 2 לילות ו- 3 ימים (16.8.12-18.8.12) במלון "ליאונרדו פריוויליג" באילת על בסיס פנסיון מלא. בעבור חבילת נופש זו שילם התובע לנתבעת סך של 3,404 ₪.

על פי פרטי ההזמנה, אמורה היתה הטיסה לצאת מנמל התעופה בשדה דב ביום 16.6.12בשעה 06:55 ולנחות באילת בשעה 07:35. אלא שבאותו יום, בסביבות השעה 05:00, הודיעה הנתבעת לתובע, כמו גם לשאר הנוסעים שאמורים היו לטוס באותה טיסה, כי בשל תקלה שהתגלתה באחד ממטוסיה יידחה זמן ההמראה במספר שעות. בסופו של דבר יצאה הטיסה בשעה 13:45 .

טענות הצדדים

התובע, הטוען כי האיחור הרב בהמראת המטוס גרם לו להפסד של למעלה מחצי יום טיול ובילוי וכי הוא הפסיד גם שתי ארוחות במלון, עותר לחיוב הנתבעת בתשלום פיצוי בסך 2,500 ₪, גם בגין מפח הנפש והסבל הרב שנגרמו לו, כך לטענתו, כתוצאה מהאיחור הגדול והשהייה הממושכת בהמתנה בשדה התעופה.

את תביעתו מבקש התובע לבסס על הוראות חוק התובלה האוירית, תש"ם-1980 אשר אישרר אמנות בינלאומיות ובהן אמנת מונטריאול הקובעת את חובתן של חברות תעופה בפיצוי נוסעיהן בגין כל עיכוב שנגרם כתוצאה מאיחור טיסותיהן. בכתב התביעה התובע אמנם טען כי "תחזוקת המטוס היא חלק מתפקידה של חברת התעופה ותקלה טכנית בו אינה צריכה להיחשב כ"נסיבה שאין לה שליטה עליה או יכולת למנעה" ואולם במהלך הדיון שהתקיים בפני בבית המשפט, הוא חזר בו מטענה זו, כפי שיובהר עוד להלן.

הנתבעת, הטוענת כי התקלה שהתגלתה באחד ממטוסיה היתה תקלה בלתי צפויה אשר חייבה את קרקועו של המטוס לשם תיקונו ואילצה אותה לבנות מחדש לוח טיסות חלופי, דבר ששיבש את מועדי טיסותיה באותו יום, מבקשת כי אדחה את התביעה מהטעמים הבאים:

בחוזה התובלה שלה אשר נשלח אל התובע במעמד ביצוע הזמנתו מצוין בין השאר כי: "המוביל מתחייב לעשות מיטב מאמצים להוביל את הנוסע ואת הכבודה בזמן מתקבל על הדעת" וכי אין הוא ערב לזמנים הנקובים בכרטיס, אך ינקוט בכל האמצעים האפשריים כדי למלא אחריהם.

מרגע שהתגלתה התקלה היא פעלה ללא דופי, והקלה ככל שהיה בידה כל הנוסעים שהמתינו בשירותי סיוע ובהם גם מזון ומשקאות. עוד טוענת הנתבעת כי היא הודיעה לתובע על התקלה והעיכוב שיחול בעקבותיה כבר בשעה 05:00, אלא שבשעה זו – כך מסתבר – הוא כבר היה בשדה התעופה. מאז, בכל עת שהיה בידה מידע אודות משך העיכוב הצפוי, היא עדכנה בו את התובע ואת שאר הנוסעים באופן מיידי.

הנתבעת מוסיפה וטוענת כי סעיף 18 לחוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה) התשע"ב-2012 (אשר נכנס לתוקף ביום הטיסה הנדונה ממש - 16.8.12), קובע כי לא יינתן פיצוי כספי לנוסע בטיסת פנים וכי אף אם היה חוק זה מחייב אותה לעשות כן, הרי שסעיף 6(ה)(1) בו קובע כי נוסע שטיסתו בוטלה בשל נסיבות מיוחדות שלא היו בשליטת מפעיל הטיסה, לא יהא זכאי לפיצוי (בהקשר זה מפנה הנתבעת לפסקי דין שניתנו בת"ק 26665-09-12 קנר נ' ארקיע ות"ק 4614-09-11 רוס נ' ישראייר).

סעיף 19 לאמנת מונטריאול פוטר את המוביל מאחריות לנזק שנגרם מחמת איחור, אם הוא הוכיח כי נקט בכל האמצעים שהיו עשויים להידרש באופן סביר כדי למנוע את הנזק (ר' ת"ק 11872/07 ינקו נ' אל על ות"ק 1210/08 ניסים יואב ואח' נ' ארקיע).

על פי הוראת סעיף 10 לחוק התובלה האוירית, התש"ם – 1980 אין לתבוע את המוביל אלא מכח העילות הקבועות באמנה שהעילה של עוגמת נפש איננה כלולה בהן (ר' ת"ק 5652/02 ארקיע נ' סמיר אבו ליל).

לטענות אלה השיב התובע, במהלך הדיון שהתקיים בבית המשפט, כי בשעה שבה הודיעה לו הנתבעת אודות התקלה והעיכוב הוא אכן כבר היה בשדה התעופה והוסיף:

"... קבלנו קופון לקפה ומאפה. זה לא הספיק, הוצאנו כסף מהכיס שלנו לצורך

קניית אוכל. יש את הנושא של האוכל וכל העניין הזה אבל זה היה יותר הקושי

להישאר שם עם הרבה מאוד ישראלים שמרגישים עצבניים. אנשים שם צעקו

והגיעו לשם מצלמות, הייתי בטוח שזה יגיע לחדשות. היתה תחושה לא נעימה.

זו היתה חופשה שהיתה לי מאוד חשובה. זה מתוכנן לשלושה ימים ושני לילות